כשנשיא סין החליט להפוך את המדינה למעצמת כדורגל

אנג'י קוואן עדיין זוכרת את ההתגלות שהיא חוותה בפעם הראשונה בה צפתה בטלוויזיה במשחק של מועדון הכדורגל ליברפול. "זו היה כמו רגע דתי", משחזרת תושבת בייג'ין, מפיקת אירועים במקצועה, שאת האנגלית השוטפת שלה היא מייחסת להתעניינותה בליברפול. "זה כאילו מישהו פתאום אמר לי - 'אנג'י, זאת הקבוצה שלך'". הרומן שלה, שהחל עם הזכייה של ליברפול בליגת האלופות ב-2005, מגלם טרנד ששוטף את כל המדינה - בה תהליך האורבניזציה מוליד תשוקות לבידור ותרבות פנאי מתקדמת.

בין המרוויחות מהתהליך הזה ניתן למנות כמה מהקבוצות האחרות הגדולות באירופה - מנצ'סטר יונייטד, ברצלונה וריאל מדריד - שכולן צברו לעצמן אהדה עצומה בסין ובאסיה כולה, בפרט במהלך העשור האחרון. "כל המועדונים הבכירים באירופה רואים דולרים בעיניים כשהם מסתכלים על סין", טוען קמרון ווילסון, מייסד Wild East Football, בלוג כדורגל סיני בשפה האנגלית. הראיות לגודלו של הפוטנציאל הקיים בשוק כאן מפוזרות בכל מקום: זה מתחיל בבר ממותג מנצ'סטר יונייטד בשנגחאי, ומגיע עד למחוזות מכירות אונליין משגשגות של מוצרי מרצ'נדייז של דייויד בקהאם (כולל בובות בגודל טבעי של כוכב העבר).

קניינים בסדר גודל בכיר יותר מעדיפים לשים את הכסף שלהם על הדבר האמיתי - ומהמרים בענק על הצלחת הכדורגל בסין. אחת מהעסקאות שמשכו יותר תשומת הלב התרחשה בינואר, אז וואנג ג'יאנלין, האיש העשיר בסין - השקיע 52 מיליון דולר ברכישת 20% מאתלטיקו מדריד, אלופת הליגה הספרדית ב-2014.

במהלך ביקורו באוקטובר בבריטניה, שי ג'ינפינג, נשיא סין - הגיע למתחם האימונים של מנצ'סטר סיטי, ואפילו עצר שם לסלפי עם ראש הממשלה דייויד קמרון ועם סרחיו אגוארו, החלוץ הארגנטיני שמככב במועדון בשנים האחרונות. זה כנראה היה רמז די עבה: החודש התאגדו שתי חברות, ביניהן China Media Capital, שבצייתנות מעוררת השתאות רכשו 13% מחברת האם של מנצ'סטר סיטי תמורת 400 מיליון דולר.

לי רויגנג, המיליארדר שעומד בראש China Media Capital, העניק לאחרונה את אמונו גם בליגה המקומית - לאחר שניצח את הערוץ הממלכתי CCTV במכרז הטלוויזיה, ורכש עבור 8 מיליארד יואן (1.2 מיליארד דולר) את זכויות השידור של הליגה העליונה במדינה לחמש השנים הבאות (עלייה משמעותית לעומת ההסכם הקודם, שעמד על 50 מיליון יואן לשנה). פיטר שלוס, מנכ"ל סוכנות המדיה והספורט CastleHill Partners, היושבת בבייג'ין - מסביר כי הגיבוי שמעניקה ההנהגה הסינית הוא המפתח להבנת הסיפור. "שי ג'ינפינג הוא אוהד כדורגל נלהב, כך שאנשים צועדים בעקבותיו. כשממשלה מחליטה לגבות סקטור מסוים - זה מאוד אופייני שאנשים רבים יתגודדו סביב הסקטור הזה. ובדרך כלל המשקיעים הראשונים גם עושים כסף".

בעסקה בולטת אחרת, רכש בשנה שעברה ג'ק מא, מייסד ויו"ר ענקית המסחר האלקטרוני עליבאבא, 50% מהמועדון גאנג'ואו אברגראנדה, הנחשב לטוב ביותר בסין וזכה לא מזמן בגביע אסיה, בפעם השנייה בשלוש שנים.

מחולל השקעות נוסף בכדורגל הוא העובדה ששוק הספורט בסין עדיין נמצא בשלביו הבתוליים. סך ההכנסות ממכירות כרטיסים, פרסום ומרצ'נדייז בספורט המקומי השנה מוערכות ב-3.4 מיליארד דולר, לעומת 63.6 מיליארד דולר בארה"ב, על-פי חברת הייעוץ PwC.

השוק הסיני בכללותו מתפתח בקצב השלישי במהירותו בעולם - ולכן המועדונים האירופיים עושים את הכל כדי לשווק את המותג שלהם בתוך המדינה, בין היתר באמצעות תוכניות שיתוף פעולה, משחקי ראווה, מכירות מרצ'נדייז ואתרי אינטרנט בשפה המנדרינית.

גם המהמרים הסינים ממשיכים לשים כסף גדול על משחקי הליגה הסינית - שהפופולריות שלהם ממשיכה לצמוח, למרות דעיכה בתדמיתה בעקבות שורת סקנדלים של הטיית תוצאות בשנים האחרונות. דוח ממשלתי של החטיבה ללוחמה בשחיתות שפורסם בשנה שעברה, הוקיע את "הבעיות הקשות והחמורות של הכדורגל הסיני: "שחקנים, שופטים, מאמני הקבוצות ואפילו עובדי ההתאחדות לכדורגל שקועים בבוץ של תרמיות הימורים ושחיתות".

הניסיונות לנקות את המשחק נמשכים, אבל בינתיים משוכה רצינית אחרת עדיין ניצבת בפני הכדורגל הסיני: הסינים פשוט לא מספיק טובים בכדורגל. "אין אף סיני שמשחק במועדון בכיר באירופה", אומר קמרון ווילסון. "זה מפתיע, בהתחשב ברצון הנואש של מועדונים אירופיים להחתים שחקן סיני מצטיין - הרי זו תהיה דרך מצוינת עבורם להפוך לפופולריים בסין". סופרסטאר מקומי יכול להפוך לנקודת טרנספורמציה בכדורגל הסיני, בהנחה והאפקט שלו יהיה דומה לזה של יאו מינג, יליד שנגחאי ושחקן יוסטון רוקטס מה-NBA, שפרש מכדורסל ב-2011 והפך במו-ידיו את הענף לפופולרי ביותר במדינה.

הנשיא שי אומר לעיתים קרובות שאחת המטרות שלו בתור מנהיג היא לעזור לסין להעפיל לגביע העולם, ובסופו של דבר גם לארח אותו. נבחרת סין אמנם הגיעה ב-2002 למונדיאל שנערך בדרום קוריאה ויפן, אך עשתה בושות כשהפסידה את כל שלושת משחקיה שם, ולא כבשה אפילו שער. לפני הביקור שלו בבריטניה, הכריז הנשיא: "התקווה הגדולה שלי עבור הכדורגל הסיני היא שקבוצות סיניות יוכלו להפוך לטובות ביותר בעולם".