לקוחות תבעו חברת אודישנים ויקבלו עד 3,800 ש' כ"א

שורה של לקוחות שתבעו את חברת התעשייה פרסום וטלוויזיה בע"מ, ויוצגו על ידי המועצה לצרכנות במסגרת מה שמכונה "פרשת האודישנים", יקבלו חזרה את הסכומים ששילמו, בין 3,000 ל-3,800 שקל, בתוספת הצמדה וריבית, ובנוסף 3,000 שקל כדמי הוצאות משפט - כך קבע בית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב-יפו (ת"ק: 14-07-19188).

השופט טל חבקין הורה על ביטול העסקאות והשבת כספי הלקוחות, כאשר קביעה זו מצטרפת לפסיקה שניתנה רק לאחרונה בבית משפט לתביעות קטנות - גם היא נגד חברת התעשייה פרסום וטלוויזיה - ובה פסק השופט רמי חיימוביץ' החזר מלא ללקוחה שתבעה את החברה בתוספת להוצאות משפט, ובסך הכול 5,750 שקל.

מדובר בצרכנים שחתמו על הסכמים עם החברה, במטרה שילדיהם (רבים מהם קטינים מתחת לגיל 15) ישתתפו בפרסומות, סדרות וסרטים (כפי שפורסם במדור זה ב-25 בנובמבר 2015). ההורים שילמו אלפי שקלים, אך גילו שהילדים נשארו עם חלום מנופץ שהסתכם באלבום צילומים (בוק), ללא קריאה לאודישן מיוחל. כשדרשו לבטל את העסקה, נתקלו בסירוב או בדרישה לשלם דמי ביטול דרקוניים שגם אליהם התייחס השופט.

שמונה הורים מתוך מאות המתלוננים שהעבירו פנייה למועצה לצרכנות הגישו תביעות קטנות - התביעות אוחדו לתביעה אחת בייצוגה של המועצה לצרכנות. בתביעות נטען כי חברת התעשייה פרסום וטלוויזיה נוקטת ב"טקטיקה מכוונת ומניפולטיבית במטרה לגרום לצרכנים לשלם לה לשלם לה אלפי שקלים עבור השירות הדל שהיא מתחייבת לספק, תוך הפעלת לחץ רגשי על המועמדים". בית המשפט קיבל את כל התביעות וקבע כי התובעים פותו להגיע למשרדי החברה בעקבות פרסום מודעה על אודישן לסדרות פופולריות, כשמטרת התובעים הייתה "להתקבל לתפקידי משחק ולזכות בתשלום, ואילו מטרתה העיקרית של החברה היא לגבות מהם תשלום".

"הטעיה מכוונת"

בית המשפט למעשה אימץ את עמדת המועצה לצרכנות, שכללה שורה של הפרות וביקורות כלפי החברה הנתבעת. ראשית, התייחס לכך שפעילות החברה מול ילדים מתחת לגיל 15 נעשית ללא היתר כדין (היתר שמספק משרד הכלכלה, מר"ח) ואף אם היה היתר הרי שאסור לנתבעת לגבות כל תשלום למעט 20% כדמי תיווך מהתשלום עבור השתתפות בפרסומות/סרטים. החוזה, נזכיר כלל תשלום ראשוני של 3,000-3,800 שקל לכאורה עבור צילומי בוק כאשר בהסכמים נקבע שתשולם בנוסף פרמיה מכל ייצוג של עבודה עתידית. זאת ועוד, בדיונים קודמים ניסתה החברה לטעון כי חוק הגנת הצרכן לא חל עליה היות ומדובר בהסכם מסחרי, אלא שבית המשפט קבע שהתובעים שהתקשרו עם הנתבעת נחשבים צרכנים וכי חוק הגנת הצרכן חל על העסקאות שביצעו עם החברה.

בהתאם לכך נקבע כי העסקאות הן עסקאות מתמשכות ואין ספק שהשירות המהותי שציפו התובעים לקבל הוא הייצוג, אשר אמור להימשך מספר חודשים ולא רק צילומים והעלאתם לאתר החברה. על כן, התובעים היו זכאים לבטל את העסקאות בכל שלב, כמפורט בחוק הגנת הצרכן. סוגיה אחרת שבה המועצה לצרכנות ביקרה את התנהלות חברת האודישנים מתייחסת לחובת הגילוי הנאות במעמד העסקה לרבות הסבר על תנאי ביטול העסקה. בית המשפ ט קבע כי גם בעניין זה החברה הפרה באופן שיטתי את חובות הגילוי החלות עליה הן באמירות בכתב והן בעל פה ובכך הטעתה את התובעים.

"הנתבעת פעלה כלפי התובעים בחוסר תום לב משווע. היא נקטה כלפי מתקשרים וכלפי בני משפחתם הטעיה מכוונת, נטלה את כספם וסירבה להשיבו בניגוד לדין. היא הערימה עליהם קשיים בביטול העסקה. היא לא השיבה לפניות שנשלחו אליה, ולמעשה התעלמה מהתובעים וזלזלה בהם", כתב השופט בפסיקתו תוך שהוא מבקר את תנאי הביטול המופיעים בהסכם והעומדים על מחצית מסכום העסקה ודרישה לחתימה על כתב ויתור וסילוק (כך שלא תהיה אפשרות למבטלים לתבוע את החברות, מר"ח).

יצוין כי רבים מהצרכנים ניסו לבטל את העסקאות באמצעות חברות האשראי - רובם נענו בשלילה בטענה כי לא מדובר במקרה של כשל תמורה המאפשר ביטול עסקה היות וקיבלו לידיהם את אלבום הצילומים. אחרים הצליחו לבטל את העסקאות אחרי מאבקים עיקשים. כאן יש לציין כי אילו החוק היה מגדיר מפורשות כי במקרים מעין אלה, של התנהלות עסקית הסותרת והמפרה את החוק (למשל כשהחברה לא הציגה היתר להעסקת ילדים), יש לאפשר לחברת האשראי לבטל עסקאות או לפחות להקפיא תשלומים עתידיים עד להכרעת בית המשפט - במצב כזה צרכנים רבים לא היו נאלצים לתבוע את כספם בבית משפט ולאלה שלא תבעו, שהם הרוב המכריע - היה נעשה צדק.

"מדובר בדרישה חסרת תום לב בעליל", פסק חבקין בהתייחס לדמי הביטול שקבעה החברה, "הנתבעת חייבה את התובעים להגיש נגדה תביעה ולבזבז את זמנם בניהול הליך משפטי בניסיון להתישם. היא עשתה זאת באופן מגמתי בתיקים רבים ונחלה הצלחה. עוד התייחס השופט ל"אסטרטגיה ולטקטיקה המתוחכמת של הנתבעת ושכמותה", תוך שהוא מבקר את פעילות החברות הללו "שנים באין מפריע כשהן נוחלות הצלחה רבה ומותירות אחריהן אלפי צרכנים פגועים", שרבים מהם, כפי ששיער השופט, מסיבות כאלה ואחרות לא תבעו את כספם חזרה. "המכלול מצייר תמונה עגומה. החברות שפועלות במתכונת זו מפרות חוק למצער בכל שאמור בתיווך לעבודת ילדים. לאחרונה נפתחה נגד שתיים מהן חקירה פלילית, זמן קצר לפני כן הוגשו שתי בקשות לאישור תובענה ייצוגית. זוהי נחמה פורתא. מה על כל אלה שנפגעו וזנחו את תביעתם עד כה?"

לסיום הצטרף לקריאתו של השופט חיימוביץ' כי "טוב יעשו גורמי אכיפת החוק אם יתנו את הדעת למקרים מסוג זה, ויפה שעה אחת קודם".

כאמור, בית המשפט חייב את החברה להשיב לכל אחד ואחת משמונת התובעים את התמורה ששילמו בסך שבין 3,000-3,750 שקל בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, והוצאות משפט לכל אחד מהתובעים בסך 3,000 שקל. לטובת המועצה לצרכנות נפסק סכום של 7,500 שקל כהחזר הוצאות משפט.

נזכיר כי נגד החברה ונגד חברות נוספות אשר בבעלות אותו אדם (סמארט קאסט ייצוג בע"מ וגלובוס ייצוג אומנים בע"מ) נפתחה חקירה פלילית בחשד לביצוע עבירות של איסור הלבנת הון, קבלת דבר במרמה וקשירת קשר להונות וכי במקביל הרשות להגנת הצרכן נמצאת בעיצומה של חקירה נגד החברות הללו.

מנכ"ל המועצה לצרכנות, עו"ד אהוד פלג, התייחס ל"תופעה מכוערת במיוחד של ניצול חלומותיהם של אנשים למכירת אשליות לשם גריפת רווחים". עוד בירך על פסק הדין, "שהוא עוד צעד למיגור תופעה רחבה של ניצול ופגיעה שיטתית בציבור רחב של צרכנים, חלקם קטינים, תוך הפרה בוטה של הוראות החוק. המועצה לצרכנות מצפה כי רשויות האכיפה יפעלו ביד קשה במישור הפלילי ובמישור המינהלי".