זה מה שמרוויחים האנשים שמבריחים פליטים לאירופה

עבדול נאסיר עבר יותר מחודש של התגנבות דרך גבולות אפגניסטן ואיראן כדי להגיע לססמה, עיירת חוף טורקית קטנה במרחק שחייה מיוון. אבל כשהצעיר בן ה-22 רעד מקור במים בבוקר של דצמבר, מאות המטרים האחרונים נראו בלתי אפשריים. המים היו קרים, הרוחות חזקות, והמבריחים שקיבלו ממנו 800 דולר תמורת מקום על סירה נעלמו.

חלף שבוע מאז שסירת גומי של 40 איש, שהפכה האמצעי העיקרי להגיע לאיחוד האירופי, יצאה מהחוף של העיירה הזו, הוא אמר. כ-1,200 פליטים אכלו על החוף, הדליקו פסולת כדי להתחמם ולקחו את ילדיהם אל המים הכחולים הנוצצים כדי להראות להם את היעד ממול.

בשבועות שחלפו מאז שטורקיה חתמה על הסכם ראשוני עם האיחוד האירופי לניהול זרם המהגרים הלא-חוקיים לאירופה, הכנופיות שמנהלות כמעט את כל הברחות הפליטים בטורקיה מצאו את עצמן, לראשונה, תחת לחץ מתמשך של המשטרה.

כמעט 800 חברי כנופיות נעצרו ו-450 הורשעו, אמר הימט אויגון, מנהל מדיניות ההגירה במחוז איזמיר. "גם בשבילנו זה תהליך למידה. מעולם לא הצטרכנו להתעסק בדבר כזה עד כה", הוא אומר. "כעת אנחנו פועלים בקשיחות, והם יודעים שאם הם ימשיכו בעסקים שלהם, הם ייתפסו".

בעוד שההשלכה המיידית של השינוי הזה מורגשת היטב במקומות כמו ססמה, היא בקושי פגעה בנהירה היומיומית של המהגרים ליוון: כמעט 40,000 הגיעו בעשרת הימים הראשונים של דצמבר. אחרי ירידה תחילית קלה, מספר הנוחתים על חופי יוון חזר לרמה הגבוהה של נובמבר.

שיחות עם תריסר מעורבים בהברחות חושפות תהליך של הסתגלות מהירה לשינוי, שמצביעה על האיתנות של המסחר הרווחי עם המהגרים, וכמה קשה יהיה לטורקיה לנסות לעצור את זרם הפליטים הזה.

בקפה עמוס באיסטנבול, אחד המבריחים מתאר את חייו הקודמים כרופא מנתח בסוריה, ואת ניסיונו הכושל לחצות את הים האגאי, כאשר הוא שהה במים 12 שעות לפני שחולץ על ידי ספינת משמר חופים טורקי.

הדוקטור, כך הוא מכונה בקהילת המבריחים, מבוקש על ידי האינטרפול, לפי שני דיפלומטים מערביים. הוא מנהל את אחד מארגוני ההברחה הגדולים אל מחוץ לטורקיה. באותו ערב הוא תכנן לשגר 15 סירות גומי של מהגרים, אך הצליח לבסוף לשגר רק ארבע מהן.

הוא מראה תצלום של ספינה באורך 232 מטרים שהוא קנה במקדמה של 1.5 מיליון דולר במזומן. התכנון הוא להשתמש בה כדי להשיט מהגרים, קרוב ל-400 בכל הפלגה, ממרסין על החוף הים תיכוני של טורקיה, במשך ארבעה או חמישה ימים עד לנקודה באיטליה, שבה ייקחו דייגים את המהגרים בקילומטרים האחרונים של המסלול.

במרחק לא רב, סורי שרירי שידוע בכינוי "איש השרירים" פותח כספת פלדה גדולה ומציג את מדפיה הריקים. עד לאחרונה הוא שיגר לפחות סירת מהגרים אחת בכל לילה ליוון. לפני שישה חודשים ביקר אותו אדם עם אקדח קטן והורה לו לשלם לפשע המאורגן 40,000 דולר בחודש כדי להמשיך לפעול. והוא שילם.

לפני חודש, התעריף עלה - עוד 1,000 דולר לכל נוסע בכל סירה. "זה גמר אותי", הוא אומר. הוא מעריך שעוד 20 מבריחים קטנים נוספים כמוהו איבדו כך את העסקים שלהם.

יבואן של סירות באיסטנבול נתקל בבעיה דומה. רישיון היבוא שלו אפשר לו להביא כלי שיט מתוצרת סין ולמכור אותם בסכומים של עד 10,000 דולר. העסק שלו שגשג שלושה חודשים, עד ששני גברים טורקים לבושים היטב במכונית יוקרה שחורה הופיעו בביתו בסוף אוקטובר, הניחו אקדח על שולחן האוכל שלו והורו לו להפסיק את עסקיו. אחר כך סיפרו לו ידידיו המבריחים שהמאפיה הטורקית הפכה למקור הגדול ביותר של סירות.

הוא ואחרים אומרים שהקבוצות שמשלמות למאפיה יכולות לקנות סירות ממפעל קטן מחוץ לאנקרה בכ-400 דולר. מי שלא משלם למאפיה יכול לקנות סירה קטנה יותר ב-6,000 דולר. סירות מיובאות קשה מאוד להשיג.

בססמה, הקונסולידציה של עסקי ההברחות ממפעילים קטנים לארגונים ממומנים וגדולים יותר עם קשרים לפשע המאורגן ניכרת. אחרי עשרה ימים על החוף, קבוצת מבריחים חדשה הציעה להשיט את המהגרים - הפעם תמורת 1,000 דולר.

 המספרים של עסקי ההברחות