שלילת רישיון נועדה למנוע מנהגים שעברו עבירות תנועה להמשיך לנהוג ולסכן את סביבתם. עם זאת, ישנם נהגים שרישיונם נשלל מסיבה שאינה קשורה כלל לאופן נהיגתם על פני הכביש, אלא לא היו מודעים לכך שהרישיון נשלל מהם או שלא שילמו אגרת חידוש הרישיון.
במקרים רבים, כאשר נשלל הרישיון, ומתרחש מקרה ביטוחי, חברת הביטוח תטען להיעדר כיסוי ביטוחי (הפוליסה דורשת כתנאי מהותי "רישיון נהיגה בר-תוקף בישראל").
למרות זאת, נראה כי בתי המשפט קבעו פעמים רבות שלא די בשלילת רישיון כדי למנוע תגמולי ביטוח ממבוטח, וכי נסיבות פסילת הרישיון חשובות ויכריעו את הכף. נדגים נסיבות שונות שכל אחד עשוי להיקלע אליהן באמצעות כמה פסקי דין.
באחד הימים אירעה תאונה, כאשר רכבו של א' נעצר בצומת מרומזר. לאחר כמה שניות עצר רכב שני מאחורי רכבו של א', ורכב שלישי שבו נהג י' פגע ברכב השני והדף אותו לכיוון רכבו של א'. בעקבות כך נגרמו נזקים לרכבו של א'. בזמן התאונה היה רכבו של י' מבוטח בפוליסת ביטוח מקיף. למרות שהייתה הסכמה בין הצדדים ש-י' הוא האחראי היחיד להתרחשות התאונה, טענה חברת הביטוח של י' כי אין לחייבה בתשלום לפי הפוליסה מאחר ו-י' נהג באותה העת כשרישיון הנהיגה שלו בשלילה. חברת הביטוח הוסיפה ואמרה כי נשלחו ל-י' מכתבים המורים על כך שרישיונו נשלל וכי לא התייחס אליהם.
י' ואישתו העידו בבית המשפט כי לא קיבלו את המכתבים שעליהם מדברת חברת הביטוח ולא קיבלו כל מסמך שיש בו כדי ללמד על שלילת רישיון הנהיגה של י'. עדותם התקבלה על ידי בית המשפט מאחר והתגלה כי לא הוצג כל מסמך המעיד על משלוח ההחלטה בדבר פסילת רישיון הנהיגה, לא בדואר רגיל ולא בדואר רשום. עוד התברר, כי י' נחקר במשטרה בחשד לנהיגה בזמן פסילה, אך לא הוגש נגדו כתב אישום מאחר ולא הוכח כי ידע על כך בזמן התאונה. בית המשפט הזכיר פסיקה קודמת של בית המשפט העליון, ולפיה כדי שיישלל הכיסוי הביטוחי מנהג שרישיון הנהיגה שלו נפסל, יש צורך שהנהג יידע על הפסילה, ולכן מבלי ידיעה של בעל הרישיון על ההחלטה לפסול את רישיונו, הוא אינו פסול מלנהוג והכיסוי הביטוחי לא נשלל ממנו. בית המשפט הסביר כי נדרשת ידיעה ממשית לגבי ההחלטה לשלול רישיון נהיגה ובמקרה של י' לא הייתה כל ראיה המלמדת על ידיעה כזו. נקבע כי חברת הביטוח לא הוכיחה את טענתה, כי י' נהג בזמן התאונה בידיעה שרישיונו פסול ולכן הפוליסה בתוקף במועד התאונה ועל חברת הביטוח לשלם את תגמולי הביטוח לפי תנאי הפוליסה.
נ' שירת ביחידת משמר הגבול בחברון ובמשך שירותו נפגע בראשו מאבן שהושלכה עליו. בעקבות האירוע סבל נ' מסחרחורות ופונה לבית החולים. מאז האירוע סבל נ' מהתעלפויות חוזרות ונשנות. מתוך חשש כי אינו כשיר לנהיגה, פנה הצבא למכון הרפואי לבטיחות בדרכים ועדכן על האירוע. הצבא ציין כי הליקוי שהתקיים אצל נ' הינו "התעלפות חוזרת ממקור בלתי ידוע" וביקש לשלול את רישיונו של נ' עד שייערך בירור בעניין מצבו הרפואי.
בעקבות העדכון החליטה רשות הרישוי במשרד התחבורה לשלול זמנית את רישיונו של נ' וזאת מחשש לכושרו הבריאותי לנהוג. רשות הרישוי הכינה הודעה על "התליית רישיון נהיגה מטעמי בטיחות לצורך בדיקות רפואיות". מאחר ו-נ' לא התייצב לבדיקות הרפואיות, שלחה רשות הרישוי הודעה ל-נ' שלפיה רישיונו נשלל עד שיעמוד בבדיקות רפואיות במכון הרפואי ויימצא מתאים לנהוג ברכב מנועי. נציגי רשות הרישוי טענו כי החלטת השלילה נשלחה ל-נ' בדואר רגיל. עם זאת, הוריו של נ' - אשר להם תא דואר משותף עם בנם - העידו כי המכתב מעולם לא הגיע לתא הדואר המשותף ולידי בנם. נ' לא ידע על שלילת רישיונו והמשיך לנהוג ברכבו כרגיל. לאחר שמונה חודשים ממועד שלילת רישיונו נהרג נ' בתאונת דרכים ברכב שבו נהג ועמו נהרג אדם נוסף שהיה ברכב. בעקבות כך, ביקש עזבונו של נ' בשמו את הנזקים שאירעו לרכב מתוקף הפוליסה שהייתה תקפה בשעת התאונה אך חברת הביטוח סירבה לשלם מן הטעם שלא היה ברשותו רישיון נהיגה בתוקף עקב השלילה. לפיכך הוגשה תביעה לבית המשפט.
בית המשפט ציין כי משלוח של דואר רגיל אינו מאפשר לדעת האם המכתב נשלח לכתובת הנכונה או אם אירעה טעות ברישום הכתובת. עוד הוסיף בית המשפט, כי גם אם הגיע המכתב לכתובת הנכונה, לא ניתן לדעת האם הנמען הוא זה שקיבלו. לכן במקרה זה, אין בידי רשות הרישוי ראיה טובה לכך שהודעת השלילה נשלחה ונמסרה ל-נ'. בית המשפט קבע כי ללא ידיעתו של נ' על החלטת השלילה, נ' לא היה פסול לנהוג בעת התאונה והכיסוי הביטוחי לא נשלל ממנו או מעזבונו.
א' עבד כסוחר ירקות ובאחד הימים אירעה תאונת דרכים שבה היה מעורב עם רכב נוסף. א' פנה לחברת הביטוח שביטחה את רכבו בביטוח מקיף, בכדי להפעיל את הפוליסה מאחר ונגרם לרכבו נזק רב בעקבות התאונה. חברת הביטוח סירבה להכיר בבקשתו וטענה כי בעת התאונה א' נהג כאשר רישיונו לא היה בתוקף. חברת הביטוח טענה כי פוליסת ביטוח לא מכסה מקרים שבהם נוהג המבוטח ללא רישיון בתוקף.
א' טען בתגובה כי שכח לבקש להאריך את תוקף רישיון הנהיגה וכי עשה זאת בשוגג. לדבריו, מאחר ופוליסת הביטוח הינה חוזה אחיד בין מבטח לבין מבוטח, התנאים השוללים חבות אמורים להיות מודגשים. לטענתו, לא הייתה קיימת בפוליסה שרכש מחברת הביטוח הדגשה כלשהי בעניין זה. א' טען כי חברת הביטוח נוהגת בחוסר תום לב ומנסה להתחמק מתשלום תגמולים המגיעים לו מתוקף הפוליסה שרכש.
חברת הביטוח טענה כי אין רלוונטיות לכך ש-א' שכח לחדש את רישיונו וזאת מאחר והיה מודע לעובדה שרישיונו נשלל. לדבריה ניתן להוכיח עובדה זו מפעולותיו של א' בניסיון לבטל את הפסילה. התברר כי א' פנה למשרד הרישוי כדי לעכב את שלילת רישיונו ואף פנה לעו"ד. לכן ניתן להסיק בוודאות, כי א' היה מודע לשלילה. במקרה הזה קיבל בית המשפט את טענת חברת הביטוח מאחר והוכח כי א' נהג בעת אירוע התאונה ללא רישיון בר-תוקף וידע על כך, ולכן אינו יכול לקבל תגמולי ביטוח בהתאם לפוליסה.
בתי המשפט ציינו בפסקי הדין כי הרציונל שעומד מאחורי שלילת הכיסוי הביטוחי בתקופת שלילת רישיון הינה בעיקר ההרתעה. נהג הנוהג ללא רישיון חייב לדעת כי ככל שייגרם נזק הוא לא יוכל לקבל בגינו פיצוי לעצמו ולא יוכל לבקש מחברת הביטוח לפצות אחרים שבהם פגע. הדבר מחייב הטלת אחריות על ציבור הנהגים לא לנהוג בזמן פסילה. עם זאת, כאשר מתברר כי המבוטח באמת לא ידע ולא היה עליו לדעת כי נשלל רישיונו, הפוליסה תיחשב כאילו היא בתוקף וחברת הביטוח לא תוכל להתחמק מתשלום התגמולים.
■ הכותב הוא מומחה בביטוח ונזיקין, הבעלים של משרד עורכי דין ג'ון גבע.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.