הקרבות בקיבוץ שדות ים סביב אבן קיסר לא נפסקים לרגע

אחד הדברים המעניינים שעולים משיטוט בקיבוץ שדות ים בימים אלה, הוא הדינמיקה של סכסוך יצרי המתנהל מתחת לפני המים. אין פה הפגנות או צעקות. שום דבר סוער. אווירה מנומנמת לכאורה, שמוצאים בדרך כלל ביישובים עשירים מאוד או בכפרים צנועים (ושדות ים עונה לשתי ההגדרות). ובכל זאת, הרוחות פה סוערות.

מי שקורא את העיתונות הכלכלית, בוודאי נתקל במקור הסכסוך יותר מפעם אחת: חברת אבן קיסר של הקיבוץ (33%) - מהחברות המצליחות בישראל, שרק לפני שנה הניבה לחברי הקיבוץ קרוב למיליארד שקלים ממכירת מניות - מעלה את מפלס היצרים בשדות ים על רקע מחלוקות ניהול, חלוקת הכסף ומלחמות שליטה.

"מרבה נכסים מרבה דאגה"; "עם האוכל בא התיאבון"; "קיבוצניקים שלא יודעים מה לעשות עם כסף שנחת עליהם" - רק תבחרו את הקלישאה. מנקודת המבט של מעמד הביניים הנאנק תחת יוקר המחיה, קיים קושי מסוים להבין מדוע חברי הקיבוץ, שמאז ההצלחה הכניסו מיליונים לכיסם, צברו נכסים בארץ ובחו"ל והבטיחו את עתידם, צריכים להתקוטט על "עוד מיליון פה, פחות מיליון שם" ו"מי יישב על איזה כיסא". אבל הסיפור של אבן קיסר ושדות ים הרבה יותר מורכב מזה.

במרכז הדרמה ניצבים שניים מהאנשים החזקים בקיבוץ: בצד של אבן קיסר עומד מקסים אוחנה, יו"ר הדירקטוריון עד לאחרונה; בצד של הקיבוץ - עמיר רותם, יו"ר המועצה הכלכלית של שדות ים, אף הוא עד לאחרונה. הקרב ביניהם, שהוא למעשה הקרב האבסורדי בין קיבוץ שדות ים לחברה שבה הוא מחזיק שליש, הגיע לרמה כזו שהפתרון היחיד שהסתמן הוא ששניהם ילכו הביתה (זו הייתה ההמלצה של חברת ייעוץ, אחת מיני רבות שנשכרו כדי לגשר על הפערים ולהביא קצת שקט לשדות ים). אלא שגם אחרי שהשניים פרשו, איש-איש מתפקידו, העימותים בין החברה לקיבוץ לא נרגעו ואולי גם להפך.

לקראת אסיפת בעלי המניות באבן קיסר, הציג כל אחד מהצדדים רשימת דירקטורים מועמדים משלו לבעלי המניות בארצות הברית. הקיבוץ לא חסך באמצעים כדי לשכנע את האמריקאים להעדיף את הצעתו: הוא שכר יועצים, שלח שליחים ואפילו פנה לשירותי פרסומאים, מהלך שעלה לפי ההערכות מאות אלפי שקלים (משדות ים נמסר: "כל הוצאות הקיבוץ הקשורות לטיפול בנושא אושרו כדין במוסדות המוסמכים"). זה לא עזר. בעלי המניות העניקו רוב לרשימת הדירקטוריון המוצעת של אבן קיסר.