בדרך לדיפרנציאציה בשכר

1. עיתוי זה לא הכל בחיים, אבל נדמה כי יו"ר ההסתדרות, אבי ניסנקורן, היה שמח היום אילו ההכרזה שלו על מועד השביתה הכללית במגזר הציבורי הייתה מגיעה מיד אחרי דוח העוני, ולא באותה שעה ממש שמתפרסם דוח הממונה על השכר באוצר. אפשר כבר לדמיין את מהדורות החדשות של הטלוויזיה משדרות הערב את המילים הנרגשות של ניסנקורן על העובדים החלשים, כשברקע תמונות של מנופאים ומלגזנים בנמל שמרוויחים מספרים פנטסטיים של 50-60 אלף שקל בחודש. אז מה אם המנחה באולפן מרוויח יותר, הוא עדיין ירים את הגבה המפורסמת - קוד אלגנטי להפגנת שאט נפש.

2. רק לפני שבוע הרעיף ניסנקורן שלל מחמאות על שר האוצר משה כחלון, על רקע ההסכמה של האחרון לדחות בשנה את הרפורמה בביטוח הסיעודי. זה היה כל כך דביק, שלא היה ברור מה עומד מאחורי הדברים: או שהשניים כבר סיכמו על גובה תוספות השכר למגזר הציבורי, או שניסנקורן מנסה לחשק את כחלון מרוב חיבוקים ולהקשות עליו ללכת לעימות. על פי גורמים שמעורים במו"מ בין הצדדים, החיבוקים האלה השיגו בינתיים דווקא את התוצאה ההפוכה, שכן באוצר כבר יש מי שמעדיף ללכת לעימות, או לפחות לעימות מדומה, כדי להראות שהכסף הגדול לא עובר פה כל כך בקלות.

3. ניסנקורן, במה שנראה כמו שילוב בין טקטיקת מו"מ ותפיסת עולם אמיתית שמצדדת בסגירת פערים, נטרל מראש את העוקץ של האוצר והסכים בשיחות סגורות לתוספת שכר דיפרנציאלית - תוספת שתיטיב יותר עם העובדים החלשים. עדיין לא ברור האם תהיה זו תוספת שקלית אחידה לכלל העובדים, כזו שבאופן טבעי תורגש יותר בקרב בעלי השכר הנמוך, או שמא תוספת באחוזים שתלך ותפחת על פי מדרגות השכר.

לדאבונם של אנשי האוצר הוא דחה ככל הנראה על הסף את הדרישה הוותיקה להתנות את התוספת בהקפאה מוחלטת של הסכמי השכר "המפעליים" - אותם הסכמים שממשיכים להיחתם במקומות העבודה השונים במגזר הציבורי. הסכם השכר הכללי הוא הסכם "מסגרת", הבהיר ניסנקורן, לא חתונה קתולית.

4. אחרי כל השקופיות, הגרפים והמספרים הגדולים, ישנה טבלה קטנה בעמוד 21 בדוח הממונה על השכר שמכניסה קצת לפרופורציות: השכר הממוצע בסקטור הציבורי עמד בשנת 2014 על 8,837 שקל ברוטו בחודש - פחות מהשכר הממוצע במשק (9,145) ופחות מהשכר הממוצע בסקטור הפרטי (9,294). הגידול הריאלי בשכר עובדי המגזר הציבורי ביחס לשנת 2013 עמד אמנם על 1.47% לעומת גידול מתון יותר של 0.97% בסקטור הפרטי, אך הנתונים עדיין מדברים בעד עצמם.

בזמן שהמצילים, המנופאים, המלגזנים וכל מי שכיכבו כל השנים בדוחות השכר של האוצר הולכים ומתמעטים, שכן אלה נמנים עם מה שמכונה "דור א'" שחתומים על הסכמי עבודה ישנים והם פשוט יוצאים לפנסיה בהמוניהם - התווספו להם עובדים ברמות שכר נמוכות ובשיטות העסקה שונות ומשונות. במקביל, שכרם של עובדי הצווארון הלבן, בהם הפרופסורים מהאקדמיה והרופאים במערכת הבריאות הציבורית, הולך וגדל.

יהיו מי שיגידו שכך הדברים צריכים להיות, שחברה מתקדמת צריכה לתגמל את המשכילים והמוכשרים יותר. אבל ספק אם מישהו נותן את הדעת על הפערים שמצטיירים מהדוח הזה. איך במדינה עם שכר חציוני של 6,600 שקל ברוטו בחודש יש רשימה כל כך ארוכה של עובדים ומנהלים בגופים ציבוריים וממשלתיים שמרוויחים 50-130 אלף שקל בחודש.

שר האוצר ויו"ר ההסתדרות עומדים כעת בפני מבחן חשוב: הראשון צריך לחתום על צ'ק יפה, השני צריך לדאוג שהכסף ילך באמת למי שצריך אותו יותר.