מי יקבל את ביטוח החיים?

נושא שמתעורר שוב ושוב בערכאות השיפוטיות הגיע השבוע לבית המשפט העליון, ולא בפעם הראשונה. בשלבים שונים של חייהם אנשים חותמים על ביטוחים שונים, פותחים קופות גמל או תוכניות צבירה אחרות לטווח ארוך - ושוכחים מקיומם. חלקם אף עושה ביטוחים כפולים ומיותרים, לדוגמה לצורכי משכנתא, מתוך חוסר מודעות והבנה.

בעת פתיחת תוכנית הביטוח, המבוטח ממלא טופס, שבו הוא בוחר במוטבים שיקבלו את הזכויות לאחר מותו, בדרך-כלל בן הזוג באותה עת. מה קורה כאשר המבוטח התגרש בינתיים מבן הזוג המוטב - והלך לעולמו מבלי שעדכן את המוטבים בביטוח החיים לאחר גירושיו?

המקרה שעמד בפני בית המשפט העליון אופייני מאד לבעיה שכיחה זאת. בצוואתו המבוטח הורה כי "הנני מצווה בזאת את כל רכושי ועיזבוני מכל מין וסוג שהוא, בין מקרקעין ובין מיטלטלין, כספים, חשבונות בנק, ניירות ערך וזכויות אחרות בארץ או מחוצה לה - בין שהן בבעלותי היום, ובין שיהיו בבעלותי בעתיד - לבניי, בחלקים שווים ביניהם".

אם המבוטח סבר כי במילים "מכל מין וסוג שהוא" נכללים גם זכויותיו בביטוחי חיים וקופות גמל, הוא נפל לשגגה משפטית, מאחר שעל-פי הדין, זכויות אלה אינן נמסרות ליורשים על-פי חוק או צוואה - אלא למוטבים הרשומים בחברת הביטוח.

המוטבת שנותרה רשומה בביטוח החיים של המנוח, מן העת שבה פתח את התוכנית שנים רבות קודם לכן, היא אשתו לשעבר, והיא אינה מסכימה לוותר על זכויות אלה לטובת ילדיה, היורשים על-פי הצוואה.

בית המשפט העליון אכן זיכה אותה בכספים, בקובעו כי אין די בעובדה שבין בני הזוג לשעבר חל סכסוך ואף גירושים, כדי להביא למסקנה שהמנוח לא רצה שגרושתו תקבל את כספי הביטוח.

בכדי שהיורשים בצוואה יקבלו את הכספים, נדרשים שני תנאים מצטברים: הראשון הוא שתקנון חברת הביטוח יאפשר שינוי של המוטבים באמצעות צוואה. אפשרות זאת משתנה בין חברות הביטוח השונות, הרשאיות לקבוע את התקנון כרצונן, וחלק מחברות הביטוח מתנות את שינוי המוטב באמצעות צוואה, במתן הודעה על כך לחברת הביטוח עוד בחייו של המבוטח.

הסיבה לכך היא שהחיוב המוטל על חברת הביטוח לשלם את הכספים למוטב נוצר מיד עם מותו של המבוטח, ואילו צוואות עשויות להתגלות לאחר שנים ומצריכות התדיינויות משפטית, תוך חשיפת חברת הביטוח לסיכון של חיוב כפול, הן למוטבים והן ליורשים.

אם היורשים מצליחים לעבור משוכה זאת, אזי בכדי שהוראות הצוואה תגברנה על מינוי המוטבים. בית המשפט העליון קבע כי על המבוטח להורות על השינוי בצוואתו במפורש, ובהתייחסות ספציפית לביטוחים. הוראה כללית לפיה המנוח מוריש את כל זכויותיו "מכל מין וסוג שהוא" אינן מספקות, ואין בהן כדי לשנות את זכויות המוטבים.

הבעיה המרכזית בדרישות אלה היא שהן מניחות בהכרח מודעות של המנוח, הן לקיומן של תוכניות הביטוח השונות, הן לטעות בציון המוטבים והן למצב המשפטי המחייב את ציון הביטוח באופן מפורש.

לכאורה, אי-בחירת מוטבים בפוליסה פותרת את הבעיה, שכן בהיעדר מוטבים, חברת הביטוח מחויבת לפעול על-פי הצוואה או דיני הירושה, אך דרך זאת אינה מומלצת, מאחר שהיא מסרבלת ומאריכה את דרך קבלת הכספים מהתוכניות, ומחייבת פרוצדורות של הוצאות צו ירושה או צו קיום צוואה תחילה.

כמו כן, אם היורשים אינם מודעים לקיומה של הפוליסה, הכסף נותר לחסדיה של חברת הביטוח, שתטרח לאתר את המבוטח ואת יורשיו ביוזמתה.

מה כן מומלץ לעשות? לבדוק את דפי הדוחות השנתיים שחברות הביטוח שולחות לבתי המבוטחים. בדפים אלה אמנם לא מצוינים שמות המוטבים, אך מצוין תאריך העדכון האחרון שבו מונו או שונו המוטבים.

אם חלפו הרבה שנים מאז, ובמיוחד אם חלו שינויים במבנה המשפחה - כדאי לפנות לחברת הביטוח, לברר את המוטבים ולשנותם במידת הצורך.

■ עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי, מומחית לדיני משפחה וירושה, מנהלת פורום דיני משפחה ב"גלובס", בעלת אתר www.divorceinfo.co.il