טיול מרתק במדינה המוסלמית הידידותית לישראל

5 ימים אחרי הנחיתה חזרה, לידי כוס אזרבייג'נית מסורתית ובה תה, אני עדיין הופך בחוויות מאזרבייג'ן. מדינה מגוונת ומרתקת שמבקשת לקרב אליה תיירים, אך דומה שטרם גיבשה את סיפורה עבורם.

אזרבייג'ן, השוכנת בדרום-מערב אסיה, בין רוסיה מצפון ואיראן מדרום, מתקנאת בתיירות הנכנסת למדינת קווקז אחרת, השכנה גיאורגיה. עם צפי לאזילת הנפט שמופק במדינה, התעשייה המובילה בכלכלה המקומית, עד שנת 2050 - אפשר גם להבין את הצבת התיירות גבוה בסדרי העדיפות של הממשלה.

אזרבייג'ן, כך יודע לספר כל מקומי, היא המדינה הראשונה בעולם שבה נמצא נפט, כבר ב-1848. "כמה שנים לפני טקסס", יוסיפו הפטריוטים המדקדקים. את פירות העושר שניחת על המדינה כתוצאה מיצוא הזהב השחור מאז התפרקה ברית-המועצות, קשה לפספס. בנייה ראוותנית היא כנראה תופעת לוואי הכרחית, יעיד על כך גם המפרץ הפרסי. בבירה באקו מדגימים זאת כיום שלושת מגדלי הלהבה והאצטדיון המדהים שנחנך השנה באולימפיאדה האירופית. כדי לחזות בפרויקט האי המלאכותי המפלצתי, נשוב ב-2020.

ראוותנות היא מילת מפתח באזרבייג'ן. כך, למשל, גאוות המקום עד לפני כמה שנים הייתה נתונה לתורן הדגל הגבוה ביותר בעולם - בחצי אי קטנטן שגולש אל הים הכספי מתנשא דגל המדינה בגובה של 162 מטרים. למרבה הצער, גם בטג'יקיסטן הבינו את חשיבות הנושא, וטרחו להציב דגל גבוה ממנו בשני מטרים. כך חלפה לה תהילת עולם, וסיורי התיירים בבאקו מתעכבים כעת על דגל שהוא רק השני בגובהו בעולם.

מי שעוד טורח להפגין לראווה את שמו ואת פועלו הוא הנשיא, אילהאם אלייב. הוא אמנם טרם זכה שיקראו על-שמו נמל תעופה בינלאומי חדיש או מרכז אמנות גרנדיוזי בתכנון הסטאר-כיטקטית האולטימטיבית זהא חדיד - כמו שקרה לנשיא הקודם, היידר אלייב (לגמרי במקרה, אביו המנוח); אבל גם דיוקנו של השליט הבן לא נפקד מאף תחנת דלק, כמו גם ממשרד קבלה בבית מלון, כמו גם מבית כנסת יהודי.

יהודים, מוסלמים וכוזרים

זמן טוב להתעכב מעט על החוויה היהודית שלי באזרבייג'ן. איך זה להסתובב בימים אלה במדינה שבה כמעט 97% מהאוכלוסייה הם מוסלמים, אתם שואלים? טוב, תודה, אני עונה. עם השאריות של מסורת השלטון הסובייטי, שמשל באזרבייג'ן שבעה עשורים עד השחרור ב-1991, נמנית הפרדת הדת מהמדינה. אם נוסיף על כך את העובדה שרוב מכריע של המוסלמים באזרבייג'ן הם שיעים מתונים, ודאי תשמחו, כמוני, לגלות שהאלכוהול זורם פה כמו תה; שאחרי ששתיתם מספיק ממנו ותעזו לספר שאתם מישראל, לא יאונה לכם כל רע; ואפילו הנשים המקומיות יידמו בעיניכם למשוחררות.

עד כמה משוחררות, ימחיש הסיפור הבא: במשך ארבע שנים רצופות ותמימות פעלו משרדי הבנק של איראן במרכז באקו. עד שסמוך לו, אי-אז ב-1998, הוצב פסל "האישה החופשית". הפסל מציג דמות אישה, המסירה מעליה את כיסוי הראש המסורתי, חיג'אב, כסמל לזכויות הנשים בדמוקרטיה המוסלמית הראשונה בעולם (כאן הכוונה היא כבר לשנות העצמאות הראשונות של המדינה, בין 1918 ל-1920). למחרת היום, הבנק האיראני העתיק את מקום מושבו לנקודה פמיניסטית פחות בעיר - לפסל השלום.

בכלל, אזרבייג'ן היא קרוב לוודאי המדינה היחידה בעולם שבה מצבן של הנשים המוסלמיות עדיף על זה של אחיותיהן היהודיות. בעוד את הראשונות תוכלו לראות מהלכות שלובות ידיים עם בני הזוג שלהן, בין חנויות האופנה של כיכר המזרקות ורחוב ניזאמי השיקי בבאקו, הרי בכל האמור לנשים יהודיות, תיאלצו להסתפק בעדות שמיעה.

בעיר גובה (Quba), מרחק שעתיים נסיעה מבאקו לכיוון צפון, 12 אלף תושבים, מחציתם יהודים, המרוכזים במה שמכונה "העיירה האדומה". על הנשים כאן נאסר לצאת אל הרחוב, ולבית הכנסת (בעיר יש שלושה כאלה, שניים מהם פעילים) הן מורשות להגיע רק באירועים מיוחדים, למשל בר-מצווה, אז הן מוסתרות מאחורי פרגוד.

יהודי גובה הם "מזרחים", קרי לא ספרדים ולא אשכנזים. הם מאמינים שהם צאצאים של בני שבט דן, היושבים באזור מאז המאה ה-8 לפני הספירה. לפי סברה אחרת, אלה צאצאי מוסלמים שהתגיירו בהשפעת הכוזרים, ומאז שימרו את דתם.

כך או כך, חלק מהמנהגים של היהודים ההרריים ("ג'והורי" בשפתם) שאובים מחיי המסגד, למשל הסרת הנעליים לפני הכניסה לבית הכנסת. לקהילה המקומית יש רב, וכן שוחט ומוהל. בעיר פועלת גם מעין ישיבה, בהוראת ישראלי-חרדי; ובבית הספר המקומי, המעורב לילדים יהודים ומוסלמים, התגאה המנהל להציג בפנינו כיתה ללימוד עברית ומורשת ישראל, ובה תלויים על הקירות דגל ישראל, מפת המדינה, אותיות הא"ב וכיוצא באלה.

כשהרסו בעיר גובה לפני מספר שנים מגרש כדורגל, נמצאו שרידי קבר אחים של תושבים אזרבייג'נים, שנטבחו בידי ארמניה ב-1918 בתמיכה רוסית. במקום הוקמו אנדרטה ומוזיאון לזכר אותם 12 אלף נרצחים. כידוע, לא היה זה מפגש הדמים האחרון בין שתי המדינות השכנות. המאבק על חבל נגורנו-קרבאך במערב המדינה, שגבה בשנים 1988-1994 כשלושים אלף קורבנות משני הצדדים והביא ליותר ממיליון פליטים אזרבייג'נים בארצם - עדיין לא הגיע לסיומו. נשמע מוכר, ובאופן מעניין מביא לתחושת הזדהות של שני הצדדים עם ישראל.

האח הגדול עדיין פה

נוסף על הפרדת הדת מהמדינה, אפשר לדבר גם על מזכרות אחרות, נעימות פחות, שהותירו הסובייטים ברפובליקה. אחת מהן היא תחושת הנוכחות התמידית של הריבון.

במוזיאון להיסטוריה של אזרבייג'ן, שממוקם בבית ברון הנפט טגייב בבאקו, פנתה אלינו, קבוצת עיתונאים מישראל, נרמין, צעירה מוסלמית מקומית. היא סיפרה שהיא לומדת עברית באוניברסיטה, וחלומה להגיע לעבוד בישראל.

דקות לאחר שיצאנו את המוזיאון ניגש אל אחד מאיתנו צעיר מקומי, דובר עברית גם הוא, וביקש סלפי משותף. המשכנו אל היעד הבא שלנו - מוזיאון השטיחים המצוין, הראשון מסוגו בעולם, ומי מקבלת שם את פנינו? נרמין החביבה.

איך אמר לנו דיפלומט ישראלי שפגשנו לארוחת ערב, למשמע צירוף המקרים: "בעיר אין המון דוברי עברית". תבינו מזה מה שאתם רוצים.

גם הבולטות של מצלמות הבקרה הרבות הפזורות במרחב העירוני בבאקו לא תרמה לחוויית העצמאות והחופש, מצרך חובה עבור רובנו בחו"ל. באחד הערבים, דווקא כאשר אנחנו היינו בצד המצלם, נדרשנו בתקיפות על-ידי אזרח מקומי אכפתי להפסיק לעשות כן, וזה לא קרה סמוך לבסיס טילים, אלא ברציף של אחת מתחנות הרכבת התחתית בעיר. מצד שני, יש להם רכבת תחתית בעיר.

ויש להם גם עיר עתיקה. ועוד איזו. מצודה אליפטית מוקפת חומה, שהוקמה במאות ה-11-12 לספירה, והוכרה בשנת 2000 על-ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי. בעיר העתיקה שני מוקדים עיקריים: ארמון שירוואנשה אדיר הממדים, שהוקם, כך מאמינים, על קברו של קדוש סופי, וכולל מסגד, מאוזוליאום, חמאם ועוד עשרות חדרים. ביקור חובה לכל חובב אדריכלות והיסטוריה דתית. השני, מגדל הבתולה, מבנה יפהפה עשוי אבן גיר, בגובה של כשלושים מטרים, שרק מספר המדרגות המובילות לתצפית ממנו מתחרה בכמות האגדות שנרקמו סביב נסיבות הקמתו ובחירת שמו. זהו אולי המבנה המזוהה ביותר עם העיר, ולא בכדי. בכניסה לעיר העתיקה מספר דוכנים מציעים מזכרות באווירה נעימה ונינוחה.

איפה שאין נפט, יש גז טבעי

אווירה טובה תמצאו גם במסעדות שונות בעיר, רבות מהן שוכנות בבתי אבן ערביים עתיקים. מה אוכלים באזרבייג'ן? הרבה קבב, כלומר מה שעולה על האש. בעיקר כבש, אבל לא רק. מרקים מצוינים. ירקות טריים, בטעמים שכבר נשכחו מהחך הישראלי. מוחמצים מכל הסוגים והמינים, כולל דובדבנים כבושים. מאפים וירקות ממולאים. גבינות מקומיות נהדרות. גם מקומם של הדגים אינו נפקד. אם יתמזל מזלכם, תזכו תוך כדי ארוחה להופעה חיה של להקה מסורתית, לרוב שלישייה, שתבצע "מוראם" - שירי פולקלור אזרבייג'ניים. בשביל להביא לארץ קוויאר שחור איכותי תצטרכו ללכת לשוק המזון המקומי, ואולי גם להתכופף אל מתחת לשולחן. מכירתו אינה חוקית, בגלל מגבלות על דיג חדקנים בים הכספי. בשביל שווארמה טובה תצטרכו ללכת מקסימום מאתיים מטרים מכל נקודה שבה תהיו. המחירים במסעדות נמוכים רק מעט מאשר בישראל. ארוחה זוגית מלאה במסעדה תעלה 40-60 מאנאט (המטבע האזרבייג'ני, קרוב בערכו לדולר אמריקאי), וישנו גם היצע עסקיות סביב 10 מאנאט לאדם. לחובבי השופינג נספר באותה הזדמנות, כי גם בחנויות האופנה, כולל ברשתות הבינלאומיות, המחירים קרובים לאלה הנהוגים אצלנו.

במרחקים של חצי שעה עד שעת נסיעה מבאקו, שלושה אתרים נוספים שווים ביקור: שמורת גובוסטן, על ציורי הסלע הקדומים שבה והמוזיאון השוכן ב"הר הגדול" שבשטחה; מקדש האש הזורואסטרי, וסביבו חדרים המספרים באמצעות ממצאים ומיצגים את סיפור דתו של זרתוסטרה; ושלישי ואחרון, "ההר הבוער" - כינוי לנביעת גז טבעי שאחראית לבעירה רציפה, זה אלפי שנים, למרגלות הר הסמוך לבירה. ליד מדורה כזו טרם זכיתם להתחמם.

כמה קלישאות לסיום

כתבת תיירות אמיתית הרי לא יכולה להסתיים בלי איזה "ישן מול חדש", אז בואו נמתח את זה עוד קצת: מהי אזרבייג'ן, אם כן? מדינה כה עשירה במשאבי טבע, עד כדי כך, שלא נדיר לראות בה כלי קידוח נוגסים באדמה בלב שכונת מגורים, אך רק שכבה דקה יחסית מאוכלוסייתה נהנית מפירותיו הכלכליים של מגזר האנרגיה; מדינה שהרימה מצעד גאווה רגע לפני שאירחה את האירוויזיון, אך 97% מאזרחיה מצהירים שהם הומופובים; מדינה שבה צעירים שותים ומבלים כאילו אין מחר, אך נשיקה בפומבי אסורה על-פי חוק ודינה קנס כספי.

מדינה ידידותית לישראל, בעלת קשרים עסקיים ומדיניים ענפים עמנו, אך רואה בטורקיה מדינה- אחות ו-35 מיליון מבני עמה חיים בכלל באיראן; מדינה המתנאה בבירה סואנת ועשירה, שורצת חנויות מותגים ופאר האדריכלות המצועצעת, אך היא למעשה כלכלה מתפתחת, כפרית ברובה, גדושת מסורות, היסטוריה מרתקת וטבע פראי. איזו אזרבייג'ן אתם תגלו אם תסעו לבקר בה?

הכותב היה אורח חברת התיירות מונה טורס, חברת התעופה אזרבייג'ן איירלינס ומשרד התיירות של אזרבייג'ן.

מידע מעשי

■ לצורך ביקור במדינה, נדרשת אשרת כניסה ושהייה. הצטיידו בשתי תמונות פספורט והכינו 40 דולרים - הוויזה תונפק לכם עם הנחיתה בשדה התעופה בבאקו.

■ חברת התעופה אזרבייג'ן איירליינס מפעילה שתי טיסות שבועיות מישראל לבאקו, במחיר של 420 דולרים (יש גם טיסות המשך לניו יורק ולבייג'ין, אחרי חניית ביניים קצרה); חברת התיירות מונה טורס מציעה חבילות נופש לחמישה לילות (שלישי-ראשון) בבאקו, הכוללות טיסה ולינה במלונות Qafqaz Baku City (ארבעה כוכבים, 729 דולרים לאדם בחדר זוגי) או Fairmont (חמישה כוכבים, 1,029 דולרים לאדם בחדר זוגי).

■ באקו אמנם שוכנת לחוף הים הכספי והיא נהנית מטיילת רחבת ידיים שאורכה 6-7 קילומטרים, אך כדי לטבול במי האגם המלוח הגדול בעולם תצטרכו לצאת מהעיר ולנסוע כשלושים קילומטרים אל חופי הרחצה המלאים בחודשי הקיץ.

■ אזרבייג'ן היא גן עדן למעשנים, מה שעלול להעיק על המתקשים בעישון פסיבי. הביאו בחשבון - גם במסעדות ובלובי בתי המלון המלצרים מגישים מאפרות לשולחנות. להפוגה, תוכלו להיכנס לאחד מסניפי רשת בתי הקפה Gloria jean's, שבהם העישון אסור, וליהנות אגב כך מוויי-פיי חינם.