בני הזוג שנאבקו באגודת המושב רמת רזיאל - וניצחו

במאי 2014 פירסם "גלובס" את סיפורם של בני הזוג איירין ויוסי גרנות, שעלו מארה"ב וקנו נחלה במושב רמת רזיאל במטרה להקים עליה את בית חלומותיהם. סכסוך עם שכנם על רקע עבירות בנייה הביא לכך שבני הזוג מצאו עצמם מתמודדים עם שורת תביעות משפטיות, ובמאמצים של אגודת המושב לגרשם מרמת רזיאל.

בית המשפט המחוזי קבע כי בני הזוג ביצעו בנייה ללא היתר, וסירב לתת להם את ההיתר בדיעבד. אבל בני הזוג גרנות הגישו ערעור על ההחלטה לבית המשפט העליון, וזה הפך לאחרונה את ההחלטה וקבע כי בני הזוג יוכלו סוף סוף לקבל היתר לבניית ביתם, באיחור של שלוש שנים.

"עזבנו בית של 500 מ"ר במיאמי כדי לבנות פה בית, ולא תיארנו לעצמנו מה נעבור", אמרה איירין גרנות ל"גלובס". "בסך הכל שיפצנו בסוף בית של 100 מ"ר. כבר כמה שנים שאין לנו מקום לאחסן את כל הציוד שהבאנו מחו"ל. כל פעם ניצחנו בהליך אחד, ואז באו אלינו בהליך חדש. אני שומעת שזה קורה בעוד מקומות ולא רק ברמת רזיאל".

מווילה במיאמי לבית בהרי ירושלים

תחילת הפרשה בשנת 2008, אז החליט הזוג גרנות להגר לישראל ולרכוש נחלה במושב רמת רזיאל, תמורת מיליון דולר. בגלל שורה של עבירות בנייה במקום, בקשתם לקבל היתר בנייה להקמת בית חדש על נחלתם נדחתה ב-2011 על ידי האגודה השיתופית רמת רזיאל. על כן החליטו בני הזוג גרנות להסתפק בשיפוץ הבית הקיים, והחלו ב-2012 בביצוע השיפוץ, בלי שקיבלו היתר בנייה. אז הוציאה להם הוועדה המקומית מטה יהודה צו מינהלי להפסקת העבודות, ואף הגישה נגד בני הזוג כתב אישום.

בתחילת 2013 הגישו בני הזוג בקשה להיתר בנייה התואמת את תוכנית בניין העיר התקפה, ללא כל הקלה או חריגה, אך הוועדה המקומית דחתה את בקשתם וקבעה כי בשל העבירות שביצעו, תנאי למתן היתר בנייה יהיה להרוס את החריגות ולהחזיר את מצב הנחלה לקדמותו.

גרנות הגישו ערר על ההחלטה שהתקבל בסוף נובמבר 2013. ועדת הערר מחוז ירושלים קבעה שמדובר בעבירות שחומרתן אינה רבה, וההיתר תאם כאמור את התוכנית התקפה, ולכן היא ביטלה את החלטת הוועדה המקומית ואישרה את בקשת גרנות להיתר בנייה.

האגודה השיתופית הגישה עתירה לבית המשפט המחוזי בירושלים. בית המשפט קיבל את העתירה וקבע שהעבירות שביצעו גרנות חמורות ועל כך מעיד כתב האישום שהוגש נגדם (ובוטל באוגוסט 2015). האגודה פירטה כי גרנות ביצעו עבירות שכללו חריגות רבות שיש להסתכל עליהן כמקשה אחת, המלמדת כי גרנות פעלו בדרך של עשיית דין עצמי. העבירות כללו הקמת מסלעה, עבודות חפירה וחציבה, סלילת חנייה, הריסת מחסן, חציבת קומת מרתף, ועוד. האגודה טענה כי חלק מהבנייה לא היה מאושר גם בדיעבד, ולכן, החלטת ועדת הערר להכשיר את העבירות חורגת מציטן הסבירות ומצדיקה התערבות של בית המשפט, טענה שהתקבלה בבית המשפט המחוזי.

בערעור, שהוגש באמצעות עוה"ד הראל ארנון ואלעד פרסקי, טענו בני הזוג גרנות כי החלטת ועדת הערר נשענה על "מבחן המגרש הריק", שלפיו התוכנית היתה מתאשרת לו הבקשה היתה מוגשת לפני ביצוע החריגות. גרנות הדגישו כי בקשתם להיתר תואמת את התוכנית הסטטוטורית החלה על המושב וכי הסיבה האמיתית לדחיית בקשתם, לרבות הסיבה להגשת כתב האישום נגדם, היא סכסוך שנתגלע בינם לבין שכנם החבר באגודה. לטענתם, העובדה שגם כי כתב האישום נגדם בוטל, תומכת בגירסתם כי ננקטה נגדם אכיפה בררנית שנבעה משיקולים זרים.

ועדת הערר טענה כי מדיניותו של משרד המשפטים היא לקבל בקשות להכשרה בדיעבד של בנייה בלתי חוקית לא חמורה, אם היא תואמת את התוכנית שחלה על הקרקע. על כן, מוצדק לאשר את בקשת גרנות, שהעבירות שביצעו לא היו חמורות (למעט הקמת מסלעה), וגם משרד המשפטים ביטל את כתב האישום נגדם לאחר שבחן את אופן הטיפול והאכיפה של עבירות בנייה דומות במושב רמת רזיאל.

מנגד טענה הוועדה המקומית כי מטרת הבקשה להיתר שהוגשה לה היא להכשיר עבירות בנייה. הוועדה חזרה על טענתה שעבירות הבנייה שביצעו בני הזוג גרנות הן חמורות ביותר, והן בוצעו תוך הפרת צווים וסיכון הציבור. גם האגודה טענה כי בני הזוג גרנות מציגים תמונה שקרית לפיה הם קורבנות להתעמרות, וטענה כי אין כל קשר בינה לבין הסכסוך של גרנות עם שכנם.

לטענת האגודה, לא ייתכן להכשיר עבירות בנייה שבוצעו על ידי גרנות משך זמן רב, תוך זלזול מופגן ושיטתי בשלטון החוק, ובניגוד לצווים מנהלי ושיפוטי. האגודה הדגישה כי לא היה לה חלק בהליך מתן היתרי בנייה שנתון להחלטת הוועדה המקומית בלבד. גם השכן של גרנות טען כי הוא הנפגע העיקרי מהעבירות שביצעו גרנות, לרבות זה שהרסו מבנה שנבנה בהיתר, ושניצב בחלקו בנחלה של השכן, וששימש את אשתו כסטודיו לקרמיקה והיווה מקור לפרנסתה. הוא הוסיף כי מאז שהגיעו גרנות למושב, הפכו חייו לגיהנום, והוא ושכנים נוספים חווים פלישות לביתם ואיומים על חייהם, ונטען כי אירועים אלה הגיעו גם לפתחה של המשטרה.

"עונש הולם"

בית המשפט העליון קיבל את הערעור של בני הזוג גרנות, וביטל את החלטת בית המשפט המחוזי. העליון השיב למעשה את החלטת ועדת הערר מסוף 2013. בית המשפט קבע כי לגרנות יינתן היתר למבנים הקיימים, וגם למסלעה, בתנאי שיגישו תוכנית שתתאם את הקמתה בתוך חודש.

"הליכי תכנון ורישוי לא נועדו להעניש את עברייני הבנייה, בייחוד כאשר מתנהל הליך פלילי שניתן להשית במסגרתו עונש הולם", כותב השופט יורם דנציגר. "מעבר לכך, ההבחנה עשויה להיות יעילה, והמקרה דנן הוא דוגמה מובהקת, כאשר הוועדה המקומית ביקשה כי גרנות יהרסו חלק בבנייה שראוי תכנונית לקבלת היתר, תוך דרישה להשיב את מצב הנחלה לקדמותו, רק כדי שלאחר מכן ייבנה אותו החלק פעם נוספת. חיוב זה, אף שהוא בסמכות גורמי התכנון והרישוי, הוא בלתי יעיל במובנים ברורים, כלכליים, סביבתיים, וכו'".

השופט דנציגר הבהיר כי הוא אינו מסכים עם הטענה שיש לראות בעבירות בנייה קלות לעבירות בנייה חמורות כמקשה אחת. "איני סבור כי ההחלטה להתייחס באופן נפרד לסוגי העבירות היא בלתי סבירה באופן קיצוני, המחייב התערבות שיפוטית, ויותר נדמה כי היא מאזנת באופן סביר בין מכלול האינטרסים והשיקולים". דנציגר הוסיף, כי "גם אם הנתון בדבר ביטול כתב האישום אף שלא עמד לנגד עיניו של בבית המשפט ולכן לא מהווה שיקול לענייננו, מחזק בראייה לאחור את המסקנה כי החלטת וועדת הערר היתה סבירה שכן בסופו של יום גרנות לא הורשעו בעבירות שבהן הם הואשמו".

יחד עם זאת התייחס העליון לעובדה שגרנות ביצעו בנייה ללא היתר, והותיר את הוראת בית המשפט המחוזי כי גרנות יישאו בהוצאות המשפט של הוועדה המקומית והאגודה (15 אלף שקל). עוה"ד ד"ר הראל ארנון ואלעד פרסקי שייצגו את בני הזוג מסרו "אנו מברכים על כך שלאחר מאבק סבוך של שלוש שנים בערכאות משפטיות שונות, המחלקה לאכיפת דיני המקרקעין במשרד המשפטים, פרקליטות המדינה ולבסוף גם ביהמ"ש העליון קיבלו את מה שטענו כל העת: גרנות נפלו קרבן להתעמרות מכוונת מצד הוועדה המקומית במטה יהודה וועד האגודה ברמת רזיאל, כנקמה על הסכסוך שיש להם עם שכנם, חבר ועד האגודה. המחשבה שההחלטה על שלילת היתר בנייה לבקשת תואמת תב"ע של גרנות, וחמור יותר, הגשת כתב אישום מופרך נגדם, התקבלו בשל שיקולים זרים היא מבעיתה. לכן, בצד השמחה על ביטול כתב האישום ומתן היתר הבנייה, אנו מצרים מאוד על התנהלות הוועדה המקומית והאגודה".

לדברי איירין גרנות, "עצוב שאנשים עושים עלייה לישראל וזה מה שהם פוגשים. אני כמעט והתייאשתי אבל בעלי היה חזק ולא נתן שנוותר. לשמחתי רוב האנשים במושב תומכים בנו. בגלל מה שעברנו התחלתי ללמוד משפטים, וככל שהזמן עבר הבנתי שהצדק איתנו. עוד מעט אני מסיימת את לימודים, כל המרצים שלי שמעו על הסיפור ומתעדכנים בהליכים".

גם עו"ד מיכה גדרון, לשעבר יו"ר ועדת הערר מחוז תל אביב, סבור שמדובר בהחלטה מבורכת, "אין זה מתפקידם של מוסדות התכנון לעסוק בענישה ו'חינוך' עברייני בנייה, יש להותיר זאת לתביעה העירונית. ההחלטה שמה קץ לאבסורד לדרוש מעבריין שקודם יהרוס מה שבנה, ואז יגיש בקשה לבנות מה שהרס".

אכיפה בררנית במושב רמת רזיאל

אולי האבסורד הגדול ביותר בכל הסאגה הארוכה ברמת רזיאל הוא העובדה שכתב האישום היחיד שהוגש מאז 2005 על ידי הוועדה המקומית לתכנון ובנייה מטה יהודה בגין עבירות בנייה במושב היה נגד בני הזוג גרנות.

בתגובת ועדת הערר המחוזית להליך המשפטי, שניתנה באמצעות פרקליטות המדינה, צוין כי המשנה ליועץ המשפטי לממשלה החליט על ביטול כתב האישום נגד בני הזוג גרנות. במסגרת גיבוש עמדתו, ערכה המחלקה לאכיפת דיני מקרקעין במשרד המשפטים בירור מול הוועדה המקומית מטה יהודה, אשר לא הצביעה על מקרים נוספים בהם הוועדה נמנעה ממתן היתר לבנייה תואמת תוכנית.

בנוסף נבחן אופן הטיפול של הוועדה המקומית בתלונות אחרות שהועברו אליה בנוגע לביצוע עבירות בנייה ושימושים בלתי חוקיים בישוב רמת רזיאל, לרבות כאלו שאינם תואמים תוכנית. נשאלה השאלה האם במהלך העשור האחרון הוגשו כתבי אישום נוספים בגין עבירות בנייה או שימושים בלתי חוקיים כלשהן בישוב.

בשנת 2014 במסגרת ההליך המשפטי נדרשה הוועדה המקומית לתכנון בנייה מטה יהודה לחשוף האם וכמה כתבי אישום הוגשו נגד תושבים ברמת רזיאל בגין עבירות בנייה. מטה יהודה סירבה להעביר את הנתון, ורק במסגרת פנייה לפי חוק חופש המידע נמצא כי כתב האישום האחרון שהוגש היה בשנת 2005. בנוסף לכך, בחודש אוגוסט האחרון ביטל שופט בית משפט השלום בבית שמש מוחמד חאג' יחיא את הצו השיפוטי שהוציאה הוועדה המקומית לתכנון ובנייה מטה יהודה נגד גרנות ומתח ביקורת על התנהלותה.