עם חרב פיטורים מעל הראש

"אני עובד כבר 20 שנה כמו חמור, ויש לי אותו ביטחון תעסוקתי כמו ביום הראשון", כך אמר לי השבוע מפוטר טרי מחברה תעשייתית שפוטר לאחר כ-3 שנים בחברה. זו הפעם השנייה בקריירה שלו שהוא מפוטר. בראשונה עוד היה רווק, היום הוא נשוי ואב ל-3 מתבגרים, עם משכנתא לעוד 7 שנים על הראש. גם הפעם הפיטורים אינם על רקע מקצועי אלא עקב קשיים כלכליים אליהם נקלעה החברה, אובדן לקוח אסטרטגי וצפי לירידה משמעותית במכירות. הבחור בן 43, כלכלן בכיר בעל תואר שני במינהל עסקים, אחד מצוות של שלושה ששניים מהם פוטרו.

"לא משנה כמה קשה עבדתי כל השנים, כמה לילות ביליתי במשרד כל פעם שהיה צריך, אבל ברגע שיש בעיה זרקו אותי לכלבים", אמר כמעט בבכי, "התחננתי שישאירו אותי עד שאמצא משהו אחר, אפילו בחצי משרה, אבל כלום לא עזר. יש הנחייה לקצץ שני כלכלנים, אני הגעתי אחרון לצוות אז פוטרתי".

מאות מפוטרים רגשית

כמעט ואפשר היה להריח את ריח החרדה נודף ממנו, חרדה כלכלית קיומית של מי שאין לו כל שומנים, שבקושי מצליח לחסוך כמה מאות שקלים בחודש ליום שחור, יודע שהם רשת ביטחון עלובה לכמה חודשים, במקרה הטוב. הוא יודע כמה זמן לוקח למצוא עבודה ככלכלן בכיר, קולגות שלו מחפשים כבר כמעט שנה, ואין לו מושג איך יצליח לשרוד (כלכלית ורגשית) כל-כך הרבה זמן. הוא לא ידע מה היקף הפיטורים "הם שומרים את הקלפים קרוב לחזה, בינתיים פוטרו שישה אבל כל כמה ימים קוראים לעוד מישהו לשימוע. כולם במטה בהלם, בקושי עובדים, שולחים קורות חיים כמו משוגעים מקווים שהם לא הבאים בטור". מסתבר שאין שם שום תהליך מסודר מול העובדים והשמועות חוגגות, מסבות נזק בל ישוער לכולם.

הבחור חושב שיפוטרו כמה עשרות, כנראה 30-40 מתוך כמה מאות עובדי החברה, ככה שמע ממנהלת שכר והטבות שמקורבת לסמנכ"ל משאבי אנוש. "זה לא כל-כך נורא, פחות מ-5%", אמרה הסתומה, "בהיי-טק סוגרים את העסק ביום אחד, וכולם הולכים הביתה".

אז זהו, שלא. בהיי-טק הבינו כבר מזמן את הנזק של תהליך פיטורים לא מבוקר, ועל כן החברות הרציניות מנהלות אותו כמו מבצע צבאי. משקיעים שם ממאמצים לא מבוטלים כדי למצוא למפוטרים עבודה בארגונים אחרים (בעיקר אנשי משאבי אנוש שמפעילים את קשריהם בתעשייה), מעניקים ליווי פרטני על-ידי גורמים מקצועיים (Outplacement) לכל מפוטר ומפוטר, מאריכים את תקופת ההודעה המוקדמת במקרים הדרושים ועוד. בחברות ההיי-טק כבר למדו שכאשר מפטרים עשרות עובדים מבלי לדאוג להם, נשארים עם מאות ואלפי עובדים "מפוטרים רגשית" שתרומתם לחברה היא בהתאם.

יח"צנים מהגהינום

לא צריך להיות גאון גדול כדי להבין שזה המתכון לאבד את העובדים הטובים שמתחילים תכף ומיד לחפש (ולמצוא) את מקום העבודה הבא, ולהיתקע עם אלה שטרם מצאו ועם הנעבעכים חסרי המוטיבציה שמקווים שלהם זה לא יקרה. כולם יחד - המפוטרים והמפוטרים רגשית - הופכים באחת ליחצ"נים מהגיהנום, שממלאים את הרשתות החברתיות ברעל שלוקח שנים לנקותו. חברות היי-טק שחפצות חיים לא יכולות להרשות לעצמן את הלוקסוס הזה, גם ככה הן נלחמות על העובדים הטובים, רק חבל שבתעשיות המסורתיות (לא-היי-טק) טרם הבינו את המחיר.

הסיפור היומיומי הזה, של עוד עובד שפוטר לו יום בהיר אחד כאילו כלום, הוא סיפורם של כל עובדי המגזר העסקי, למעלה מ 2.5 מיליון עובדי קבלן לכל דבר ועניין, "מועסקים ישירים" שמנהלים חיים שלמים עם ביטחון תעסוקתי של חודש-חודשים מקסימום, פרק זמן שעבור רבים מהם הוא בדיוק המרחק מקו העוני. לתשומת לב החבר אבי ניסנקורן, שמאיים להשבית ממחר את כל המשק כי לא העלו לבעלי הביטחון התעסוקתי את השכר.

הכותבת היא מומחית לשוק העבודה.  לתגובות: orna@rudi-cm.com