נהוג לומר שמדענים הם אנשים מחושבים שלא ממש מאמינים במקריות. משה בן בסט, מייסד ומנכ"ל קליקסופטוור (ClickSoftware) הוא המחשה של האמירה הזו. בן בסט, פרופסור למתמטיקה ולסטטיסטיקה, מכר השנה את קליקסופטוור לקרן הפרייבט אקוויטי האמריקאית Francisco Partners תמורת 438 מיליון דולרים במזומן, בדיוק בגיל הפרישה לפנסיה.
"במסגרת התוכניות האישיות שלי, הצבתי לעצמי יעד שבגיל 67 אעביר למישהו אחר את האחריות התפעולית שלי, דהיינו אחדל מלהיות מנכ"ל", מסביר בן בסט בראיון בלעדי ל-G, המתקיים בביתו במושב צור משה שבשרון.
אז לא במקרה החברה נמכרה כשהגעת לגיל הפנסיה.
"כן ולא. רציתי להעביר את האחריות התפעולית בצורה מסודרת כדי שהחברה תוכל להמשיך לשלב הבא במחזור חייה. לאורך השנים (החברה פעילה כבר שלושים שנה, ט' צ') קיבלנו הצעות רכישה, אבל אף פעם העיתוי לא התאים. קרן פרנסיסקו פרטנרס למעשה למדה אותנו במשך ארבע שנים והייתה די נחושה. כשהם הגישו הצעת רכישה מסודרת, המעבר למחשוב ענן תפס תאוצה, והמעבר הזה - שבטווח הארוך הוא חיובי לכל החברות ולכל הכלכלות באשר הן - הוא קטסטרופה בטווח הקצר לחברה ציבורית. לכן, היינו מחויבים לשקול אותה מתוקף האחריות שלנו כלפי בעלי המניות".
כדי להבין למה מתכוון בן בסט כשהוא מדבר על המעבר למחשוב ענן וההשלכות שלו על חברה ציבורית, צריך להסביר מה עושה קליקסופטוור ומהו מחשוב ענן. קליקסופטוור פיתחה תוכנה שמאפשרת לחברות שירות (כמו הוט, בזק וכדומה) לנהל באופן יעיל את עבודת טכנאי השטח שלהן, כלומר להחליט אוטומטית איזה טכנאי לשלוח לאן ומתי ובאיזה מסלול נסיעה.
במחשוב ענן, בעיקרון, כל מאגר הנתונים והפתרון הטכנולוגי של החברה שמחזיקה בו (כמו התוכנה של קליקסופטוור) מופעלים מיחידות קצה מרוחקות. כתוצאה מכך, המשתמשים לא צריכים לרכוש ולנהל משאבים ומערכות מחשוב ובמקום זאת שוכרים אותם, וכך נמנעים מהוצאות גדולות על רכישת ציוד ותשתית ומהצורך לנהל אותם. המשמעות, מסביר בן בסט, היא ירידה בהכנסות בטווח הקצר, אך עלייה בטווח הארוך. בחברה ציבורית, עם כל הלחצים לתוצאות מצד המשקיעים, יש לזה השלכות משמעותיות.
"בחברה ציבורית, המשקיעים מצפים לגידול בהכנסות וברווח הנקי", הוא אומר. "וכשהם אומרים לך שהם מבינים מדוע ההכנסות והרווח הנקי ירדו בטווח הקצר כי החברה משקיעה לטווח הארוך, זה רק מס שפתיים. הם לא באמת מתכוונים לזה. המעבר למחשוב ענן יצר כלכלה חדשה, ויש הרבה מאוד חברות ציבוריות שהמניות שלהן חטפו מכה בגלל המעבר הזה, ולקח להן זמן להתאושש. כשעשינו את החשבון שלנו, וקיבלנו את ההצעה של פרנסיסקו, הבנתי שזה מחיר טוב. זה התאים לי".
יכול להיות שקצת התעייפת מלהתמודד עם שוק ההון?
"לשוק ההון, ללא ספק, יש פלוסים ומינוסים. מצד אחד, אתה נזיל ותמיד אפשר לגייס הון לחברה או למכור מניות באופן אישי. מצד שני, זה מאוד קשה להתמודד איתו בתקופות של שפל או כשאתה מפספס תחזית רבעונית, והכנסות של בין מיליון לשני מיליון דולר זולגות לך מרבעון אחד לבא אחריו והשוק לא מבין למה".
לא פיתחת עור של פיל? לא התרגלת?
"אני מתמטיקן, וזה אומר שאני בן אדם די מחושב ופחות אמוציונלי. ועדיין, הפריע לי בזבוז הזמן על דברים לא יצירתיים כמו לדבר עם אנליסטים אחרי שהחברה פספסה את תחזיותיה הרבעוניות וכותרות העיתונים זועקות 'קליקסופטוור פספסה את התחזיות - המניה נופלת'. בסדר, אז פספסנו רבעון, אבל לאורך כל השנה צמחנו בשיעור ממוצע של 20%, וזה אומר שאנחנו חברה מעולה. מהבחינה הזו, לקבל את המחיר שקיבלנו מפרנסיסקו, זו תמורה מאוד יפה בעיניי".
יכולת, כפי שהסברת, להעביר את מושכות הניהול ולהימנע באופן אישי מההתמודדות עם כל אותם אנליסטים ואנשי תקשורת.
"למה בכלל החברה צריכה להתמודד עם זה? הרי בעלי המניות סובלים. לא מדובר כאן רק על ההתמודדות האישית שלי. המעבר למחשוב ענן, שהחל בחברה כבר לפני ארבע שנים, קבע את הטון. ודרך אגב, התוצאות שלו פנטסטיות. אני שמח שלקחתי את הסיכון הזה, והשלמנו את התהליך הטכנולוגי לפני הרכישה. בעיניי, הסבירות שמחיר המניה היה מגיע ל-12.65 דולר (המחיר למניה שלפיו נמכרה החברה, ט' צ') בתוך שנתיים-שלוש שנים הייתה מאוד נמוכה ולכן הסכמנו להימכר".
בנקודה זו חושף בן בסט כי אם וכאשר פרנסיסקו תקטוף את הפירות של הזרעים שהוא זרע, היא לא תהיה לבד: "אני עצמי השקעתי בחברה החדשה, כלומר בקליקסופטוור הפרטית", הוא אומר ומסרב להסגיר את סכום ההשקעה. "זה הפלוס הגדול בלהיות חברה פרטית", הוא אומר בחיוך.
מהפנטגון לפרויקט הלביא
בן בסט, 67, נולד להורים ילידי טורקיה שעלו לארץ בשנת 1944. הוא הרביעי מבין חמישה ילדים: אחיו הבכור, יעקב, היה בעברו המנכ"ל של פרויקט "הכפיר" של התעשייה האווירית ופרש לפנסיה כסמנכ"ל בכיר בה, ואחיו השני, אבי בן בסט, מוכר לא פחות ממנו לקוראי "גלובס" - בעברו היה מנכ"ל משרד האוצר ובכיר בבנק ישראל.
בן בסט גדל בשכונת התקווה, ולמרות העוני שעמו השכונה מזוהה, הוא דווקא נזכר בערגה בילדותו בה: "לכולם היה קשה, אבל הייתה סולידריות". אביו היה מנהל חשבונות במקצועו, אך כשעלה לארץ לא יכול היה לעבוד במקצוע כיוון שכללי החשבונאות האנגלית לא תאמו את אלה של הטורקית. הוא התפרנס כירקן, פתח חנות ירקות קטנה בשכונה ובמקביל למד הנהלת חשבונות אנגלית. בחלוף מספר שנים הפך לאזרח עובד צה"ל ובמשך תקופה ארוכה היה ראש מדור תקציבים של חיל הרפואה.
איך הבית שבו גדלת השפיע על תפיסת עולמך לגבי עושר? בהגדרה אתה מיליונר היום.
"אני לא מבזבז על דברים שאני לא צריך. זה כיף שאני יכול לתרום ולתת לאחרים".
את הדוקטורט שלו עשה בתחום הבינה המלאכותית, וסיים אותו בגיל 28.
לא חששת כשהלכת ללמוד מתמטיקה, שלא יהיה לך מה לעשות עם התואר?
"וואלה, לא יודע", הוא צוחק. "אולי בגלל אחי יעקב. הוא למד הנדסה, ואני לא רציתי ללמוד את זה. התייעצתי איתו והוא אמר: 'לך תלמד מתמטיקה ואחר כך תמצא מה לעשות עם זה".
שניים משלושת ילדיו של בן בסט עצמו המשיכו את דרכו המתמטית: בתו הבכורה גילי (47) למדה מתמטיקה ועובדת בקליקסופטוור כאלגוריתמית. אבנר (41) למד מדעי המחשב ומנהל חברה משפחתית שפוצלה מקליקסופטוור, נקראת כיום Plataine ומתמחה בתוכנה לאופטימיזציה של תהליכי ייצור של מוצרים מעץ ומחומרים מרוכזים. בתו הקטנה, יעל (37), היא מהנדסת מכונות. אשתו, עידית, שעמה הקים את קליקסופטוור, מכונה על ידו "האימא של החברה".
מה דעתך על ההשכלה האקדמית בתחומי המדעים המדויקים בישראל? גם אתה סבור שהיא לוקה בחסר לעומת מדינות אחרות?
"לא, להיפך. יותר טובה. בישראל, בוגר במדעי המחשב לומד הרבה יותר מתמטיקה מאשר בארצות הברית, לדוגמה. בעיניי זה מאוד משמעותי כדי לייצר בן אדם חושב ולא טכנאי".
אז מה עשית אחרי שסיימת את הדוקטורט?
"במהלך 1973, IBM הקימה בישראל את המרכז המדעי שלה בחיפה, והם עסקו שם בפרויקטים מרתקים, כמו למשל שימוש במחשבים לדיאגנוסטיקה רפואית. זה למעשה הבסיס של בינה מלאכותית. הצטרפתי לפרויקט, והפכתי לחצי מומחה בתחום".
למה זה חשוב, בעצם?
"אענה כך: מה מאפיין רופא מומחה? שבזמן יחסית סביר הוא מאתר את הבעיה. מה מאפיין רופא לא מומחה? שהוא יטרטר את המטופל שלו לאורך שנים ולא יאתר את הבעיה. התפקיד של בינה מלאכותית הוא לא להחליף את הרופא אלא לקחת את הידע של האנשים הכי חכמים בתחום, לשים אותו בתוך מחשב - וזה אתגר טכני לא פשוט - ולבנות לוגיקה שמקבילה לזו שיש בראש של הרופא. ושוב, במקביל ולא במקום. וכך, הרופא מקבל יועץ קטן שיושב לו על הכתף ובשקט-בשקט מסייע לו".
זה לא תחום שעלול לגרום לנו לאבד צלם אנוש ו/או לייתר את תפקיד המוח האנושי?
"בבינה מלאכותית יש שתי קבוצות של יישומים. הראשונה, יישומים שמחליפים חושים כמו חוש הראייה. השנייה, פתרון בעיות וקבלת החלטות. השאלה שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו היא מה אנחנו מעדיפים לקבל, החלטות טובות או לא טובות. נניח לדוגמה שאת צריכה לגשת לאיזשהו רופא מומחה, ויש לך שתי אפשרויות: רופא בלי מחשב שטועה ב-22% מהמקרים ורופא עם מחשב שטועה ב-8%. סביר להניח שתלכי לשני, אז למה זה משנה שהמחשב הוא זה שמקבל את ההחלטות?".
מה לגבי ההשלכות של בינה מלאכותית על שוק התעסוקה? הן לא בהכרח חיוביות.
"זה נכון. חלק מהעבודות של היום יוחלפו בעתיד על-ידי מחשב, אך במבט אחורה, הרבה אחורה, המהפכות הטכנולוגיות של המאה האחרונה יצרו בעיקר שינויים חיוביים. תמיד טענו שהמחשבים מייתרים את האדם, אבל תכל'ס, זה לא קורה. כן, יהיה שינוי בשוק התעסוקה, אך טבעה של כל כלכלה הוא למצוא לזה פתרון. הטכנולוגיה רק עוזרת. במבט היסטורי, הסיבות לאבטלה אינן התקדמות טכנולוגית או מהפכה תעשייתית".
ומה באשר לאובדן צלם אנוש?
"זה תלוי רק בנו".
אחרי הפרויקט של IBM - ובן בסט מודה בצער שחזון הבינה המלאכותית בדיאגנוסטיקה רפואית עדיין לא מומש בפועל - הוא עמד בראש פרויקט מחקרי דומה של אוניברסיטת דרום קליפורניה, ואז החלו לזרום ההצעות מהמגזר הצבאי: "במהלך 1982 פנו אליי מהפנטגון, ושאלו אותי איך אפשר לזהות תקלות ברדאר שעל נושאת מטוסים. נדלקתי על זה".
ב-1985 חזרה המשפחה לארץ, פחות או יותר כשפרויקט הלביא של התעשייה האווירית היה בשיאו. הפרויקט השאפתני לייצור מטוס קרב חד-מנועי יצר דרישה למערכת תחזוקה, והמומחיות של בן בסט צברה תאוצה במגזר הצבאי. פרויקט רדף פרויקט, והוא החליט לעשות מזה עסק והקים חברת ייעוץ שנקראה IET במקביל לעבודתו כמרצה באקדמיה. בשנת 1996, הוא מודה, "עייפנו מהפרויקטים הצבאיים. זה התיש אותנו. היו לנו כבר כמה לקוחות אזרחיים, והחלטנו להפוך את IET מחברת ייעוץ לפרויקטים לחברת מוצרים. כך נולדה קליקסופטוור".
הקו המנחה, הוא אומר, נקרא W6: "זה הולך כך: Who does What for Whom with What When and Where, וזה אומר אופטימיזציה של שרשרת שירות, בדומה לאופטימיזציה של שרשרת ייצור".
קופון של 54 מיליון דולרים
קליקסופטוור מעסיקה כיום 741 עובדים ברחבי העולם, 248 מתוכם עובדים במשרדיה בפארק אזורים שפתח תקווה.
בקיץ 2000, רגע לפני התפוצצות בועת הטק, הונפקה החברה לראשונה בשוק ההון האמריקאי וגייסה 32.2 מיליון דולרים לפי מחיר למניה של 7 דולרים. במהלך עשור וחצי כחברה ציבורית הספיקה המניה ליפול למחיר שפל של 13 סנטים (פברואר 2003), ולטפס למחיר שיא של כמעט 13 דולרים (מארס 2012). הרכישה על-ידי פרנסיסקו פרטנרס נעשתה לפי מחיר של 12.65 דולרים למניה - פרמיה של 45% על המחיר הממוצע שלה ברבעון שלפני היוודע דבר הרכישה. במילים אחרות, קליקסופטוור נמכרה לפי מחיר הקרוב למחיר השיא שלה בכל חייה כחברה ציבורית, ונתון זה אולי יכול להסביר באופן חלקי את המוטיבציה של בן בסט להיענות בחיוב להצעת קרן הפרייבט אקוויטי האמריקאית.
לאקזיט הגיע בן בסט כשבאמתחתו 12.3% מהון החברה, וזה אומר שהוא גזר מהמכירה קופון בשווי של 54 מיליון דולרים. במהלך שנותיה כחברה ציבורית, הספיק בן בסט למכור מניות של קליקסופטוור במסחר השוטף, אך מכירת כל החברה היא שיצרה עבורו הון נזיל משמעותי.
איך נראה סדר היום שלך רגע אחרי הפרישה מהתפקידים הניהוליים?
"השינוי הגדול שאני חווה הוא שאין לי את האחריות ואת המתח היומיומיים שמלווים ניהול הכנסות ברמה רבעונית וכדומה. זה מתח שלא קשור לעומס עבודה כי לא אכפת לי לעבוד קשה, והמתח הזה יורד בבת אחת. כמו כן, אני מתחיל ליהנות מכך שהיומן שלי לא מלא מבוקר ועד ערב. לדוגמה, אני אוהב לשחות, ולשחות כשאתה מנכ"ל זה אומר שיש לך זמן, נגיד, בין 7:00 ל-7:30 בבוקר ואתה כל הזמן בלחץ. בשבוע הראשון לפרישה שלי אמרתי לעצמי: למה שלא אשחה ב-11:00? למה שלא אוכל ארוחת צהריים בבריכה ואקרא עוד פרק בספר?".
בקיצור, לא משעמם לך.
"לא, ממש לא", הוא צוחק, "ובכלל, אני לא מנכ"ל במקצועי. אני מדען, ובמסגרת תפקידי כמנכ"ל קליקסופטוור יזמתי רעיונות ונתתי עצות אלגוריתמיות והאהבה הזו נותרה בעינה. מתמטיקה זה לא רק מקצוע, זה תחביב ואני פשוט אוהב את זה. כשהייתי מנכ"ל, לא יכולתי לעסוק במקביל בתחומים אחרים כמו בינה מלאכותית, שזו ההתמחות שלי. זה כיף לראות שהתחום הזה, שנקשרתי אליו כבר לפני 30 שנה, תופס עכשיו תאוצה ויש לי הזדמנות נוספת לנצל את הידע שלי בו. כמו כן, יש חבר'ה מההון סיכון שרוצים להתייעץ איתי, ויש את האקסלרטור של ג'נרל אלקטריק ואחרים".
זה מחמיא לאגו שמבקשים את עצתך?
"יש משהו טוב בלחלק ניסיון וידע שצברתי עם אחרים. לגבי אגו, אחרי 30 שנה כפרופסור, בעיניי זה טבעי. תמיד כששואלים אותי אם אני מנכ"ל או מחנך, אני עונה שאני תמהיל. אני מאמין שתמיד עדיף לכוון לביצוע ולא לשלמות. בעסקים אי אפשר להיות מושלם. צריך להיות יותר טוב מהמתחרים ולהגיע כמה שיותר מהר לשוק. לכן, את השאיפה להיות מושלם, שהיא שאיפה כמעט של כל מדען, צריך לרסן".
נניח שיושב מולך עכשיו סטארט אפיסט ומתייעץ איתך אם להנפיק את החברה שלו. מה תגיד לו?
"אין ספק שהעת הנוכחית שונה מזו של שנת 2000, אז קליקסופטוור הונפקה. חברה שמונפקת עכשיו צריכה להיות הרבה יותר גדולה ממה שאנחנו היינו באותה שנה. אסור למהר ולהנפיק כי אחרת השוק יהרוג אותך. אפילו חברות ענק דוגמת אובר ו-Airbnb עדיין לא הונפקו, אבל כשהן יעשו זאת, יהיה להן הרבה יותר קל כי הן כבר בנו את השוק שלהן".
אגב, מכרת את קליקסופטוור לקרן פרייבט אקוויטי ולא לחברת טק מהתחום שלה. קרן כזו נוהגת להשביח נכס, ואז למכור אותו או להנפיק אותו שוב. האסטרטגיה שלה יותר פיננסית מאשר טכנולוגית. זה לא הרתיע אותך? קליקסופטוור היא מפעל חייך.
"לא, להיפך. תחשבי לדוגמה על כל החברות הישראליות שנמכרו ל-IBM. האם הזהות שלהן כחברות עצמאיות נשמרה? לא. רובן נבלעו לתוך IBM והפכו למחלקה בתוך הדבר הענק הזה שנקרא IBM. לעומת זאת, בקרן פרייבט אקוויטי הזהות של החברה הנרכשת נותרת בעינה. לי כיזם זה כיף שקליקסופטוור תמשיך לצמוח ועובדיה לא יפוזרו בכל מיני מקומות אחרים".
אגב עובדים, התעורר אצלם איזשהו חשש ממכירת החברה?
"ברור. אי ודאות תמיד משרה דאגה. בעוד שלוש שנים מהיום, קליקסופטוור לא תהיה אותה חברה, ואני מקווה שהיא תהיה יותר חזקה ויותר בינלאומית".
כתבות
ני"ע
