בדרך אל האוסקר עוצרים בגלובוס: מי יזכה בגלובוס הזהב?

בסוף השבוע שעבר עצרה הוליווד את נשימתה, עת פורסמה רשימת המועמדויות לפרסי גלובוס הזהב בקטגוריות השונות - בקולנוע ובטלוויזיה. הבשורות הטובות: הקומיקאי ריקי ג'רווייס חוזר להנחות את הטקס, שייערך השנה ב-10 בינואר, והשחקן דנזל וושינגטון יזכה בפרס על מפעל חיים.

הבשורות הפחות טובות: הסרט "באבא ג'ון", הנציג הישראלי לטקס האוסקר, שלא עבר לשלב המעמדות האחרון, לא צלח גם את משוכת הגלובוס המוזהב.

מי שכן צלחו הם הסרטים "הבן של שאול" (הונגריה), "ילדות פרא" (צרפת), "המועדון" (צ'ילה), "הקומדיה האלוהית" (בלגיה), "הסייף" (פינלנד). כמו כן סטיבן ספילברג, שביים את מותחן הריגול "גשר המרגלים", לא מועמד לאף קטגוריה מובילה, והוא עשוי להתנחם במועמדותו של השחקן מארק ריילנס לפרס שחקן המשנה (שאותו יפסיד, כך צופים כתבי הקולנוע באמריקה, לסילבסטר סטאלון המועמד על תפקידו בסרט (עוד סרט המשך ל"רוקי") "קריד".

בשורה לא טובה נוספת: הכשלים החוזרים, המאפיינים את הטקס, נותרו בעינם. כנראה שתא הכתבים הזרים בהוליווד, שחבריו הם אלה אשר בוחרים את המועמדים לזכייה, לא רואים צורך לשנות דבר. שכן, חשיבותו של טקס פרסי גלובוס הזהב אינו מוטל בספק - מבחינת יוקרה, הוא שני לאוסקר האמריקאי, והוא למעשה השלב המוקדם של טקס האוסקר, אם כחזאי יחסית מדויק של זוכים, ואם כטקס המעניק בולטות למועמדים, ומכאן שאוב כוחו.

עם זאת, קשה לקחת אותו ברצינות יתרה, ולו מפאת אותו כשל קבוע, עליו אנו מלינים מדי שנה בסיקורנו את הפרס - בחירות הזויות של מועמדים בקטגוריות קומיות לסרטים שהם דרמות.

נסו לדמיין סיטואציה לא היפותטית כלל, בה השחקן מאט דיימון יזכה בגלובוס הזהב בקטגוריה "השחקן הטוב ביותר בקומדיה" על תפקידו בדרמה "להציל את מארק וואטני". אם זה יקרה, כיצד יגיב השחקן לאבסורד? לא שלא קרו מקרים כאלה בעבר - קרו ועוד איך - אך שחקנים שלוקחים את המקצוע שלהם ביתר רצינות, כמו למשל דיימון, סביר שיעירו (וראוי שיעירו) על כך בפומבי, או יביעו את הסתייגותם, במעמד קבלת הפרס. שכן אין אפילו שורה אחת קומית בתסריט של "להציל את מארק וואטני".

מועמדים נוספים לפרס השחקן הטוב ביותר בקומדיה: כריסטיאן בייל ("מכונת הכסף"), סטיב קארל ("מכונת הכסף"), אל פאצ'ינו ("דני קולינס") ומארק רופאלו (" Infinitely Polar Bear"). מועמדים לפרס השחקן הטוב ביותר בסרט דרמטי: לאונרדו דיקפריו ("האיש שנולד מחדש"), בראיין קרנסטון ("טראמבו"), מייקל פסבנד ר ("ג'ובס"), אדי רדמיין ("הנערה הדנית"), וויל סמית ("זעזוע מוח").

המועמדות המקבילות הנשיות, בקטגורית השחקנית הטובה ביותר בקומדיה: ג'ניפר לורנס ("ג'וי"), מליסה מקארתי ("מרגלת"), איימי שומר ("אסון מהלך"), לילי טומלין ("Grandma"), ומגי סמית ("The Lady in the Van").

המועמדות בקטגוריית השחקנית הטובה ביותר בדרמה: קייט בלאנשט ("קרול"), ברי לארסון ("חדר"), רוני מארה ("קרול"), סירשה רונאן ("ברוקלין"), אליסיה ויקנדר ("הנערה הדנית"). המדור מחזיק אצבעות לברי לארסון, שסביר שתזכה.

מאוכזב נוסף הוא הבימאי קוונטין טרנטינו, שהשקיע את נשמתו בצילום הסרט בפילם, ובפורמט 70 מ"מ, שכבר לא קיים, בניסיון לשחזר את חוויית הצפייה של פעם, בשנות ה-50 וה-60 של המאה הקודמת. טרנטינו רואה בכך שליחות, והוא מאמין שכך יחדיר בדור הצעיר את האהבה לצפייה בקולנוע באולם קולנוע, גם בסרטים נטולי אפקטים בתלת-ממד. לא פעם הביע הבימאי המהולל את הסתייגותו מכך שצעירים רבים מעדיפים לצפות בסרטים על גבי הטלפון הנייד, דפוס שנראה ככזה אשר הולך ומתרחב, כשהוא מוסיף כי "זה ממש מדכא אותי". "שמונת השנואים" של טרנטינו מועמד לפרס גלובוס הזהב על התסריט, לצד הסרטים "ג'ובס", "חדר", "ספוטלייט", ו"מכונת הכסף". ג'ניפר ג'ייסון לי, הדמות הנשית המובילה ב"שמונת השנואים", מועמדת בקטגוריית שחקנית המשנה הטובה ביותר. על פרס הבימאי הטוב ביותר מתחרים טוד היינס ("קרול"), אלחנדרו גונזלס אינאריטו ("האיש שנולד מחדש"), טום מקארתי ("ספוטלייט"), ג'ורג' מילר ("מקס הזועם: כביש הזעם"), ורידלי סקוט הוותיק ("להציל את מארק וואטני"). המועמדים לפרס הסרט הדרמטי הטוב ביותר הם "קרול", "מקס הזועם: כביש הזעם", "האיש שנולד מחדש", "חדר", "ספוטלייט". המועמדים לפרס הסרט הקומ י הטוב ביותר: "מכונת הכסף", "מרגלת", "אסון מהלך", "ג'וי", וכאמור "להציל את מארק וואטני". על פרס סרט האנימציה הטוב ביותר, מתמודדים "אנומליסה", "הדינוזאור הטוב", "סנופי וצ'ארלי בראון: פינאטס-הסרט", "שון כבשון", ו"הקול בראש" (שקרוב לוודאי יזכה).

בקרוב אצלנו

האני מאמין של מוש דנון - יו"ר האקדמיה הישראלית לקולנוע ולטלוויזיה, נראה מעודד על פניו

בחודש שעבר, עם כניסתו לתפקיד יו"ר האקדמיה הישראלית לקולנוע וטלוויזיה, שלח המפיק מוש דנון מכתב אל חברי האקדמיה, תחת הכותרת "אני מאמין". האני מאמין של דנון, לכל הפחות בכל האמור בנוגע לפרסי אופיר, מבשר טובות. דנון מבקש ליישר קו עם מקבילותיה של האקדמיה הישראלית על פני הגלובוס, לרבות האקדמיה האמריקאית לקולנוע ותא הכתבים ההוליוודי המעניק את גלובוס הזהב.

על-פי דנון, לא יתמודד סרט על פרס אופיר אלא אם הופץ קודם לכן בהפצה מסחרית בלפחות X מסכים/מקומות מחוץ לתל-אביב. בקו זה, המעודד מעורבות של הקהל הישראלי ומעורר סקרנות, מצדד המדור מזה שנים. נכון שיהיו סרטים שיפסידו את הקרדיט "מועמד לפרס אופיר" או "זוכה בפרס אופיר" על כרזת הסרט, אולם הקולנוע הישראלי ירוויח חשיפה של קהל לטקס, מעורבות גבוהה של קהל, ויחסי ציבור חיוביים, שעתידים להשפיע לטובה על דפוסי הצפייה של הקהל המקומי בקולנוע הישראלי.

עוד מוסיף דנון, כי "גישה זו מלווה ברעיון מרכזי אחד שאומר כי במשך חודשים לפני תחילת התחרות תתרחש הפצה רבתי של כלל הסרטים הישראליים המועמדים. בגלל תנאי זה בתי קולנוע ברחבי הארץ יקיימו הקרנות ואירועים הסובבים את התעשייה.

בזכות תנאי זה יונגשו הסרטים לקהל רחב ברחבי הארץ. נכון, יש אשר יגידו שזה מסוכן כי תתנהל כאן תחרות לא הוגנת היות ומפיצים גדולים אשר יש ברשותם בתי קולנוע יקדמו סרטים שהם מעורבים בהם ואחרים ידחקו הצידה. לדעתי תיווצר כאן פעולה הפוכה. סביר יהיה להניח שמפיצים ובעלי בתי קולנוע ישאפו להגדיל את מספר הסרטים אותם הם רוצים להפיץ, מאחר שהתחרות פתוחה והופכת להיות מסקרנת יותר.