תערוכה חדשה במוזיאון פתח-תקווה: עולמם הנכחד של הספרים

שילוב בין עבודות אמנות עכשווית לפריטים ואובייקטים בעלי ערך היסטורי-תרבותי, המוצבים זה לצד זה בחלל אחד, מעניק אופי ייחודי לתערוכה "ביבליולוגיה: הספר כגוף", המוצגת בימים אלה במוזיאון פתח-תקווה לאמנות. ביבליולוגיה היא ענף בתיאולוגיה (מדע הדתות), העוסק בחקר טבעו של הספר ובהיסטוריה והמדע של ספרים כאובייקטים פיזיים. התערוכה עוסקת בקדושתם של ספרים כמו גם בחילול וחילון, שימור וסכנת ההיעלמות של ספרים (מודפסים) מעולמנו ההולך והופך לדיגיטלי.

אוצרי התערוכה, האוצרת הראשית ומנהלת המוזיאון דרורית גור אריה ורפאל סיגל, יצרו מרחב נזיל, חוצה תחומים, שבו מתמזגת האמנות עם אתנוגרפיה ותרבות חומרית. דרך הצבת המוצגים בתערוכה נוצרת חוויה מערערת מוסכמות, המציבה בסימן שאלה את ערך השימוש ואת ערך התצוגה של ספרים.

התערוכה מתייחסת למעמד המיוחס לספרים ולספריות כחלק ממיצוב אישי של בית ושל תרבות. מושגים כמו "ארון הספרים היהודי" ו"שריפה ספרים" עולים על הדעת בהקשר זה, כמו גם המיתוסים שנקשרו לספריות - אישיות, ציבוריות ולאומיות - כמאגרי ידע בלתי נדלים. מה מקומם של אלה בימינו? האם הספרים ישרדו את "חוק הספרים" ואת עלילות "4 ב-100". מה חשיבותם של ספרי עומק בעידן הגוגל והוויקיפדיה?

עבודות האמנות בתערוכה כוללות מיצב, וידיאו, צילום ופיסול, חלקן נוצרו במיוחד לתערוכה זו, ולצידן מוצגים פריטים בעלי ערך היסטורי-תרבותי ממרתפי הספרייה הלאומית, הגניזה הקהירית, מוזיאון יד ושם וארכיונים נוספים, בהם פריטים נדירים שנחשפים לקהל לראשונה. בין אלה נמצאים חפצי יודאיקה מהמאה ה-19, פרויקט מחקר הגניזה הקהירית, אוסף ספרים מספרייתו של וולטר בנימין ואובייקטים מארכיונים נוספים.

התערוכה פונה לצופה-הקורא הפוטנציאלי, ומאתגרת את ההגדרות המוכרות. היא נעשתה כחלק מהחיפוש של המוזיאון אחר הגדרה מחדש של גבולות העיסוק של "הקובייה הלבנה", ומצטרפת לשורת מהלכים במוזיאון פתח-תקווה בשנים האחרונות, בהם הופך המוזיאון לאתר ניסוי בעל תפקיד חברתי-תרבותי.

חלל על הזמן

התערוכה כוללת "אזור התכנסות" שמארח פעילויות שונות, מפגשי לימוד, הרצאות, שיח, מופעי מוזיקה, פרפורמנס, מחול, ושירה, בהם משתתפים אמנים, אנשי רוח, סופרים ומשוררים. על קירות החלל מוצגת יצירתה של מאיה ז"ק, מיצב וידיאו של הדמיות-מחשב, המתארות חלקים של חדרי לימוד ורהיטי בית מדרש. המיצב שואב השראה ממקורות שונים - תצלומים איקוניים של חדרי לימוד ותפילה ממזרח אירופה מאת רומן וישניאק, פינות ב"שטיבלך" ירושלמי מן ההווה, אלמנטים מציורים של רנה מגריט הסוריאליסט, חפצים ריטואליים וסמלים מיסטיים.

עוד מוצגות עבודות חשובות של האמנים מיכה אולמן ואביטל גבע, שספרים וספריות הם חלק משמעותי בגוף עבודתם. כאן במספר עבודות מיכה אולמן מעמיד את הספר כאובייקט בעל ממדים פיזיים בהקשרים של קבורה. בעבודת חוץ, שנוצרה במיוחד לתערוכה, עבודה מיוחדת חדשה נחפרה באדמת הפארק שלצד המוזיאון, והיא מתכתבת עם ארונית כרטיסיות שמוצגת בתוך המוזיאון.

אחת מעבודותיו החשובות והמפורסמות ביותר של אולמן, היא "ספרייה", פסל חוצות בכיכר באבל במרכז ברלין, הכיכר שבה הועלו באש ב-1933 ספרי המדע, הספרות והפילוסופיה שלא התיישרו עם הדוקטרינה הנאצית. הפסל בנוי כלפי פנים האדמה, כספרייה לבנה וריקה, שחסרונם של 20 אלף הספרים הנעדרים מהדהד בה. לצידה מופיעה אמרתו של המשורר וההוגה היינריך היינה, שכתב מאה שנה קודם לכן: "במקום שבו שורפים ספרים ישרפו לבסוף גם בני אדם".

גבע מציג בתערוכה 3 עבודות. האחת: "ספרים, נהר עמוק, אלוהים" מוצגת אף היא מחוץ לחלל המוזיאון ונמשכת אל הפארק הציבורי הסמוך. מעין ספרייה ארעית המטפסת כטפיל על קיר המוזיאון ומצבורי ספרים הפזורים ברחבת הכניסה ומאחוריה. גבע חוזר לעסוק בספרים כחומר גלם, שתפקידו להתסיס ולהניע תהליכים חברתיים. הספרייה משתקפת-שוקעת במימי הבריכות המוצבות סביבה. גבע משתף פעולה עם המחזאי והסופר יהושע סובול, המפנה את מבטו הביקורתי אל אירועים היסטוריים.

מוזיאון פתח-תקווה לאמנות, ארלוזורוב 30, פתח-תקווה.