מאז ראשית דרכה עוסקת אירית סגל-ישראלי בעבודת פיסול סיזיפית, כשהיא משקיעה את כל מרצה ולא מעט כוח פיזי ביצירת פסלי הברזל גדולי המידות שלה. כעת נראה שהם שטים למקומם ה(כמעט) טבעי - במחסן 2 בנמל יפו, מוצאים הפסלים את מקומם והם מוצבים בתערוכה "נדידה" כמעין קטעי נוף שהורכבו מאוצר המלים החזותי המקומי.
התערוכה שאצרה חנה קופלר נודדת בנבכי הזיכרון האישי והקולקטיבי. היא מורכבת משלושה פרקים: עץ, דימוי ויזואלי מקומי, שורשי, ארץ-ישראלי, שלדברי האמנית טבוע בתודעתה משנות ילדותה המוקדמת. "הדי זיכרונות של ימי התום, מחסה, בית, הגנה, מסתור, בדידות, חבורה, אתגר, חלומות בהקיץ, ערגה, עונג וחמימות".
המיצב "שלולית" הוא מטאפורה לשלולית הקדמונית, פלא הטבע שבו החלו החיים והתהוו הדברים בראשיתם. סגל-ישראלי מעבירה את תחושת הראשוניות ברקמת ברזל. "סירת ברזל משייטת בין שוכני ימים ומצולות, בעלי כנף ויצורים קדמוניים שכמו נפלטו משרידי אוניות טרופות", כותבת קופלר. בתוך הסירה ניצבת דמות בגודל טבעי, עליה אומרת האמנית "הגולם הוא אני". היא מפליגה בסירה המקורקעת שלה אל אופק לא נודע וגומאת מרחקים דמיוניים בין עבר, הווה ועתיד.
מתי, איפה וכמה: מחסן 2, נמל יפו. פתוח בכל יום 21:00-11:00, שבוע אחרון לתערוכה.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
