מחכים לדרעי של 1992

מחאת הארנונה שוב ספגה מהלומה. ביולי האחרון הבטיח שר הפנים סילבן שלום כי יאחד את שיטת חישוב הארנונה ויבטל הצמדות של שטחים משותפים, ואופס, רגע לפני השינוי, הוא הלך הביתה בלי ששום דבר קרה. בגני תקווה ובעוד עשרות רשויות מקומיות ימשיכו לגור בדירת 120 מ"ר ולשלם על 180 מ"ר, רק בגלל חדר הדיירים והלובי הענק.

ורק שהמוחים לא יבנו על השר הבא. ועדה לטיפול בבלגן הארנונה? שלום, כמו גדעון סער לפניו, לא חידש שום דבר. לפני יותר מ-20 שנה, בשנת 1994, מינו ראש הממשלה ושר הפנים דאז יצחק רבין ושר האוצר אברהם שוחט את ארנון גפני, לשעבר מנכ"ל משרד האוצר ונגיד בנק ישראל, לעמוד בראש ועדה מקצועית לבחינת שיטת הארנונה. ומה היתה ההמלצה הראשונה של ועדת גפני? אחידות בשיטת המדידה. עשור לאחר מכן תוקם עוד ועדה (בדרך הוקמו עוד כמה) בראשות אריה אשכנזי, גזבר מכבים-רעות, לדון בשיטה אחידה למדידת שטח הנכסים, זאת לאחר שדוח מבקר המדינה לשנת 1999 התרעם על כך שאין בחוקים ובתקנות הגדרה של יחידת שטח וכל רשות נוהגת בשיטה שונה.

אבל לאמיתו של דבר, הדרך היחידה לעשות כאן סדר בארנונה היא להעביר סוף סוף את ההחלטה לידי הרשויות עצמן. אל ראשי הערים, אלה שצריכים מדי חמש שנים להיבחר מחדש. אחריות של הערים עצמן (ראשי הערים והתושבים עצמם) - לטוב ולרע.

לא מדובר בחידוש או במהפכה. ראשי ערים קבעו את תעריף הארנונה תקופה ארוכה, עד שבאמצע שנות ה-80, נוכח האינפלציה המבהילה, הוחלט להקפיא את סמכות הערים להעלות או להוריד ארנונה כרצונן.

די מהר גם הבינו שצריך לחזור למודל הישן. בפברואר 1992 מינה אריה דרעי, שר הפנים ואחד שמועמד כעת לחזור למשרד, את פרופ' יצחק סוארי לעמוד בראש ועדה לקביעת קריטריונים לחלוקת מענקי איזון לרשויות המקומיות. בשנת 1993 (פעם ועדות הגישו מסקנות מהר) המליץ סוארי על יותר חופש לשלטון המקומי: "הגדלת עצמאותן והטלת האחריות, הפיננסיות והתפעוליות, על הרשויות המקומיות עצמן, תוך צמצום מעורבות הממשלה בפעילותן השוטפת". הוועדה המליצה על חקיקה שתאפשר גבייה חופשית לרשויות ועל ביטול הקפאת תעריפי הארנונה. החוק כמובן מעולם לא חוקק.

ואלמלא המשילות בישראל היתה בשפל כל כך עמוק, היינו מחכים לדרעי מודל 2015. הוא רק צריך לחזור להמלצות של דרעי 1992.