דילמת התרומות: החיים הקשים של המיליארדרים הפילנתרופים

מכתבו של מארק צוקרברג לבתו מקס, שזה עתה נולדה, שבו הוא מבטיח להקדיש את הונו לפילנתרופיה, הופנה לאדם אחד, ונקרא ונדון על ידי מיליוני בני אדם - אבל 1,825 אנשים הקדישו לו תשומת לב מיוחדת. אלו הם יתר חברי מועדון האליטה של המיליארדרים בעולם לפי הספירה האחרונה של המגזין "פורבס", עם הון כולל של 7 טריליון דולר.

עמיתיו של צוקרברג כבר הקדישו ללא ספק תשומת לב לנדבנות. אם הם נמנים עם אותם 230 מיליארדרים שירשו את הונם, יתכן שהם כבר תורמים לאורך כל חייהם. אם הם עשו את כספם בסין המתועשת החדשה בדור האחרון, או על ידי נפילה לבור שומן בעמק הסיליקון, הם ללא ספק חשבו על ההזדמנות לעזור לנזקקים חסרי המזל ולהותיר מאחוריהם עולם טוב יותר.

בכל מקרה, הם עוסקים במאמץ פילנתרופי בעיתוי מסקרן, שבו דרכי התרומה המסורתיות מאותגרות, ואפילו ההגדרה של מה זה להיות נדבן מתרחבת למראית עין.

מחוות בפרופיל גבוה כמו ההבטחה של צוקרברג לתרום 99% מאחזקתו בפייסבוק למטרות טובות הציתו דיון בייחוד בארה"ב שבה המסורת של נדבנות בקנה מידה גדול נמתחת לאחור עד ל"בארונים השודדים" ג'ון רוקפלר ואנדרו קרנגי. בתור הזהב השני בימינו, החברות האנושיות שוב מחפשות את האיזון הנכון בין עידוד נדבנות למיסוי הון כדי שהממשלות יחלקו אותו מחדש.

לנדבן המתחיל יש, עם זאת, בעיות דוחקות יותר, של להחליט כמה מהר, באיזה היקף, עד כמה שנוי במחלוקת להיות ואילו כלים משפטיים להפעיל כדי לתרום. שאלת המפתח אינה קלה - איך תורמים מיליארד דולר.

1. לתרום בחיים

צ'אק פיני התפרסם כ"מיליארדר שלא היה" מפני שהוא העביר את בעלותו על רשת חנויות דיוטי פרי שופרס לקרן והנחה אותה לתרום את עצמה במלואה עד לתאריך יעד בשנת 2020. הנסיך אלוואליד בין טלאל אל-סעוד, המשקיע הסעודי, מייצג גישה נדבנית מסורתית יותר

צ'אק פיני נוהג לומר שהרבה יותר כיף לתרום כל עוד אתה בחיים מאשר אחרי המוות. איש העסקים האירי-אמריקאי בן ה-84, שהקים את רשת חנויות Duty Free Shoppers ב-1960, הוא הדוגמה המודרנית של תנועת "לתרום בחיים", שטוענת שהעשירים צריכים להיות נדיבים כבר בשלב מוקדם בקריירה, וגם לסיים לתרום בגיל מוקדם. התנועה הזו מאתגרת את המודל המסורתי של נדבנות בארה"ב, שלפיו קרנות שהוקמו על ידי ג'ון רוקפלר, הנרי פורד ואנדרו מלון הן עדיין בין קרנות הצדקה הגדולות במדינה, כמעט 70 שנה אחרי מות המייסדים שלהן, והן תורמות רק את ההכנסה מהקרן המקורית שלהן.

Atlantic Philanthropies, הקרן שפיני תרם לה את הבעלות שלו על רשת החנויות שהקים ב-1984, קיבלה תאריך יעד בשנת 2020 להתחסל כליל. בשנה הבאה היא תבצע את המענקים האחרונים שלה, אחרי שתתרום נכסים בסך 8 מיליארד דולר לאורך קיומה, למטרות רבות ומגוונות כמו טיפול בחולי דמנציה (שיטיון) באירלנד, מניעת איידס בדרום אפריקה והמאבק נגד עונש המוות בארה"ב.

שם כמו ג'וליוס רוזנפלד, מייסד רשת בתי הכלבו סירס, רחוק מלהיות מפורסם כמו רוקפלר, אבל הוא נערץ מאוד בקרב תומכי "לתת בחיים", מפני שהוא היה הראשון שקבע שהונו צריך לרדת, ולא לייצר הכנסה לקרן תרומות. ההון שלו התחסל ב-1948, 16 שנים אחרי מותו.

קרנות משפחתיות, שמיועדות להעברת הון לדורות הבאים, נשארו עם זאת המודל של הזרם המרכזי בארה"ב, שגם יוצא בהצלחה לחו"ל. יועצי פילנתרופיה אומרים שהמודל הזה זוכה לחיקויים של מיליארדרים חדשים בסין ובמזרח התיכון. השנה הודיע איל העסקים הסעודי אלוואליד בין טלאל אל-סעוד שהוא יקים קרן שילדיו ינהלו אחרי מותו כ"מחויבות לכל המין האנושי".

הסיבה לכך שתנועת "לתרום בחיים" נמצאת בעלייה בארה"ב היא יותר מאשר ה"כיף" שפיני מדבר עליו, כלומר הסיפוק בראיית דברים מתגשמים הודות לכסף. יש כאן גם הגיון מתמטי.

המתנה לשלב מאוחר היא הגיונית רק אם אתם חושבים שהכסף צומח מהר יותר מהבעיות, אומר האל הארווי, מנכ"ל Energy Innovation, חברת ייעוץ למדיניות אנרגיה. הוצאה גדולה על שינוי אקלימי היא אפקטיבית יותר, הוא אומר, מאשר טפטוף מענקים במשך שנים כאשר גזי החממה ממשיכים להצטבר באטמוספירה.

בעיני כריסטופר אושלי, מנכ"ל התזמורת הפילהרמונית של פילדלפיה, זו גם שאלה של צניעות. "זה לא שאנחנו הישות היחידה שיש לה הון לתרום לרווחת העולם. אל תהיו שקועים בעצמכם עד כדי כך שאתם מאמינים שמה שאתם חושבים ועושים כל כך קריטי לעולם. יש עוד הון בעולם", הוא אומר.

 הנסיך אלוואליד בין טלאל וצ'אק פיני / צילום: רויטרס ובלומברג

2. לבחור מטרה, לא להתאהב בה

המייסד המשותף של פייסבוק דסטין מוסקוביץ' ורעייתו קרי טונה ייסדו את GiveWell, ארגון שמנוהל על ידי אנליסטים לשעבר בקרנות גידור, כדי לכמת את הגישות האפקטיביות ביותר לנדבנות. שון פרקר, משקיע בפייסבוק, תומך במציאת נישה לנדבנות - טיפולים אימונותרפיים בסרטן במקרה שלו

כאשר המיליארדרים בן לילה של תעשיית הטק פונים אל Silicon Valley Community Foundation, גוף ייעוץ לנדבנות, הגוף הזה מציג בפניהם תיבה של קלפי משחק. על כל אחד מהם מופיע ערך - צניעות, צדק, מסורת, לדוגמה - או מטרה - זכויות אזרח, בטיחות מזון, דיור. המטרה היא לסייע לנדבן פוטנציאלי להחליט על מה להתמקד. באמת יש מיליארד דרכים לתרום מיליארד דולר.

שאלת מפתח מוקדמת, אומרת מליסה ברמן מארגון ייעוץ אחר לתרומות, Rockefeller Philanthropy Advisors, היא אם לבחור קשת רחבה של מטרות תחת נושא מטרייה אחד, או טווח צר יותר של אתגרים לעבוד עליהם.

אולי בגלל רוחב האפקט של פייסבוק על חיינו, המייסדים של חברה זו קבעו לעצמם יעדים רחבים שאפתניים מאד. מארק צוקרברג קבע יעד של "קידום הפוטנציאל האנושי ושוויון לכל הילדים", ובמכתבו הפומבי לבתו הפעוטה מקס הוא פירט ביד רחבה מטרות אפשריות, מחינוך מותאם אישית דרך ריפוי מחלות עד בניית קהילות.

עמיתו להקמת פייסבוק דסטין מוסקוביץ ורעייתו קרי טונה אימצו גישה שיטתית לבחירת מטרות מתוך גיליון נתונים ענק, שהכיל אומדני ערך של כל דבר, ממניעת פגיעת אסטרואידים בכדור הארץ עד מענק מזומנים לכפריים בקניה (האסטרואידים לא קיבלו לבסוף את הכסף, הכפריים מקניה קיבלו).

המסר הבוטה של גברת טונה לבחירת יעדי נדבנות הוא לא להתאהב בו. היא אומרת שיציאה אל השטח כדי לבדוק את עבודתה של קרן הצדקה יכולה להיות גם שלילית. "קל מאוד להתאהב בנושא כלשהו", היא אומרת. "ביקורים בשטח הם כלי חשוב ברגע שבחרתם את תחום ההתמקדות שלכם. הם פחות יעילים ככלי השוואתי".

מצדדי הגישה הצרה - כמו טיפול במחלות שאולי תבעו את חייהם של בני משפחה או טיפול בבעיות חברתיות בסביבה שלהם - אומרים שיכול להיות קל יותר להביא התלהבות לפחות מטרות.

שון פרקר, משקיע של פייסבוק, כתב מוקדם יותר השנה שהנדבנים צריכים להתמקד בתחומים שבהם יש להם תובנה מיוחדת או גישה חדשנית. התמקדות צרה אינה אומרת חוסר שאפתנות, אבל היא כן אומרת שנדבנים שאפתניים יצטרכו לחשוב על היכולת שלהם לעמוד בסיכונים.

זהו התחום של "כל הביצים בסל אחד", אומרת ברמן. נדבן שמהמר בגדול על, למשל, גישה גנומית (ריפוי גנטי) לסרטן עלול לסיים עם מעט מאוד הישגים ממשיים, "חוץ מהעובדה שהוא יוכל לטעון שהוא חסך לקהילה המדעית מיליארד דולר במחקרים של מבוי סתום".

 שון פרקר דסטין מוסקוביץ’ / צילום: רויטרס ובלומברג

3. להיות פוליטיים

מייסד אליוט מנג'מנט פול סינגר אמר ל"פייננשל טיימס" השנה שהנדבן "צריך להשתמש בכל הכלים שבארגז הכלים" כדי להשיג שינוי שיטתי, כולל כניסה לקלחת הפוליטית, כפי שהוא עשה כשהוא תמך בזכויות ההומוסקסואלים. מנהל קרן הגידור ג'ון פולסון תרם 400 מיליון דולר למוסד האקדמי שבו למד, וזו בדרך כלל גישה פחות שנויה במחלוקת

עד כמה נוח לכם להיכנס לפוליטיקה? לורה אריאגה-אנדריסן, שכתבה את הספר Giving 2.0 והיא רעיית יזם ההון סיכון מארק אנדריסן, שואלת את זה מפני שעם השאיפה של מיליארדר לשנות את העולם בא גם הצורך לעודד לפעולה גם את הציבור וגם את הפוליטיקאים. כל מי שרוצה להקל את בעיית ההומלסים בסן פרנסיסקו, לדוגמה, מבין במהירות ששינוי מדיניות רשויות העיר תשפיע יותר מאשר מימון קורת גג לחסרי הדיור. מאחר שאין אדם אחד שיכול לשנות את האקלים, תורמים כמו ג'ף סקול, בכיר לשעבר באיביי, התמקדו בגיוס דעת הקהל באמצעות קבוצות פעולה עממיות, יחסי ציבור - ולפני עשר שנים גם מימון הפקת סרט התעודה של אל גור, "אמת לא נוחה".

שינוי מערכתי הוא יעד מפורש של רבים מהנדבנים העשירים ביותר - הוא בהחלט יותר אופנתי מבניית בתי חולים או מימון מוזיאונים - אבל זהו יעד קשה ושנוי במחלוקת.

הספר של אריאגה-אנדריסן כולל פרק שלם על "ההליכה לקרב". "אם אתה נדבן שמאמין בהטפה, אתה צריך להיות משוכנע באמונות שלך ולהיות מוכן להגן על העקרונות שלך", היא כתבה.

מעולם לא היה קו הפרדה ברור בין תרומות לפוליטיקה. דמויות שידועות בציבור כתורמים פוליטיים, כמו האחים צ'רלס ודיוויד קוך, מצאו גם פעילויות שהולכות יחד עם האמונות שלהם. קרן צ'רלס קוך מממנת מלגות ומשרות אקדמיות לקידום מחקרים על שווקים חופשיים, ומממנת את "מדד החופש הכלכלי בעולם" שמפרסם מכון פרייזר.

המטרה של שינוי מערכת החינוך האמריקאית באמצעות הקמת charter schools - מוסדות חדשים ששייכים למגזר הציבורי אך מנותקים-למחצה מפיקוח הרשות המקומית - נתמכת על ידי רבים וטובים, כמו משפחת וולטון (וול-מארט), מנהלי קרנות גידור וביל גייטס (מיקרוסופט). אך היא גם נתקלת בהתנגדות נחרצת של איגודים מקצועיים.

אריאגה-אנדריסן טוענת שהנדבנים צריכים להחליט לכאן או לכאן. "אתה יכול לקבל עיתונות טובה כמה שאתה רוצה, אם רק תתרום כספים למועדוני נערים ונערות או לתזמורת הסימפונית המקומית. ככל שהבעיה קטנה יותר, תקבל יותר הכרת תודה. עם שינויים מערכתיים, גם אם אתה מצליח, שרשרת הסיבתיות לא ברורה. יש פחות קרדיט חברתי".

אבל אפילו נתינה של סכומים חד-פעמיים גדולים למוסדות ממוסדים ולא-פוליטיים איננה ערובה להימנעות מביקורת ציבורית, כפי שג'ון פולסון למד השנה. המתנה של מנהל קרן הגידור בסך 400 מיליון דולר לאוניברסיטת הרווארד התקבלה כהנצחת אי שוויון חברתי על ידי חיזוק נוסף למוסד שהוא ממילא יוקרתי ואליטיסטי מאוד.

 פול סינגר ג'ון פולסון / צילום: רויטרס ובלומברג

4. בלי קרן צדקה ובלי מודל קלאסי

ביל גייטס הפגין את כוח ההון שמוזרם באמצעות קרן לטיפול במחלות ושיפור חינוך, עד כדי כך שגם וורן באפט העניק את הונו לקרן ביל ומלינדה גייטס, והגדיל אותה ל-43 מיליארד דולר. אבל יזמי טק צעירים יותר, כמו פייר אומידיאר, משתמשים במגוון רחב של מבנים משפטיים

זה היה פשוט, אמר מייסד איביי פייר אומידיאר ב-2003, כשהוא החליט לדחות את המודל המסורתי של פילנתרופיה אמריקאית, ולא להשתמש בקרן צדקה. חשבון המס יהיה אמנם גבוה יותר במיליון עד שני מיליון דולר בשנה, אבל בהקשר של הוצאת 100 מיליון דולר בשנה למטרות טובות, זה נראה כמו סכום פעוט לשלם תמורת "הגמישות להשתמש בכל כלי אפשרי כדי לשפר את העולם", כפי שהוא תיאר זאת כעבור שנים.

לקרנות צדקה יש מבנה מוצק של ניהול פעילות בקנה מידה רחב בארה"ב זה יותר ממאה שנים. חלק מהערך של מתנות לקרן אישית יכול להיות מנוכה מחשבון מסים אחרים, ובתמורה, הממשל דורש שהקרנות יתרמו לפחות 5% מנכסיהן בכל שנה וקובע חוקים נוספים, כמו איסור על פעילות פוליטית.

החלטת מייסד איביי לבצע את הנדבנות שלו באמצעות Omidyar Network, חברה בע"מ ללא הטבות מס אך גם ללא מגבלות, מצאה חן בעיני תורמים כמו לורן פאואל ג'ובס, אלמנתו של סטיב ג'ובס, וכעת גם מארק צוקרברג.

מענקים היוו רק כמחצית מסך ההוצאה של רשת אומידיאר מאז הקמתה בסך 890 מיליון דולר, אומר מאט בניק, שותף-מנהל של הרשת. "השקעות האפקט" שלה למטרת רווח הן יתר ההוצאה. הן הולמות את יעדיו של אומידיאר, כמו קידום גישה לעולם הפיננסי וגישה לאינטרנט. ההשקעות הללו כוללות את Paga, שירות העברת כספים מבוסס טלפון נייד בניגריה, ואת eCurrency Mint, חברה בדבלין שמאפשרת לבנקים מרכזיים ליצור מטבעות דיגיטליים כמו ביטקוין.

"כמה מוסדות שלא למטרת רווח עלו בהכנסות מאפס ל-50 מיליון ב-40 השנים האחרונות?" אומר בניק. "התשובה, לפי סקר של מלכ"ר הייעוץ ברידג'ספן, היא 142. כמה מוסדות למטרת רווח הצליחו בכך? התשובה היא עשרות אלפים. אם המוצרים או השירותים שלהם תורמים לרווחת העולם, יש להם אפקט חיובי משמעותי יותר".

עלייתן של הגישות המעורבות לשימוש בהון של מיליארד דולר שינתה את ההגדרה של נדבנות. תרומה לספרייה שתיקרא על שמך כבר מחווירה מול שאיפות הדור החדש של התורמים.

הצלחת האבולוציה הזו תימדד לא רק במספר המחלות שיודברו, בחיים שניצלו או שופרו ובאתגרים החברתיים שטופלו, אלא גם על ידי קבלת הגישה הזו על ידי הציבור בכללותו.

בינתיים יש כמה ספקנים. ג'סי אייזינג'ר מ-ProPublica, גוף העיתונות החוקרת שהוקם על ידי המיליארדרים של משכנתאות הסאב-פריים מריון והרברט סנדלר, צייץ בטוויטר אחרי הודעתו של צוקרברג החודש: "אני ממש מכיר תודה לעמק הסיליקון על שהוא הרס את הגדרת הנדבנות שלי".

 ביל ומלינדה גייטס פייר ופמלה אומידיאר / צילום: רויטרס ובלומברג