הקשישה שניצחה את בנק דיסקונט ו"חסכה" 1.3 מיליון שקל

בנק דיסקונט דרש מקשישה בבת 80 כ-1.3 מיליון שקל בגין ערבות שחתמה לנכדתה שפתחה עסק. הקשישה, שזכרה כי חתמה ערובה על 450 אלף שקל בלבד, לא ויתרה, תבעה את הבנק, שלבסוף התקפל מדרישתו המקורית וחתם על הסכם פשרה.

בחודש מאי האחרון פרסם "גלובס" כי אתי כהן בת 80 קיבלה מכתב דרישה מבנק דיסקונט לפיו עליה להשיב לבנק 1.3 מיליון שקל - סכום שחתמה ערבות לנכדתה בגין הלוואה לעסק חדש שפתחה.

כהן, שזכרה כי הוחתמה על כמחצית מהסכום שדרש הבנק, לא ויתרה והגישה תביעה נגד הבנק. באמצעות עו"ד ישראל ליברובסקי ממשרד ויור-ליברובסקי, היא טענה כי הוחתמה על הלוואה בסך 450 אלף שקל.

בעוד המשפט מתנהל, הגיע מהבנק מכתב תזכורת אוטומטי, שעל-פיו החוב של הקשישה לא עולה על 501 אלף שקל. לאחרונה, נסוג הבנק מדרישתו ובהסכם פשרה נקבע כי הקשישה תחזיר 600 אלף שקל, שזה סכום ההלוואה כולל הריביות.

תחילת הפרשה לפני 3 שנים, אז התבקשה הקשישה על-ידי נכדתה לשעבד דירה השייכת לה כבטוחה להלוואה בגובה 450 אלף שקל, לעסק של של הנכדה. מכתב התביעה שהגישה הסבתא נגד הבנק עולה כי הקשישה, שאינה יודעת קרוא וכתוב, הגיעה לבנק בלוויית בנה והציגה עצמה בפני הפקידה, שהחתימה אותה על מסמכים.

בתוך כמה דקות הסתיימה ההחתמה, וכמה ימים לאחר מכן, בחודש ינואר 2012, העביר הבנק 450 אלף שקל לחשבון העסק של הנכדה. עוד עולה מכתב התביעה כי לאחר קבלת ההלוואה, העסק לא עמד בהחזרים החודשיים, ועורך הדין של הבנק פנה לקשישה במכתב התראה לפיו היא חייבת סך של 1.3 מיליון שקל עבור כל חובות העסק לבנק.

כהן פנתה לעו"ד ישראל ליברובסקי ממשרד ויור-ליברובסקי, שבדק את ההסכם והסתבר לו שאכן השיעבוד אינו רשום על הלוואה בגובה 450 אלף שקל כפי שידעה הקשישה, אלא על כל חובות החברה בעבר, בהווה ובעתיד, בסכום נומינלי של מיליון שקל.

בתביעה דרשה כהן להורות לבנק על ביטול הסכם המשכנתא, וטענה להטעיה חמורה של הבנק, תוך ניצול ציני של העובדה שהיא איינה יודעת קרוא וכתוב. לדבריה, היא הוטעתה לחשוב שהיא חותמת על ערבות להלוואה בסך 450 אלף שקל, אולם בפועל הוחתמה על שטר משכנתא בסכום גבוה פי 2.5 מגובה ההלוואה שניתנה. בהטעיה זו, נטען בתביעה, עבר הבנק על סעיף 3 לחוק הבנקאות (1981).

לאחרונה, לאחר שהצדדים כבר הציגו את טענותיהם לבית המשפט, נסוג הבנק מדרישתו והסכים כאמור לקבל כמחצית מדרישתו.