הכבוד של המשפט הפלילי

בתום הקראת פסק הדין של בית המשפט העליון היום (ג'), ולא לפני שהתייעץ ארוכות עם סנגוריו ויועצי התקשורת שלו, יצא אהוד אולמרט לדבר עם כלי התקשורת. הוא נעמד על הפודיום שהוכן מבעוד מועד, זקף את ראשו, ולרגע אחד נראה היה שוב כראש ממשלה מכהן ולא כאדם שהורשע בעבירת שוחד ועומד להפוך לאסיר.

"אבן גדולה הוסרה מעל לבי", אמר אולמרט והתייחס באריכות לזיכוי באישום המרכזי שבו הואשם בפרשת הולילנד. "הפרשה הייתה מבחינתי ענן שחור מציק ומעיק עליי ומטבע הדברים גם על משפחתי, ילדיי, נכדיי וכל הקרובים אליי", הדגיש אולמרט את הצד החיובי מבחינתו.

מדובר אכן בזיכוי מהדהד ובהישג חשוב לאולמרט וגם לסנגוריו, ובעיקר לעו"ד נוית נגב, שבנחישות ובמקצועיות מצליחה פעם אחר פעם לקרוא תיגר על סטטיסטיקת ההרשעות של המשפט הפלילי. אבל בסוף, אולמרט - האיש שהיום לפני 10 שנים, ב-29 לדצמבר 2005, הנהיג את המדינה והודיע כי לא ישחרר אסירים פלסטינים לרגל חג הקורבן עד החזרתו של גלעד שליט - הורשע בשוחד והפך לאסיר בעצמו. אסיר שאף ראש ממשלה לא יבקש את שחרורו.

מלבד עניינו של אולמרט, שופטי העליון החזירו לפרופורציות את האירועים שתוארו על-ידי השופט דוד רוזן כבגידה וכשחיתות שלא הייתה כמותה. מציאות של שחיתות "רגילה" ומגעילה - אבל לא חסרת תקדים.

"התקבלה תמונה שונה בתכלית מזו שצוירה על-ידי בית המשפט המחוזי", הבהירו שופטי העליון בהתייחסם אל נאשם מספר 1, יזם הולילנד, הלל צ'רני, ואל כל מסכת השוחד שסביב פרויקט הנדל"ן.

עם זאת, גם כאן השורה התחתונה היא, כאמור, עדיין חמורה וכאובה. גם אחרי פסק הדין של העליון ברור כי מסכת השחיתות הייתה גדולה. ערעורי כל הנאשמים נדחו, לפחות בחלקם, וכולם - אישי ציבור, יזמים, אנשי עסקים, מלבד לופוליאנסקי - הולכים לכלא.

מסר חשוב נוסף שיוצא מפסק דינו של העליון היום הוא החשיבות בהקפדה על כללי המשפט הפלילי. ניתן אפילו לומר שהשופטים החזירו היום אל המשפט הפלילי בארץ את הכבוד שמעט אבד לו בהליך בבית המשפט המחוזי, וגם את החמלה.

הדבר בא לידי ביטוי בהחלטה לחמול על אורי לופוליאנסקי ולחסוך לאדם חולה וחסיד שכשל את עונש המאסר - אך בעיקר בהחלטה לזכות את אולמרט מהאישום המרכזי נגדו. השופטים עמית, הנדל, ופוגלמן הסבירו, חזור והסבר, את חשיבות השמירה על העיקרון שלפיו לא ניתן להרשיע אדם בפלילים ללא ראיות מוצקות וחד-משמעיות, את חשיבות השמירה על הכלל שלפיו כאשר קיים ספק סביר להרשעה, לא תהיה הרשעה.

ביותר מרמז הביע השופט עמית את מה שהוא חושב על הכרעת הדין של דוד רוזן בעניין זה. "האינטואיציה הראשונית אכן מושכת באופן טבעי למסקנה כי אין זה סביר שאולמרט לא ידע על כך שדכנר 'שלח את לחמו' בדמות העברת כספים לאחיו יוסי", כתב עמית, אך מיד הזהיר מפני "כשלי החשיבה האינטואיטיבית" בנסיבות הללו. שכן, לדבריו, "משלא הוכח כי אולמרט ידע שדכנר נתן כספים לזקן, משלא הוכח שאולמרט ידע שאורי שטרית מקבל כספים מדכנר, ולנוכח התנהלותו המוכחת של דכנר שנקט כדרך חיים בשיטות של 'שלח לחמך' - אין לומר כי ההיגיון האינטואיטיבי נותר נקי מספקות".