העליון נגד דוד רוזן

מספר שופטים לא מגיעים בהכרח לתוצאות נכונות יותר מאלה של דן יחיד. שופט יחיד פוסק על-פי מה ששמע ומה שהוא חושב על הראיות. למספר שופטים אין את הפריבילגיה הזאת. כל אחד מהם חייב להתחשב בדעות של שותפיו להרכב, ופסק הדין הוא תוצאה של פשרה בין הדעות השונות. לפעמים זה טוב, במקרים אחרים זה יכול להיות ממש עיוות דין.

מה יותר הגיוני

כשלעצמי, אני מרגיש לא נוח עם פסק הדין של בית המשפט העליון בפרשת הולילנד. לא כל-כך עם השורה התחתונה, אלא יותר עם השורות שקדמו לה.

נדמה כי שופטי הרוב בעליון החמירו עם עמיתם מהמחוזי, דוד רוזן, יותר מאשר עם הנאשמים עצמם. ההתבטאויות שלהם נאמרות בצורה פסקנית מחמירה, מתנשאת, כמעט נוזפת.

זה מתבטא, בין השאר, בשאלה אם אהוד אולמרט ידע על הכסף הרב ששמואל דכנר נתן ליוסי אחיו. רוזן קבע שזה לא הגיוני שאולמרט לא ידע. השופטים קבעו שיכולים להיות תרחישים הגיוניים שבהם אולמרט אכן לא ידע על הכסף לאחיו.

כשקוראים את ההסבר של רוזן לעמדתו, ואת הסברי שופטי הרוב לעמדתם הנוגדת, נראה - לפחות לי - שהגיונו של רוזן היה בריא יותר במקרה זה.

התיחסות לא קולגיאלית

המבחן בעניין זה אינו אובייקטיבי, בוודאי לא מדעי. אחד יכול לחשוב כך, ואחר בצורה שונה. בוודאי שעמדתו של רוזן בעניין זה אינה מופרכת, כפי שמצטייר מדברי השופטים בעליון. ואולי היא מופרכת פחות מעמדתם שלהם.

מכל מקום, ארבעת שופטי העליון (חוץ מג'ובראן) נהגו ברוזן בצורה לא קולגיאלית וגם לא מוצדקת עניינית. שופטים נוהגים לציין כי הם יושבים בתוך עמם. במקרה זה נדמה כי פסק דינו של רוזן תאם אמירה זו יותר משל העליון.

רוזן בתוך עמו

העובדה שהשחיתות הציבורית הולכת וגוברת אצלנו, ושאנחנו בעיצומו של מאבק נגדה, כאילו חמקה מתודעתם של שופטי הרוב בערעור אולמרט. זה הזמן להקל, כפי שעשו? לא יותר נכון, מבחינת הישיבה בתוך העם, להחמיר דווקא? מה גם שאין קריטריון אובייקטיבי לגבי קביעת העונש.

לפיכך גם כאן, האינסטינקט האזרחי והשיפוטי של רוזן עדיף על זה של שופטי הרוב. אם כי אני במקומו הייתי מרכך קצת את התבטאויותיו הקיצוניות.

שובו של ריטמן

ניצב רוני ריטמן חוזר למשטרה ולפיקוד על יחידת להב 433. זו ההחלטה שקיבל המפכ"ל החדש רב-ניצב רוני אלשיך. זו החלטה שרק מפכ"ל חדש יכול היה לקבלה באופן חד-משמעי, בלי אולי ובלי אבל.

לו היה מדובר במפכ"ל מתוך המשטרה, היה מיד מתחיל מחול השדים הידוע של האשמות על שיקולים לא עניניים, בליווי רכילויות כאלה ואחרות.

תופעות אלה לא נדבקות למפכ"ל שהוא מחוץ לביצה המשטרתית. זה צריך להיות לקח לגבי מינויים בעתיד בארגונים אחרים.