כל מה שקרה ב-2015 כה מובן מאליו בחוכמה שלאחר מעשה: התמוטטות מחירי הנפט אל רמתם הנמוכה ביותר מאז משבר 2008, עליית הריבית בארה"ב בפעם הראשונה זה שמונה שנים, ההאטה הכלכלית בסין, יציאתה של יוון מן האירו (הו, רגע, היא בעצם לא יצאה; אבל גם זה היה מובן מאליו), המשבר ברוסיה הראוי אולי לאיפיון "שפל כלכלי" ולא סתם "מיתון".
הכול היה חזוי וגלוי וצפוי, כולל עליית דונלד טראמפ בארה"ב; והדרמה האלקטורלית בארגנטינה, שבה הבוחרים קצו בפופוליזם, ובחרו ממשלה של חסידי השוק החופשי; והתבוסה הנחרצת של אלה הקוראים לעצמם "סוציאליסטים" בוונצואלה, לאחר שהצליחו לרושש עד היסוד את הארץ עם עתודות הנפט הגדולות ביותר בעולם. כה חזוי וצפוי עד שאילו נשאלתי לפני שנה אם זה יתכן הייתי אומר שלא בעשר או עשרים השנה הבאות.
שלא לדבר על המהלך הטבעי כמעט בכל עניין אחר. הרי היה ברור שהתערבות במלחמות סוריה ועיראק נגד דאע"ש תביא את לוחמיה אל פריז ואל שערי לוס אנג'לס. חוץ מזה שאיש לא חזה, לפחות לא בפומבי; ושום שירות בטחון לא ארב להם בפינה. הפתעת אחד-עשר בספטמבר חזרה ונמרחה על פניהם הסמוקות של סוכני-החרש הממומנים ביותר בעולם.
בחיזוי העתיד אנחנו יכולים לקלוע לא פעם, במקרה או בכוונה, כאשר אנחנו מציגים שאלות על עניינים ידועים. אבל, כפי שאמר פעם שר ההגנה של ארה"ב בימי מלחמת-השווא בעיראק, דונלד רמספלד, "יש ידועים הידועים לנו, יש דברים שאנחנו יודעים שאנחנו יודעים. אנחנו גם יודעים שיש לא-ידועים ידועים; זאת אומרת, יש דברים שאנחנו יודעים שאיננו יודעים. אבל יש גם לא-ידועים לא-ידועים - דברים שאיננו יודעים שאיננו יודעים".
אכן.
ברוח הזו, הנה צרור של תחזיות, שבסיסן הוא מה שאנחנו יודעים שאנחנו יודעים, ומה שאנחנו יודעים שאיננו יודעים; אבל לרוע המזל לא ייכלל כאן אף עניין אחד שאין אנחנו יודעים שאין אנחנו יודעים.
ב-2016 יקרו אל-נכון הדברים הבאים:
הילרי קלינטון תנצח, בהפרש לא גדול, בבחירות לנשיאות ארה"ב. יריבה הרפובליקני לא יהיה דונלד טראמפ, אלא טד קרוז, הסנאטור הימני קיצוני מטקסס. על אף חוסר הפופולריות האישית של קלינטון, קרוז יהיה הרבה יותר מדי ימני בשביל אמריקה, ועל אף מוצאו הקובאני רוב יוצאי אמריקה הלטינית יצביעו נגדו. קואליציה של מיעוטים - שחורים והיספאנים - תבטיח את ניצחון קלינטון. רוב הלבנים יצביעו נגדה.
האטה כלכלית בארה"ב ובאירופה תשכנע את הבנקים המרכזיים שלא לגעת לרעה בשערי הריבית.
כלכלת סין, לעומת זאת, תשלים את תיקוני המסלול שלה, ותחזור אל צמיחה, הרבה בזכות הזרמה מסיבית של הבנק המרכזי. סין גם תניח לפי שעה לתיקונים המבניים, שנועדו להפוך אותה מכלכלת יצוא לכלכלת צריכה.
המשבר ברוסיה יחריף השנה. אמנם רק לפני שבועיים הכריז ולדימיר פוטין, שהמשבר "עבר את שיאו". אבל הוא לא ידע מה שהוא לא ידע: המשך ההידרדרות במחירי הנפט. 36 דולר לחבית הם רק קצת יותר מחצי המינימום, הדרוש לאיזון התקציב הרוסי. נראה באיזו מידה פוטין יוסיף להוציא אל הפועל את הלהטוט הפוליטי הגדול ביותר של זמננו: פופולריות אישית עצומה (80% ויותר) בזמן של נסיגה כלכלית ברוטלית. הנחה: הטפלון יתחיל להתקלף, אבל לא מספיק כדי לסכן את עריצותו.
בריטניה תעצור השנה את נשימתה של אירופה. אקט ההצבעה הבריטי החשוב ביותר זה 70 שנה יכריע אם בריטניה תעזוב את האיחוד האירופי. אם היא תחליט לעזוב, היא תחתום בזה את צו הפירוק של עצמה - סקוטלנד תחליט כמעט ללא ספק להכריז עצמאות - וגם תעמיד בספק את הרעיון של אחדות אירופה. הנחה: היא לא תעזוב.
ספרד עומדת להיות השנה 'האדם החולה של אירופה', תואר שבמרוצת הדורות נאבקו עליו שורה של ארצות, בייחוד בציפוי הדרומי של היבשת. היא עתה זה יצאה מבחירות, שלא הניבו שום נוסחה לשלטון יציב. הממשלה הבאה, כי תקום, תעשה כן מעמדה של מיעוט ושל חולשה. היא תצטרך להגן לא רק על כלכלה פצועה (20% אבטלה), אלא גם על שלמות המולדת, מפני קטלוניה שגמרה אומר לפרוש. הנחה: 2016 מצטיירת כשנה של משבר קיומי בספרד, ממש להיות או לחדול.
להודו נשקף סיכוי מעורר חלחלה: טרור איסלאמי, אם בהשראה פקיסטנית, אם בהשפעתה ההיפנוטית של דאע"ש. כמעט יום יום בשבועות האחרונים היו גילויים על מעצרים של מוסלמים הודים בחשד של הכנות לפעולות טרור. בדלהי הבירה היו השבוע תמרוני לילה של כוחות הביטחון. פצצות מתקתקות בארץ הזו, עם כמעט 200 מיליון מוסלמים. אין כלל ספק שהיא יעד מרכזי על הכוונת.
הקונגרס (פרלמנט) של ברזיל עומד להתחיל תהליך מסובך של הדחה נגד הנשיאה, דילמה רוסף. הניסיון יתחיל בפברואר, ואם בית הנבחרים יאשר אותו, הוא יעבור אל הסנאט. הוא יגיע אל שיאו בעצם הימים שבהם תתנהל האולימפיאדה בריו זה ז'אניירו. תיאורטית, לברזיל יהיו נשיאים שונים בטקס הפתיחה של המשחקים ובטקס הסיום שלהם. משפט ההדחה של רוסף, באשמת שחיתות, בא על רקע משבר כלכלי חמור, שהסיר את הילת ההצלחה מן הכלכלה השביעית בגודלה בעולם.
בשכנתה הצפונית של ברזיל, ונצואלה, מתפתח והולך מאבק איתנים בין המשטר הסוציאליסטי הרדיקלי של הנשיא ניקולס מאדורו לבין האופוזיציה הליברלית, שעתה זה נחלה ניצחון מוחץ בבחירות לקונגרס. אין כמעט ספק שהנשיא ינסה לעקר את הקונגרס מכוחו, מה שיעביר את הפוליטיקה הוונצואלית אל הרחוב, ויקרב אותה אל האלימות.
אמריקה הלטינית, על משבריה הדרמטיים, תספק לנו השנה שיעור מאלף בתורת הכלכלה המדינית. הממשלה החדשה בארגנטינה מנסה להחזיר את ארגנטינה אל כלכלת שוק, לאחר זיוף מסיבי של כללי המשחק ב-14 השנה האחרונות. זה גם מה שתנסה האופוזיציה בוונצואלה, באמצעות הרוב העצום שלה בקונגרס. השנה נדע אם הגלגל מתחיל להיסוב אחור, ואם תקום לתחייה הכלכלה ה"ניאו ליברלית", שנואת נפשו של השמאל הבין לאומי.
באפגניסטן יתברר השנה אם יש איזשהו סיכוי למנוע את חזרת טליבאן אל השלטון. עכשיו ברור למדי, מקץ השקעות מסיביות של אמריקה ושל בעלות בריתה, שלממשלת אפגניסטן ולצבאה אין הכוח למנוע השתלטות כזאת. רק נוכחות צבאית זרה, זאת אומרת אמריקאית, תוכל לעשות כן. ולאיזה אמריקאי יש חשק להילחם באפגניסטן? לא לנשיא המכהן, עד 20 בינואר 2017.
בתחום התקשורת, הסיכוי היחיד לשיורה של המדיה הישנה יוסיף להיות התעניינותם הלא-עסקית של ברוני המדיה החדשה והמסחר המקוון, או התעניינותם של אילי נפט והימורים. המודל של ג'ף בזוס מאמזון (שהציל את ה"וושינגטון פוסט" בכסף קטן), או של שלדון אדלסון (עתה זה רכש עיתון בלאס וגאס), הוא כנראה היחיד שיעבוד. הלב נשבר לרגל הידיעה, שאת הטקסט הזה מתקינים לדפוס אנשים שיהיו בשבוע הבא מחוסרי עבודה.
ולהלן אנחנו חוזרים אל המזרח התיכון, הלוא הוא החור השחור של כדור הארץ, המקום שבו "איננו יודעים מה שאיננו יודעים". יקרה משהו, תמיד קורה משהו; יקרה משהו לא צפוי, תמיד קורה משהו לא צפוי. כך התחיל "האביב הערבי", באלימות מרושעת של שוטר תוניסאי; וכך התחיל האסון של סוריה, בכתובות גראפיטי של נערים בדרעא; וכך הגיחה, פתאום, מתוך החשיכה, חליפותו של זה המכנה את עצמו "אבו בכר אל בגדאדי".
מה יקרה במזרח התיכון? אולי התקוממות בערב הסעודית? אולי פעולת טרור עצומת ממדים בלב קהיר? אולי התקפה של דאע"ש על דרום ביירות השיעית? או, מכיוון אחר, עימות (בלתי נמנע, יגידו אז) בין מטוסים ישראליים ורוסיים בשמי סוריה? או חדירה של יחידות חיזבאללה לגולן? או ניסיון כורדי לרצוח את ארדואן?
זה המקום שבו תחזית פוליטית רציונלית חייבת להסתיים, כדי להעביר את השרביט לידי האסטרולוגים. שנה טובה, לפחות יחסית.
רשימות קודמות ב-yoavkarny.com. ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny
כתבות
ני"ע
