במדינת המאכערים

הקוסם האמיתי. יש משהו מהפנט ביכולת של אדם שאך לפני רגע שמע איך 5 שופטי עליון שולחים אותו ל-18 חודשי מאסר בגין עבירות שוחד לדבר על הזיכוי שלו בסעיף אישום מרכזי. הכינוי "קוסם" הודבק אמנם לראש הממשלה בנימין נתניהו, אבל קוסם הוא מי שמצליח להביא את השחיתות הציבורית לדרגה של אמנות ולמרות זאת להוציא כמעט מכולנו תחושה של פספוס, כאילו היה זה ילד אהוב שקצת מעד. הוא היה ראש ממשלה מוצלח, חתר בכנות לשלום אבל לא היסס לצאת לשתי מלחמות ובאמצע להפציץ כור גרעיני על אדמת סוריה (לפי מקורות זרים), בלי לברבר על זה 20 שנה. הוא לא הסית, לא פילג, לא העלה שום מגזר על אוטובוסים של עמותות השמאל. אם הייתה לו כלבה בשם קאיה ועליזה הייתה מזמינה לה אוכל על חשבון המדינה, היינו מקבלים את זה באהבה. אולמרט קוסם, כי רגע לפני שגזרו את דינו, הוא ניגש לכתב ערוץ 10 לאחל לו מזל טוב על הולדת בנו, לחץ ידיים וחיבק מכרים. כשאדם מוקף חברים גם ברגעיו המביכים והקשים, גם כשהוא רחוק מהשררה, הוא בטח עשה משהו אחד טוב בחייו, לפני שכשל ונפל.

גמישות ניהולית. המגזר העסקי נאלץ להתמודד עם ביורוקרטיה חונקת, פקידות אטומה ומערכת תמריצים מעוותת שמסייעת בעיקר לחזקים ולגדולים. העסקים הקטנים והבינוניים סופגים יותר מכל האחרים, כי אף אחד לא באמת סופר אותם. הם טובים לפרסומות של בנקים, פחות לאשראי שלהם. אז מה בכל זאת עושה המדינה כדי להראות שהיא עוזרת? מציעה להם "גמישות ניהולית". הסיסמה הזאת תמיד עובדת, והיא תמיד על חשבון העובדים. הארנונה יקרה מדי? בעל הקניון עושק את הפדיון שלך? אל דאגה. ממשלת ישראל החליטה להקל על העסקים הקטנים, בין היתר ע"י שינוי שיטת החישוב של השעות הנוספות כך שישולמו לפי מכסה חודשית ולא יומית. עובד שלך עבד במסעדה מהבוקר עד חצות? למחרת תדאג שיעבוד פחות, וכך לא תצטרך לשלם לו שעות נוספות על היום שבו עבד בפרך. נחמד? חכו. השבוע כמעט עברה בכנסת הצעת החוק של יפעת שאשא ביטון ורועי פולקמן ("כולנו"), שביקשה להוריד את גיל המינימום להעסקת עובדים בקיץ ל-13. פולקמן וביטון דואגים לכאורה למה שהם מכנים "ילדים משועממים" ולמשפחות שבהן הילדים נאלצים לפרנס, אבל נדמה שההצעות האלה תמיד נוחות כשהן עוסקות בילדים של מישהו אחר. חינוך מקצועי, מגמה מעשית ב"מנועי בית שמש" - הכול למטרה טובה וכל זמן שילדי המחוקקים בחוגים, בצופים, במגמה עיונית פלוס יום עיון באוניברסיטה.

נוימן יסדר. אם יש משהו מגוחך בסיפור עם דני נוימן, אפילו יותר מההופעות שלו במונדיאל, זה ההודעה שמסרה אתמול (ד') הכנסת על השעיית האישור הקבוע שניתן לו בעשור האחרון להיכנס כ"מוזמן תדיר" לפרלמנט הישראלי. הנה לכם תמצית הצביעות, העמדת הפנים והשקר, בהודעה אחת קטנה. כן, התחקיר המצוין של חיים ריבלין בערוץ 2 חשף שנוימן הוא מאכער. ובכנסת, כידוע, אין כניסה למאכערים. העסקנים, הלוביסטים, העיתונאים שמקדמים אג'נדות באמצעות מקל וגזר, שער או תער - כל אלה עובדים לשם שמים.

מאחורי העטיפה. אתה יודע שמשהו התבלבל כשהעיתון שלך הופך יום אחד בעצמו להיות הסיפור. "הערב", החלק שעטף את עמודי הכלכלה בנגיעות של אמנות, תרבות, ספורט, מוזיקה ואוכל, לא יודפס עוד בשבוע הבא. העיתון נפרד מעשרות עובדים מסורים, שבאמת ובתמים ראו בעבודתם קצת יותר ממקור פרנסה, אפילו שליחות. מול הכאב על מה ומי שנשארו מאחור, חתמו השבוע ההנהלה והעובדים על הסכם קיבוצי היסטורי שבצד המספרים והפלפולים בולט בו משפט אחד שצריך לשאת בגאון: "העיתון ועיתונאיו יהיו נאמנים לחופש העיתונות ולזכות הציבור לדעת, בהגישם לציבור שירות מקצועי ובפרסום מדויק, הוגן ואחראי של ידיעות ודעות. העיתון ועיתונאיו יפעלו ביושר, בהגינות וללא מורא". את זה, בכל עטיפה ובכל צורה, אנו חייבים להבטיח לכם. שבת שלום.