עד שההון יחזור

ההון החוזר של פירמה מורכב מהון חוזר מימוני והון חוזר תפעולי. הון חוזר אמנם מוגדר כנכסים שוטפים (שיתממשו בטווח של השנה הקרובה), פחות התחייבויות שוטפות (שישולמו בטווח של השנה הקרובה), והוא מהווה אינדיקציה למצב נזילות החברה. אבל בתוך היחס הזה מסתתרים יחדיו שני נתונים חשובים - ההון החוזר התפעולי, שמבטא את הנכסים השוטפים התפעוליים בניכוי ההתחייבויות השוטפות התפעוליות, וההון החוזר המימוני - הנכסים המימוניים בניכוי ההתחייבויות המימוניות.

כשלפירמה יש גירעון בהון החוזר, עלולה להיות לה בעיה בפירעון ההתחייבויות השוטפות. אחרי הכול, ההון החוזר מבטא את היקף המזומנים (או המחסור בהם) הצפוי לה בעוד שנה בדיוק, בהנחה שיתר הפרמטרים הפיננסיים קפואים. כלומר, אם החברה לא מוכרת, לא מוציאה כספים, לא מייצרת או שורפת מזומנים, ובעצם לא עושה כלום, אזי ההון החוזר, או הגירעון בו, יהיה סכום המזומנים שלה בעוד שנה בדיוק.

זו התיאוריה. בפועל, העסק נע, ותוך כדי תנועה יש מכירות, לקוחות, ספקים, הלוואות ועוד, ויש ייצור או שריפת מזומנים. לכן, במקרים רבים אותו גירעון בהון החוזר לא מבטא מחסור במזומנים, שכן התזרים פשוט מכסה/סוגר אותו.

אבל, זה לא רק התזרים השוטף שיכול להיות פתרון לגירעון בהון החוזר. ייתכן גם פתרון קבוע שגלום בהון החוזר התפעולי. ההון החוזר התפעולי הוא כל הנכסים השוטפים שקשורים לפעילות הפירמה (בעיקר לקוחות ומלאי), בניכוי כל ההתחייבויות השוטפות שקשורות לפעילות (בעיקר ספקים). העוגן שלו הוא יתרת הלקוחות והמלאי בניכוי הספקים, אך ייתכן שיהיו יתרות תפעוליות נוספות (חייבים שהם תפעוליים; מזומנים ייעודיים לפעילות הפירמה; זכאים שהם תפעוליים, עובדים, ועוד).

רוצה לגדול? צריכה מימון

ההון החוזר התפעולי מבטא בעצם את ההון שנדרש כדי להרים את פעילות הפירמה: צריך כסף כדי לממן את המלאי, וכסף כדי לממן את הלקוחות, ומנגד החברה מקבלת מימון מהספקים שלה. ככל שההון החוזר התפעולי גדול יותר, כך החברה צריכה יותר מימון לפעילותה השוטפת. כך, אם החברה צופה לגדול ובהתאמה להגדיל את יתרת הסעיפים התפעוליים (מלאי, לקוחות, ספקים), לרוב היא תצטרך לממן את הגידול הזה, באמצעות הלוואות או הון עצמי (הזרמות מהבעלים).

ההון החוזר התפעולי מבטא את הסטטוס של החברה במגרש המשחקים שלה (השוק שלה) - ככל שהיא יותר חזקה מול הלקוחות, כך (לרוב) היא צפויה לקבל את הכסף מהם מהר יותר, כלומר היא תמכור בימי אשראי נמוכים יותר. וההיפך - ככל שמעמדה התחרותי חלש יותר (יש מתחרות רבות, אין לה יתרונות מול הלקוחות), כך ימי הלקוחות יבטאו אשראי גדול יותר. אותו רעיון מתבטא גם ביתרת הספקים - ככל שהחברה חזקה יותר בשוק ומול הספקים שלה, כך (לרוב) היא תזכה לקבל ימי אשראי גבוהים יותר מהספקים. החברה תשאף כמובן לקבל מהלקוחות את התשלום כמה שיותר מהר, ולשלם לספקים כמה שיותר מאוחר.

התהליכים העסקיים האלו (מכירות ללקוחות וקניות מספקים) הם הבסיס להון החוזר התפעולי. חברות שמצליחות להתממן משמעותית על ידי הספקים שלהן, כשמנגד הן גובות יחסית מהר את חובות הלקוחות, נהנות מסוג של מימון שוטף/הלוואה עומדת.

והנה המחשה: נניח שלחברה יש מכירות של 1 מיליון שקל בחודש, ונניח שהאשראי שהיא נותנת ללקוחות הוא 30 יום (המרחק בין יום העסקה ליום התשלום). המשמעות היא שלחברה בנקודת זמן מסוימת (סוף רבעון, סוף שנה) יש חוב לקוחות של החודש האחרון - כלומר של 1 מיליון שקל. נניח שהחברה רוכשת מספקים סחורה ב-600 אלף שקל בחודש, ושימי האשראי שלה מהספקים הם 90 יום. מכאן, שלחברה בכל נקודת זמן יש חוב של 3 חודשי קניות, ובכסף - חוב של 1.8 מיליון שקל. ימי אשראי הספקים גבוהים יותר מימי אשראי הלקוחות, ובהינתן היקפי המכירות והקניות, החברה בעצם מתממנת על ידי הספקים שלה.

למשוואה הזו צריך להכניס את המלאי, וכך מגיעים להון חוזר תפעולי. אם נניח שהחברה מחזיקה מלאי לזמן קצר של 300 אלף שקל, אזי בדוגמה הזו לחברה יש הון חוזר תפעולי שלילי של חצי מיליון שקל (נכסים תפעוליים של 1.3 מיליון שקל - 1 מיליון לקוחות, 0.3 מלאי, בניכוי חוב ספקים בסך 1.8 מיליון שקל).

מתגלגלים עם גירעון

המצב הזה לכאורה מוזר - לא צריך כסף מהבית כדי להפעיל את העסק הזה, הוא מתממן מעצמו דרך הספקים. זה קיים בחברות (בעיקר כאלו שמוכרות לצרכנים, ואז הן מקבלות את הכסף מהר - רשתות קמעונאיות, חברות תקשורת ועוד), אבל לרוב התמונה הפוכה, וההון החוזר התפעולי הוא חיובי (הלקוחות והמלאי עולים על הספקים).

על כל פנים, במידה שההון החוזר התפעולי שלילי, זה יכול להסביר את ההון החוזר השלילי, ואז לא צריך לחפש איך לסגור את הגירעון. כל עוד מערכת היחסים של החברה מול הלקוחות והספקים שלה תישאר כפי שהייתה, המצב הזה יכול להיות קבוע. כן, חברות מתגלגלות עם גירעון בהון החוזר גם בזכות מימון מהספקים שלהן.

ולצד ההון החוזר התפעולי, יש כאמור גם הון חוזר מימוני, שמבוסס על הנכסים וההתחייבויות הפיננסיות - מזומנים והתחייבויות פיננסיות שוטפות (אשראי בנקאי, איגרות חוב ועוד). ההון החוזר המימוני נגזר מיכולת הפירמה לקבל מימון מהמערכת הבנקאית, מהחוץ בנקאית, ומיכולתה לגייס מימון בבורסה. יכולת זו אינה טריוויאלית, והיא נתונה לשינויים, ולכן, גלגול הלוואות/חובות פיננסיים להבדיל מגלגול הון חוזר תפעולי הוא לא דרך ודאית לסגירת החור בהון החוזר. עם זאת, כמובן שיש מקרים (לא מעטים) של חברות שמצליחות "לחיות" עם גירעון בהון החוזר, גם בזכות גלגול חובות פיננסיים.

ביאור כספי

הון חוזר תפעולי

זהו ההון שנדרש לקיום פעילות הפירמה - כל הנכסים השוטפים (בעיקר לקוחות ומלאי), בניכוי כל ההתחייבויות השוטפות שקשורות לפעילות (בעיקר ספקים). הון זה הוא עדות לסטטוס של החברה בשוק שלה - ככל שהיא חזקה יותר מול הלקוחות, כך היא צפויה לקבל מהם את הכסף מהר יותר (ימי אשראי נמוכים יותר). ככל שההון החוזר התפעולי גדול יותר, כך החברה צריכה יותר מימון לפעילותה השוטפת, אם באמצעות הלוואות או הון עצמי

הון חוזר מימוני

הון זה מבוסס על הנכסים וההתחייבויות הפיננסיות של החברה (אשראי בנקאי, איגרות חוב ועוד). מהנכסים המימוניים (מזומנים) מנכים את ההתחייבויות המימוניות. ההון החוזר המימוני נגזר מיכולת החברה לקבל מימון מהמערכת הבנקאית, מהמערכת החוץ בנקאית, ומיכולתה לגייס מימון בבורסה

הכותב הוא מרצה לחשבונאות, ניתוח דוחות כספיים והערכות שווי, ויועץ בתחומים אלו. בכל מקרה, אין לראות בכתבות אלה משום עצה ו/או המלצה לרכישה או למכירה של ני"ע. כל הפועל בהסתמך על המאמר ו/או על תוכנו, אחראי באופן בלעדי לכל נזק ו/או הפסד שייגרם לו