"הוקמה ממשלה חדשה, שיטת המכרזים התהפכה, והנה נגמרה 2015 ועמדנו ביעדים. שיווקנו 26-28 אלף דירות במחיר למשתכן ו-46 אלף דירות בסה"כ", מכריז בסיפוק עדיאל שמרון, מ"מ מנהל רשות מקרקעי ישראל. "גם הסקפטים מבינים שמחיר למשתכן עובד. 5,000 דירות כבר עם תוצאות, ובשנה הבאה נשווק קרקע ל-50 אלף דירות. נתנו 120 אלף שקל הנחה לדירה, והמכרזים מגלמים הנחות של 300 אלף שקל. על כל שקל שהמדינה נתנה, קיבלנו שלושה שקלים לפחות במחיר הקצה. זו הצלחה והיא רשומה על שם משה כחלון".
- אנחנו כבר רגילים לבליץ של סוף דצמבר. רק שמדובר במכרזים ללא חוברות ולא ממש אפויים.
"הלחץ של סוף שנה הוא חיובי ואני לא רואה בזה פסול. השיווקים הגדולים - בית שמש, ראש העין, אשקלון, חריש - אלה תב"עות שעוד לא יבש הדיו עליהן. יכול להיות ש-10%-15% מהחוברות לא יתפרסמו מיד, אלא בתוך חודש-חודשיים. 5% מהחוברות אולי יגיעו תוך שלושה-ארבעה חודשים. אבל יש משמעות לסיכומים השנתיים והמכרז נכנס לתוך המסלול והוא יצא בסוף. אם לא היתה מודעה זה היה לוקח שמונה חודשים".
- כשמחיר למשתכן יגיע ללב אזורי הביקוש, נקבל דירות במחיר של 2.3 מיליון שקל במקום ב-2.5 מיליון שקל. ככה עוזרים לצעירים?
"לכן בתל אביב, למעט חריגים בדרום העיר, לא תראה מחיר למשתכן. הגבול הוא בערך ב-2.5 מיליון שקל. זה לא דיור בר השגה זה דיור בהנחה".
- היו גם כישלונות של מכרזים.
"ערד ומצפה רמון - אין יותר קשה מזה בבנייה רוויה. לא הצליח שם מחיר רגיל, לא הצליח שיווק בלי מחיר מינימום, וגם מחיר למשתכן נכשל. נבחן את הכישלונות, אבל אי אפשר ללמוד מהם על כלל השוק. המבחן הגדול יהיה למשל בירוחם, שם הוצאנו מכרז. אנחנו נותנים פיתוח, מענקים, מאפסים את מחיר הקרקע, אבל זה עדיין סימן שאלה גדול. נשב ונבחן ואולי נאמץ שינויים והחלטות אחרות".
- ראשי הרשויות המקומיות מערימים מכשולים.
"ובכל זאת, עם הרצליה נחתום על הסכם גג ב-19 בחודש, רחוק מהכללים שהם רצו בתחילת הדרך. ואכן, ראשי הרשויות זו בעיה משמעותית".
- אולי בצדק מבחינתם. תוספת דירות היא לא חזות הכל.
"לא בצדק לדעתי. בעולם של משבר נדל"ן וכשצעירי העיר עצמם לא יכולים לקנות דירות, עירייה שאומרת 'אני לא רוצה יח"ד אצלי', היא לא הגיונית. ואנחנו נתקלים בזה לא מעט, אם כי לא כולם כאלה. בפריפריה הרכה יש בהחלט ערים שרוצות עוד דירות - באשקלון, בחיפה, בדימונה, גם אם זה אומר שבסוף יהיו תקציבי איזון. לצידם יש ראשי ערים שלא רוצים ולא צריכים עוד תושב אחד בעיר, אבל הם נכנסים מתחת לאלונקה, כמו ראשל"צ, רעננה, מודיעין. ויש ראשי ערים שלא מעניין אותם כלום - פתח תקווה או שהם למשל, שיכלה להיות מזמן עיר אבל רוצה להישאר עיירה. את אלה חייבים להכניס למשחק. זו המשימה שלנו.
"בעבר המינהל שיווק 20-30 אלף יח"ד בשנה ויכול היה להסתדר בלי ראשי הערים. היום אי אפשר בלי שהם יתמכו בתכנון ובפיתוח וילכו איתנו. הפכנו קצת את המעגל, והכוח היום אצלם. גם האצלת הסמכויות לראשי ערים אולי נשמעת יפה, אבל היא מכניסה אותנו לאותו מילכוד. בסוף אנחנו השלטון המרכזי".
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
