לא מרחמים על ילדי הגן

בבטן מתהפכת שלחתי אתמול והיום את בתי בת החמש וחצי לגן ברמת אביב, זירת החיפושים אחר הרוצח מדיזנגוף, למרות שרון חולדאי אישר לי בראיון לתקשורת, להשאיר אותה בבית ואמר שגם לא יכעס עלי.

בגן שלה, שנמצא מאתיים מטרים ממרכז שוסטר ההומה משוטרים שלופי רובי סער וניידות, העוברים חנות חנות ובית בית כדי לנסות ולמצוא את המחבל, אין אבטחה, כי מספר הילדים נמוך מ-100. מה שיש זה קודן ומנעול קטן שמתאים ללוקר ונפתח בנשיפה ויש גם גדר נמוכה, שגם אדם מבוגר מאוד יכול לדלג מעליה בקלות.

למרות המצב המתוח, לא הוצב מאבטח בגן ולכן הבוקר נמצאים בו 9 ילדים מתוך 35, כי רוב ההורים לא מוכנים לקחת סיכון, גם אחרי שהעירייה הבטיחה שיוגברו הסיורים סביבו - וכנראה בצדק. אתמול היה סיור אחד בשעה 12 בצהריים. כשהתקשרתי לסייר ושאלתי למה, הוא אמר שאין לו זמן. יש לו על הראש 180 מוסדות חינוך לאבטח.

התשובה הזו מאפיינת את השלומיאליות שבו מנוהל המשבר שמולו אנחנו ניצבים כבר חודשים ארוכים, או נכון יותר, את האופן שבו המשבר הזה אינו מנוהל. כל מנכ"ל בחברה קטנה יודע שבעת מצוקה צריך לשדד מערכות ולמצוא פתרונות יצירתיים. מנכ"ל שלא עומד באתגר, הולך הביתה. הפתרון שמצא מנכ"ל מדינת ישראל, ראש הממשלה נתניהו, לאירוע האחרון ויוצא הדופן בת"א הוא להסית, בדיוק כפי שעשה אחרי האירועים בירושלים, גוש עציון וחברון. רק שהסתה אינה פתרון פרקטי.

במקום להטיל אחריות על אחרים, אפשר היה, למשל, להציב בגני הילדים, מוסדות החינוך ומוסדות ציבור, משמרות של ג'ובניקים מהשלישות בר"ג כשיש אירוע כמו זה בת"א, או ממחנה שנלר בי-ם, כשהבירה מתוחה. זה פתרון זמין, זול ומיומן לפחות כמו המאבטחים בשכר, אבל הרבה יותר נוח לגלגל את האחריות על הערבים, או לרשויות המקומיות, לצאת בהצהרות בומבסטיות ולעסוק בפוליטיקה קטנה; הכל כדי לחמוק מדאגה לבטחון האזרחים.

עיריית ת"א העשירה יכולה אולי לשאת בעלויות האבטחה העודפת, למרות שזה לא תפקידה. אבל מה עם עיריית ירושלים, שנאבקת בימים אלה על תקציב ממשלתי שיזרים לה קצת חמצן? ראש העיר ניר ברקת הוא זה שצריך לדאוג שההורים יוכלו לצאת מהעבודה ולהיות שקטים שאף מחבל חמוש לא ירסס בתת מקלע את הגן הלא מאובטח של ילדיהם?

אם כבר הזכרתי את רון חולדאי, גם הוא מנהל את המשבר הזה באופן שערורייתי. ההיתר שנתן להורים להשאיר את ילדיהם בבית הוא לא פחות מכסת"ח וגלגול אחריות בוטה, שהרי אם חס וחלילה יקרה אירוע טרור בגן ילדים או בית ספר, תמיד יוכל ראש העיר המודאג לומר: "הפעלתם את שיקול הדעת ושלחתם את ילדכם למוסדות החינוך, זו לא היתה ההחלטה שלי". יותר פשוט היה להחליט האם לסגור את בתי הספר והגנים, או לדרוש את הגברת האבטחה שלהם מהמדינה.

כאזרחית משלמת מיסים כחוק, אני דורשת מנבחרי הציבור שלי להפסיק להיות מנוהלים בידי המציאות ולהתחיל לנהל את המדינה בכפוף למציאות. בשביל זה בדיוק אנחנו משלמים לכם משכורת.