חזרה ליסודות

א. לא יודע אם שמתם לב, אבל החדשות בכלל לא משהו. אין לי מושג מה אתם עושים במצבים כאלה - אם אתם שייכים לאלה הצוללים לכל עדכון ומבזק, סורקים חזור וסרוק את כל האתרים והרשתות החברתיות אחרי בדל מידע וצורכים כל פרשן ועד ראייה; או שאולי אתם דווקא מהמתעלמים הפונים אל האסקפיזם המתוק המתגלם בשלל סדרות טלוויזיה. איש איש וטעמו.

שתי צורות ההתמודדות מקובלות עליי לחלוטין, אבל כמו שאמר אלי ישי אחרי שנחשפו הקלטות של הרב עובדיה ז"ל: "זו לא דרכי". אני, כשהחדשות רעות, מה שאני עושה זה לחפש חדשות טובות יותר להתחמם ולהתנחם בהן. איפה מוצאים חדשות טובות? זה קל: במדורי המדע.

כן, כי בעוד כרוניקת החדשות חוזרת ומתארת את כל מה שרע ומקולקל בנפש האדם - האלימות, השחיתות, העצלנות, הבורות והשנאה - הרי שמדורי המדע מתארים שוב ושוב את כל מה שיפה וטהור בנפש האדם: הידע, הסקרנות, השאיפה, העקביות, שיתוף הפעולה.

והשבוע, כאילו כדי לאזן את כל הרוע, היו חדשות טובות מאוד בתחום המדע: אומתה ואושרה עובדת קיומם של ארבעה יסודות חדשים בטבע והם נוספו לטבלה המחזורית. ארבעה יסודות חדשים בטבע! תחי הכימיה! אני מקווה שזה מרגש ומשמח אתכם בערך כמו שזה מרגש ומשמח אותי.

ודוק: זה לא רק מרגש ומשמח, זה גם מרגיע - כי כל השנאה ותאוות הרצח בעולם לא יצליחו לכבול את הסקרנות ואת השאיפה. הבורות נגוף תינגף בפני הידע, והאור את החושך מגור ימגר.

ב. אף פעם לא הייתי טיפוס מדעי במיוחד. לדאבוני, נמשכתי אל תחומי הרוח, אף על פי שמדובר בבזבוז זמן. ובכל זאת, בליבי תמיד שמרתי שתי פינות מדעיות חמות: האחת לפיזיקה, שחוקרת את חוקי היסוד של הטבע ואחת, חמה במיוחד, לכימיה, שבעיניי תמיד הייתה נסיכת המדעים. הכימיה, תורת החומר, עוסקת בהרכב החומר, מבנהו ותכונותיו, ולא פחות חשוב - בשינויים החלים בו כשהוא בא באינטראקציה עם חומר אחר או עם אנרגיה.

עכשיו תגידו לי אתם - האם לא מדובר בתיאור הכי מדויק לבן אדם? חומר עם מבנה ותכונות המשתנה כשהוא בא באינטראקציה עם חומר אחר או אנרגיה - ותהא אנרגיה זו נשמה או רוח התקופה. והרי מהם החיים אם לא תכונות ואינטראקציות? איך אפשר לא למות על זה? כימיה זה פשוט הדבר הכי יפה. הו, הלוואי והייתי כימאי. כמובן שכולנו מכירים את הביטוי "יש בינינו כימיה". כמו הרבה דברים אחרים, גם את זה הבין טוב יותר וכתב יפה יותר ידידי ומורי היקר קרל גוסטב יונג: "פגישה בין שני אנשים כמוה כשני חומרים הבאים במגע זה עם זה; אם ישנה תגובה, שניהם עוברים תהליך של השתנות" (מתוך: "האדם המודרני בחיפוש אחר הנפש"). מת על יונג. טיפ קטן: אם אתם רואים אותי בצד השני של הרחוב ואתם רוצים לומר לי משהו, אבל שכחתם איך קוראים לי, פשוט תצעקו: הי, יונגיאני! ואסתובב מיד.

ג. עוד קצת על היופי האין-סופי של הכימיה, ברשותכם. ארבעת היסודות החדשים משלימים את השורה השביעית בטבלה המחזורית. שמותיהם הזמניים: אונונטריום, אונונפנטיום, אונונספטיום ואונונאוקטיום.

היסודות החדשים נקראים על-כבדים והם כולם מלאכותיים, כלומר לא קיימים בטבע. הם נוצרו במעבדה באמצעות הטחת גרעיני אטומים קלים זה בזה (בחיי שאני לא מצליח לחשוב על עבודה מגניבה יותר מאשר להטיח אטומים זה בזה!). הם קיימים רק לשבריר שנייה ואז דועכים אל תוך יסודות אחרים בשורה השישית של הטבלה המחזורית, שגם הם לא יציבים, וגם הם בתורם דועכים ומשתלבים ביסודות יציבים מעט יותר, וכך הלאה, מתפרקים היסודות ומתרכבים, נעלמים ומופיעים מחדש, עושים את דרכם במעלה, מהקטן אל הגדול, מהחלש אל החזק, מהנדיר אל הנפוץ. 118 יסודות יש בטבלה המחזורית, 92 מהם יציבים מספיק כדי להתקיים בטבע. אנחנו מכירים אותם מצוין, את רובם אפילו בשמם הפרטי. הם מרכיבים את העולם ואותנו.

לא יודע מה אתכם, אני חושב שזה נפלא שבבסיס של כל יסוד שקיים יש עוד יסוד, ובתוכו עוד יסוד, עד ליסוד שלא קיים. בבסיס לא קיים דבר מלבד שבריר של שבריר של שבריר של שנייה בין אינטראקציה לאינטראקציה, בין השתנות להשתנות, הכול במעבר בלתי פוסק בין מצב למצב. ביסודם של הדברים, לדברים אין יסוד. בבסיסם של הדברים: הדברים לא מבוססים. הכול בתנועה והתנועה מתמדת.

ארבעה יסודות חדשים. לא יודע מה אתכם, בעיניי אלה היו החדשות המרעישות של השבוע. תארו לכם שאלה היו הכותרות הפותחות: "והערב: ארבעה יסודות חדשים נוספו לטבלה המחזורית - ומתברר שכל מה שידענו על הטבע עד עכשיו לא היה הכי מדויק, ושכל הסיפור הרבה יותר מסובך", ואחר כך ממשיכים לדווח על הפיגועים, על התאונות, על המחדלים והפרשיות ועל מזג האוויר. האם במקרה כזה היינו חושבים שאולי גם שאר הדברים שאנחנו יודעים לבטח אינם ממש מדויקים, ושכל הסיפור הוא הרבה יותר מסובך?

ד. אז זהו, שאני לא חושב. הידיעה שבאוויר שאנחנו נושמים יש יסוד שאנחנו לא יודעים עליו מנותקת מהצורך לנשום. אחרת לא נחיה. אני אמנם מעריך עד מאוד את הערך של הטלת הספק, ערך העומד בבסיס המחשבה המדעית שבה לא התברכתי. אבל אל מול ערך הטלת הספק עומד ערך הוודאות. עם כל הספק, בסוף אתה חייב להיות בטוח במשהו. או כמו שאני תמיד אומר: אם יש משהו שלמדתי משנים של טיפוס הרים חופשי זה שאף שאין שום ביטחון, בסוף אתה חייב לדעת בוודאות שהסלע הקרוב איתן מספיק כדי להתקדם אליו, אחרת לעולם לא תגיע לפסגה. האמת, שזו פעם ראשונה שאני אומר את זה, וגם המצאתי שטיפסתי על הרים, אבל זה תמיד היה קצת חלום שלי, אז תחליקו את זה.

השבוע, כשהילדים הלכו לחברים ולבית הספר שנתון היה בשמירה, אף על פי שמחבל הסתובב חופשי בעיר, חשבתי שהילדים האלה ראו כבר כמה דברים. אזעקות, מקלטים, תרגולים, פיגועים. כמובן שביחס למרחב הם ברי המזל מבני גילם: ילדים אחרים, לא רחוק מפה, עוברים דברים קשים בהרבה. ובכל זאת, כשדיברתי על זה עם חברים - בתו של אחד מהם הייתה ממש קרובה לפיגוע - עלינו על העובדה שאף על פי שמדובר באירועים שיכולים לערער כל יסוד, עולמם נותר יציב. העובדה שמסתובב מישהו ממש קרוב המבקש לרוצחם, ההבנה שזה יכול היה להיות אתה (מחשבה שיכולה לערער לגמרי מבוגר) אמנם לא עברה ממש לידם, אבל נדמה שהם לוקחים את זה די באיזי. בדיוק כמו את הידיעה לפני שנה וקצת, כששיגרו אליהם טילים להורגם. נראה לי שהעובדה שהעולם מעורער לא שינתה אצלם כלום ביחס לעולם.

ה. אני מקווה שהגעתי אל המקום שניסיתי לחתור אליו: כמו הגילוי שבכימיה היסודות הכי מוצקים בנויים מתנועה מתמדת של יסודות סמויים מן העין, שעוד לא נוצרו וכבר התפרקו - אותו הדבר, בערך, גם אצל הילדים שלי. ואצלי. ואצל כולם. כמו אצל אלה שיצא להם לחיות בדיוק כשגילו שכדור הארץ עגול ולא שטוח - אני מקנא בהם כל-כך!

המהפכה המדעית אמנם לא הושלמה ולא תושלם לעולם, אבל ניצחון אחד עצום כבר יש לה: כולנו כבר יודעים ומבינים, עם חלב אימותינו אנחנו כבר יונקים את ההבנה ואת הידיעה שאנחנו לא יודעים ולא מבינים כלום, שכל מה שיש זה רק עוד פרק כאוטי בדרך לא סלולה אל מקום לא מוכר.

ובתוך כל זה: עוד יש לנו ודאות בכל מיני דברים. זה פשוט דבר שמסובב את הראש. לייצר ודאות בעולם כמו שלנו זה כמו לגדל מלפפון על המאדים, ובכל זאת - הנה, כולנו עושים את זה בקלות, בלי לחשוב, כמו ילדים שהולכים לבית ספר כרגיל למרות ששום דבר הוא לא כרגיל.