כך ניתן למנוע הפיכת שוק המכרזים לשוק של מקורבים ובעלי ממון

פרשות נתיבי ישראל וחברת החשמל העלו לתודעה הציבורית את החשיבות שיש לתהליכי רכש של הממשלה והמגזר הציבורי כולו. פרשות אלה מדגימות עד כמה ישראל עדיין רחוקה מקיום מלא של נהלים לגבי קיומם של מכרזי רכש. אלא שהן גם מדגימות עד כמה קיימת מודעות לצורך לקיים תקנות ונהלים, ומה הדרך שעברה המשק הישראלי כדי להגיע למודעות זו.

חוק המכרזים חוקק בישראל רק בשנת 1992, כלומר, יותר משלשה עשורים, מאז קום המדינה, התנהל המגזר הציבורי הישראלי ללא מסגרת חוקית אחידה אשר תסדיר את מהכלי הרכש של מוצרים ושירותים. גם לאחר שחוקק החוק, הייתה לא מעט ביקורת על העדר של נהלים ברורים, ורק לקראת השנים האחרונות החלו להיכנס לתוקף תקנות שמטרתן להסדיר את חובת המכרזים בגופים ציבוריים, ולקבוע אמות מידה ונהלים.

במדינות מתועשות רבות קיימת מודעות גדולה לחשיבות המכרזים הפומביים, ויש מדינות בהן היקפי הרכש הציבורי באמצעות הליכי מכרז מגיע לכדי חמישית מהתוצר. בכל אותן מדינות ניתן לשמוע סיפורים זהים או דומים על מכרזים תפורים, על אי סדרים, על העדפות של מקורבים פוליטיים, או עסקיים. אף על פי כן, העניין שהמכרזים מעוררים רק גובר, כפי שניתן לראות מכמות הגדולה של אתרים ועזרים שקיימים במדינות שונות, המוקדשים לפרסום של מכרזים פומביים.

כדאי מאד להדגיש את האופי המיוחד של שוק המכרזים. בעיקרו זהו שוק של מידע אשר מאורגן על פי חוקים ותקנות. כלומר, המידע הרלבנטי מאורגן על פי הוראות הרגולציה, והוא זמין בתבניות שהחוק מכתיב. משמעות הדבר כי ניתן לנצל את האחידות של התבניות האלה, כדי לפשט את תהליכי החיפוש, והיכולת להתאים את יכולות החברות ופרטים המציעים מוצרים ושירותים למיין את המידע הרלבנטי להם.

באופן טבעי, ה"לקוחות" העיקריים של אותם שירותים הן חברות בינוניות וקטנות, שכן שוק המכרזים הוא, ביסודו, שוק של מידע על הזדמנויות. שם המשחק בשוק זה היא נגישות לאותו מידע. מצד שני, עבור הממשלות, שוק המידע הוא חיוני. ראשית, קיומה של נגישות של חברות בינוניות וקטנות לרכש ציבורי אמורה להיות אחת המטרות של מדיניות הממשלה. לא רק מדובר בהגברת התחרות, הוזלת המוצרים ושירותים שנרכשים והבטחת איכותם, אלא גם תמיכה נדרשת במגזר שלא תמיד יכול להתמודד מול חברות ענק, בעלות תקציביים גדולים מאד.

למידע עצמו יש תפקידים נוספים, מעבר למיון ההזמנה הישירה של הגופים המפרסמים מכרזים. הוא גם נוגע לפיתוח של שוק משני, אשר חשוב במיוחד עבור חברות קטנות, ואף בינוניות. המכרזים הגדולים ביותר, מבחינה כספית, מתאימים, פעמים רבות רק לחברות ענק, בדרך כלל חברות רב לאומיות. כזה המצב, לעתים קרובות, בתחומי מיזמי תשתית גדולים מאד, או מערכות ביטחוניות או אזרחיות אשר שווין מיליארדי דולרים. עצם הידיעה על זכייתה של חברה מסוימת במכרז, למשל במיזמי תשתית, מאפשרת לשורה של חברות קטנות יותר להציע את שירותיהן או מוצריהן לאותה חברה, במיזם הספציפי.

דוגמא זו מדגימה לא רק את חשיבות המידע כתנאי לנגישות חברות לשוק המכרזים, אלא גם את העובדה שנגישות היא תנאי אחד להצלחת התהליך של תחרות באמצעות מכרזים. לא פחות מכך חשובה השקיפות, היכולת של חברות להבין את מהות המכרז, מי מחליט עליו, מי זכה בו, ומה הם הסכומים שבהם מדובר. יתר על כן, המידע הפומבי בשוק זה מתייחס, לפחות בתיאוריה, לאותן החלטות לגבי ויתור על תהליך המכרז, הסיבות שהביאו לכך, ומי הם הגופים העסקיים שנהנו מהחלטות אלה.

ברמה העסקית יש לכל אותם פרטים חשיבות גדולה. חברות אשר נמצאות במאגרי ספקים של גופים ציבוריים נהנים מיתרונות בכל מה שקשור לפרסום מכרזים סגורים, מה שהופך את המידע על קיומם של אותם מאגרים ותנאי הצטרפות אליה לחיוני אך החשיבות של הנהגת תבנית אחידה ופומבית של מסירת המידע המלא לציבור היא גם ציבורית. זו הדרך העיקרית ליצור את הלחץ הציבורי אשר ימנע, בסופו של דבר, את הפיכת שוק המכרזים לשוק של מקורבים ובעלי פריבלגיה.