מקום העבודה נגד אבא

"ילד של אבא", שירו של מוקי, הוא אחד השירים המושמעים ביותר בישראל, אך המציאות הישראלית מוכיחה שילד הוא דווקא של אמא. ניסיונות חוזרים של הכנסת להעביר תיקון שיבטל את חזקת הגיל הרך, המקנה עדיפות משמורת לאימהות, כושלים שוב ושוב.

לפי נתוני הביטוח הלאומי, התיקון לחוק, שמאפשר לאבות לקחת חופשת לידה, מומש בשנת 2014 רק על-ידי 0.4% מהאבות, וגם ברמת המעשית, מבט מהיר על אוכלוסיית ההורים שמגיעים לאסוף את הילד מהגן בשעות אחר-הצהריים המוקדמות, מראה עדיפות מוחלטת לאימהות על פני האבות.

ניכר היטב שלגישת החברה הישראלית האם עדיין נתפסת כמטפל העיקרי הטבעי יותר עבור הילד, והיא באה לביטוי גם ביחסם הבלתי סובלני של רבים ממקומות העבודה לאבות שרוצים לממש את אבהותם בהיקף רחב יותר מהנורמה. שורה של פסקי דין שניתנו לאחרונה מנסה להלחם בתופעה זאת.

פסק דין שניתן בשבוע שעבר יצא להגנתו של ישי כהן, אב מסור, שעם לידת בנו הרביעי החליט להתפטר מעבודתו כטכנאי בקרה בענף הבנייה ולהיות זמין יותר לתינוק, בהתחשב בכך שאשתו היא אחות, העובדת במשמרות גם בשעות אחר-הצהריים המאוחרות ובימי שישי. ישי ביקש לנצל את הוראות החוק המאפשרות להורה טרי להתפטר לצורך טיפול בילד ועדיין לקבל פיצויי פיטורים כאילו פוטר, אך מקום העבודה התנגד לכך בתוקף.

דווקא משום שישי תואר כעובד "חיוני ומוערך" במשך 16 שנות עבודתו בחברה, החברה ביקשה ממנו להישאר בעבודתו, והבטיחה לו הקלות שונות כגון עבודה בקרבת הבית, ירידה למשרה חלקית ועוד. לאחר שישי דחה את ההצעה, החברה סירבה לשלם לו פיצויי פיטורים, בטענה כי הוא משתמש בהולדת הילד כתירוץ להתפטר ללא סיבה ממשית.

בית הדין לעבודה דחה את עמדת החברה, וקבע כי גם העובדה שהתינוק הוכנס למשפחתון אינה סותרת את הצורך של ההורה להתפטר ממקום עבודה שאינו מאפשר לו להגיע במועד לאסוף את הילד מהצהרון בשעה ארבע ולטפל בילד ביום שישי שבו אין משפחתון.

במקרה זה ישי לא עבר לעבוד במקום אחר, אך בכל מקרה בתי הדין לעבודה מעניקים פרשנות רחבה להוראת החוק, ולכן גם אם ישי היה עובר לעבוד במקום עבודה אחר, שתנאי העבודה בו נוחים יותר לגידול הילד, הייתה נשמרת זכאותו לפיצויי פיטורים.

גם בחודש שעבר נדרש בית הדין לעבודה לעסוק בענין דומה. חסן אזברגה, מורה במקצועו, אף הוא נשוי לאחות העובדת בבית חולים במשמרות ארוכות, ביקש לנצל הוראה בהסכם הקיבוצי מול משרד החינוך, המאפשרת למורות שהן אימהות לילדים מתחת לגיל 14, להקטין את היקף שעות העבודה, וטען כי יש להחילה גם על אבות מכח חוק שוויון הזדמנויות בעבודה.

גם כאן המעביד, שהוא משרד החינוך, התנגד לתת לאב את ההקלות הניתנות לאימהות בצורה כל-כך רחבה, בטענה כי אשתו לא עובדת בהיקף שעות מספיק רחב בכדי להצדיק את מעברו של האב המורה לשבוע עבודה מקוצר. אף במקרה זה בית הדין לעבודה קיבל את עמדת האב, והורה למשרד החינוך לתת לו את מלוא הזכויות שהיו מגיעות לו אילו היה אם ולא אב.

מצער במיוחד לראות את התנגדותו של משרד החינוך, לנושא אליו נדרש בית הדין לעבודה כבר לפני 17 שנה, כאשר הורה למשטרת ישראל לתת לאב שוטר את האפשרות לעבור לשבוע עבודה מקוצר באופן שווה לאם שהיא שוטרת.

באותו פסק דין בית הדין לעבודה הסביר מדוע איסור אפליה זה חשוב לנשים לא פחות מלגברים במילים החשובות הבאות: "בחברה שלנו, גבר השב הביתה מוקדם ומטפל בילדיו, גבר המוכן לוותר על קריירה בעוד אשתו עושה חיל בעבודתה - איננו חזון נפרץ... כדי לעודד השתלבות נשים בתפקידים בכירים - יש להרחיב ככל האפשר את מעגל בני הזוג היכולים, המוכנים ומסוגלים לטפל בילדים כאשר בת זוגם נמצאת במקום עבודתה". 

שינוי גישתם של מעסיקים לרצונם של אבות לצמצם את היקף עבודתם לצורך טיפול בילדים הוא נדבך חשוב מאד במגמה של שינוי יחסי המשמורת וההורות גם בתוך המשפחה, לכיוון של חלוקה שיוויונית יותר, גם של נטל גידול הילדים, וגם של ההנאה והקשר ההדוק עם הילדים הנלווים לכך. 

■ עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי, מומחית לדיני משפחה וירושה, מנהלת פורום דיני משפחה ב"גלובס", בעלת אתר www.divorceinfo.co.il