האם הסכם בין מעורבים בתאונה עלול למנוע מהם תגמולי ביטוח?

לעתים קרובות, במקרה של תאונה, לרוב בין כלי רכב, מגיעים הצדדים להסכם ללא ידיעת חברות הביטוח במטרה להסדיר את העניינים הכספיים ביניהם ולפצות על הנזק שנגרם. אבל האם הסכם שכזה שולל את זכותם של המבוטחים לפיצוי מלא בגין הנזקים שנגרמו לנכס כתוצאה מהתאונה? האם הוא יכול למנוע הגשת תביעת שיבוב מטעם המבטחת כנגד המזיק (הצד השלישי)? ומהן ההשלכות והמשמעויות של הסדרים כאלה? נתייחס לנושאים האלה באמצעות מקרים שהגיעו לאחרונה לבתי המשפט.

אחד המקרים מתייחס לתאונת דרכים שאירעה בין רכבו של ש' לרכבו של י'. האחרון הודה באחריותו לגרימת התאונה ושילם ל-ש' 3,000 שקל בהתאם להסכם ביניהם. מאוחר יותר התברר כי נזקיו של ש' מסתכמים בסכום העולה על 10,000 שקל. כאשר פנה ש' לי' כדי לקבל פיצוי בגין הנזקים שגרם לרכבו, טען י' כי בהסכם שחתמו עליו נקבע במפורש כי בתמורה לסכום ששילם (3,000 שקל) מתחייב ש' שלא להגיש נגדו תביעה בגין נזקים נוספים שיתגלו מהתאונה.

למרות ההסכם האמור, הגיש ש' תביעה לבית המשפט ודרש כי י' יפצה אותו בגין מלוא נזקיו. במהלך המשפט טען י' כי בשל החתימה על ההסכם אין לש' כל זכות תביעה נגדו. ש' הסביר מנגד כי סכום הכסף שקיבל במסגרת ההסכם נועד לפצותו אך ורק בגין נזקיו האישיים כגון השתתפות עצמית והפסד הנחת היעדר תביעות מול חברת הביטוח שלו, ולא בגין הנזקים שנגרמו לרכבו. הוא אף הוסיף וציין כי לא הוא זה שניסח את ההסכם שעליו חתם, וכי המשפט האחרון שמופיע במסמך לפיו לא יהיו בעתיד תביעות מטעמו כלפי י' - לא הופיע במסמך המקורי.

בית המשפט קבע כי מאחר שי' נמנע מלהציג בפניו את האדם שניסח את המסמך ומאחר שלא הוגש לו ההסכם המקורי אלא רק צילום שלו, לא ניתן לדעת בוודאות אם המשפט האחרון שמונע תביעות נוספות של ש' כלפי י' הוסף לאחר החתימה עליו או שהיה קיים בהסכם במועד החתימה. תביעתו של ש' התקבלה ובית המשפט קבע כי י' ישלם את סך כל הנזקים שנגרמו לרכבו, בתוספת אגרת בית המשפט ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית.

מקרה אחר עוסק בתאונה בה היו מעורבות מ' וא'. מ' הודתה באחריותה לגרימת התאונה, והשתיים חתמו על הסכם במסגרתו הוחלט כי היא תפצה את א' בסכום של 850 שקל בגין עוגמת הנפש והנזקים שנגרמו לה. במעמד החתימה ביקשה א' להוסיף תנאי בהסכם לפיו לא יהיו לשתיהן תביעות הדדיות בעתיד אחת כלפי השנייה, ותנאי זה הוסף ידנית על גבי ההסכם.

לאחר החתימה על ההסכם דיווחה א' עליו לחברת הביטוח שלה וביקשה להפעיל את הפוליסה שברשותה. בעקבות כך, שילמה לה חברת הביטוח את התגמולים המגיעים לה ופנתה בתביעת שיבוב נגד חברת הביטוח של מ' בשל אחריותה לתאונה. חברת הביטוח של מ' סירבה מצדה לשלם בטענה כי ההסכם שהשתיים חתמו עליו קובע כי הנזקים כבר גולמו בסכום שכבר קיבלה א' ממ'. א' טענה כי ראתה באותו הסכום פיצוי על נזקיה העקיפים, וכי לא היה בכוונתה לוותר על זכותה לפיצוי בגין הנזקים שנגרמו לרכבה כתוצאה מהתאונה. בנוסף טענו מ' וא' יחדיו כי כאשר חתמו על ההסכם ביניהן לא היו מודעות לאפשרות הקיימת בידי חברת הביטוח של א' לתבוע את מ' בגין נזקי התאונה באמצעות תביעת שיבוב.

לא לחתום לפני התייעצות משפטית

האם ההסכם שנחתם בין הצדדים מונע מחברת הביטוח של א' לתבוע את נזקיה בהתאם לאפשרות השיבוב הקיימת לה בחוק?

אם ההסכם נכנס תחת "הסדר כולל" הממצה את עילת התביעה ומכיל סעיף ויתור חד-משמעי על זכויות הצדדים לתבוע, לרבות ויתור על זכותה של חברת הביטוח, הוא עלול למנוע מהניזוק ומחברת הביטוח שלו לתבוע את המזיק בגין נזקי התאונה.

בית המשפט קבע במקרה זה כי הוספת הסעיף בהסכם לפיו לא יהיו לשתיים תביעות הדדיות זו כלפי זו מעידה כי מטרתן הייתה למנוע תביעות עתידיות בינן לבין עצמן בלבד, וכי חברת הביטוח של א' זכאית לתבוע את נזקיה במסגרת תביעת שיבוב למרות ההסכם. עוד קבע בית המשפט, כי אין זה מקרה שבו המבוטחת ביקשה להרוויח משני העולמות ולגבות פיצוי כפול בגין התאונה משני מקורות שונים - המזיק וחברת הביטוח.

לסיכום, הלקח ממקרים אלה ואחרים הוא ברור: אין לערוך הסדרים ועשיית "דין" עצמי ללא ייעוץ משפטי ומקצועי. זכויות חברות הביטוח מעוגנות בחוק והמבוטח לא יכול לפגוע בזכויות אלה ללא ידיעתה או מעורבותה של חברת הביטוח.

■ הכותב הוא מומחה בביטוח ונזיקין, הבעלים של משרד עורכי דין ג'ון גבע ומשמש בין היתר כיועץ המשפטי לחברי לשכת סוכני הביטוח.