מנכ"ל בית ההשקעות שחושב שזה הזמן המושלם להשקיע בנפט

איך אפשר להתעלם מהדרמה שמתחוללת במחיר הנפט , הנוזל המניע את העולם, נכס שהפך כבר לפני ארבעה עשורים לכלי פיננסי רב משמעות, וממחירו ניתן ללמוד לכאורה על בריאות הכלכלה הגלובלית, על משחקי כוחות בינלאומיים ועל מידת השפעתם של פיתוחים טכנולוגיים וחדשנות.

גם אם אתם לא סוחרים ממולחים בחוזים עתידיים על סחורות, השינוי הקיצוני במחיר משפיע על הכיס של כולנו, אם בעלות התדלוק של הרכב ואם בתגובה העצבנית של תיק המניות והפנסיה.

ככלל, כל עוד מחיר החבית יציב, השפעתו על תמונת הרקע הכלכלית היא שולית ולא מורגשת. אך כשהתנועה מאיצה וחורגת לערכי קיצון לכאן או לשם, החששות צפים והשווקים מגיבים. כך קרה כשהמחיר טיפס עד 149 דולר לחבית בשיא בועת הסחורות של קיץ 2008, וכך קורה היום כשזה צולל עמוק מתחת לשווי המשקל.

ההערכות המתפרסמות מגלות שתעשיית הנפט החדשנית בארה"ב לא תשרוד לאורך זמן במחיר נמוך מ-50 דולר לחבית, ומכאן יש לצפות שההיצע יצומצם ככל שיחלוף הזמן, באופן שידחוף מעלה את מחיר החבית עד לשיווי משקל חדש, גבוה הרבה יותר. המחיר הנוכחי הוא חריג ואינו בר קיימא, ולפיכך ניתן היה לצפות שלא נזכה לחזות בו מלכתחילה.

כאן נכנסת לתמונה הדרמה של החודש האחרון. בשבוע הראשון של דצמבר התקיימה פגישתם החצי שנתית של נציגי קרטל אופ"ק (ארגון המדינות המייצאות נפט), ואלה החליטו שלא לצמצם את קצב ההפקה, זאת חרף הדחק שחוות היצואניות הנשענות בעיקר על הכנסות מייצוא נפט.

לא חלפו ימים ומחיר החבית החל לצלול מ-40 דולר עד לבלימה ראשונה אתמול ברמה של 30 דולר בלבד. עד לפני חודש תחזיות של 20 דולר לחבית נשמעו הזויות, והנה פתאום הן כבר נחלת הכלל. בשבוע האחרון כל בית ההשקעות אמריקאי ואירופי שמכבד את עצמו הצטרף לתחזית הקודרת, ויש מי שמתחרה על תחזיות קיצוניות יותר כמו 15 דולר או 10 דולר לחבית, וכל מספר זוכה.

אלא מה, גל התחזיות האפוקליפטיות שפוקד את הזהב השחור דווקא מלמד על ההזדמנות הנדירה שמונחת כאן על השולחן. אמירות כמו: "לפי רויטרס, סוחרים קנו כמויות גדולות מאוד של אופציות PUT על הנפט במחיר מימוש של 30 דולר", או "קשה למצוא קונים לחוזים העתידיים על הנפט", ציטוטים מכתבה שפורסמה בנושא רק הבוקר, אמירות כאלה מרמזות דווקא על רוויה של מוכרים בנכס.

מעולם הפסיכולוגיה החברתית, הדיסוננס הקוגנטיבי הוא מצב שבוא אדם מתמודד עם סתירה בין תפיסותיו והתנהגותו, באופן שיביא בסופו של דבר לעקביות והתאמה בין האמונה לפעולה. כלומר, ברגע שהמחיר החל לקרוס לערכי קיצון לפני חודש וחצה את 40 דולר מטה, רבים וגדולים נאלצו למכור את החזקתם הממונפת בחוזים על הנפט, והשינוי בפעולתם הביא אותם לשנות גם את אמונתם.

"מדברים מפוזיציה"; מרגע שאמונתם התהפכה, החל לשטוף אותנו גל התחזיות הקודרות והקונצנזוס מדבר היום על 20 דולר לחבית לכל היותר. עפ"י תיאוריית הדיסוננס הקוגניטיבי - מי שטוען שהנפט עוד יקרוס משמע שהוא בעצמו פתח פוזיציה שלילית או שחיסל פוזיציה חיובית, ומאן שאם כולם חוזים שהמחיר ירד, אז לא יהיה את הכוח שיוכל לתחזק את המשך הצלילה מכאן והלאה, וכך מתפוצצת לה עוד בועת מאמינים.

כשמחיר הנפט הגיע לשיא של 149 דולר לחבית הכותרות דיברו על 200 דולר לחבית, כשמחיר הזהב הרקיע ל-1,920 דולר לאונקייה החזאים העריכו שהדרך סלולה ל-2,500 דולר לאונקיה. האינפלציה בתחזיות השליליות לזהב השחור מלמד אותנו דווקא על ההיפוך הקרב במחיר החבית.

* הכותב הוא מנכ"ל בית ההשקעות אסטרטג