נפתח בגילוי קטן. יש לנו גיליון אקסל מאוד ארוך. ממש ארוך שמכיל את רשימת כל ההנפקות הישראליות, ראשוניות ומשניות, שבוצעו בשוק ההון האמריקאי במהלך 20 השנים האחרונות. הבוקר, לפני שהתחלנו לכתוב טקסט זה, פתחנו את הגיליון ושמנו לב שהשנה, 2016, עדיין לא בוצעה הנפקה ישראלית ראשונית בשוק ההון האמריקאי, ושהאחרונה מסוג זה התרחשה באוגוסט 2015, דהיינו לפני כמעט חצי שנה.
זו הייתה ההנפקה של חברת הביומד אינטק פארמה שגייסה 30.2 מיליון דולר. קדמה לה ההנפקה הראשונית של חברת ביומד אחרת, כיאזמה, שגייסה 117.1 מיליון דולר. החברה הישראלית הטכנולוגית (לא ביומד) האחרונה שביצעה IPO בוול סטריט היא קורנית דיגיטל, אפריל אשתקד. מאז, פחות או יותר בצורת בגזרה הישראלית של הנפקות טק ראשוניות, וזאת למרות שתנאי שוקי ההון עדיין מאפשרים הוצאה לפועל של הנפקות ראשוניות.
לעומת זאת, בחודש האחרון דהיינו מאמצע דצמבר 2015 ועד לרגע כתיבת שורות אלו, 10 חברות הזנק ישראליות גייסו 255 מיליון דולר (!), כמעט 1 מיליארד שקל. ושוב, תוך חודש אחד. שתי חברות מתוכן גייסו כל אחת 50 מיליון דולר, הרבה יותר מהגיוס של אינטק פארמה. 50 מיליון דולר - היקף גיוס שבעבר היה נכון אך ורק כשמדובר בהנפקה לציבור. 10 חברות, 1 מיליארד דולר, וזה אומר: IPO אאוט, VC אין.
ולא, זה לא אופייני אך ורק לתעשיית הטק הישראלית. זו מגמה כלל עולמית, ומספיק להזכיר שמות כמו Airbnb או Uber או Dropbox כדי להבין שיותר ויותר חברות מעדיפות לצמוח ולהפוך לגדולות עד ענקיות, לפני שהן מונפקות לציבור ונאלצות לחשוף את דו"חותיהן, ולהתמודד מול מחיר מניה שעולה ויורד לעיני כל.
אז איך אפשר להסביר את בליץ גיוסי ההון הנוכחי? ובכן, זה מתחיל במאקרו, כלומר סביבת ריבית מאוד נמוכה, אפסית כמעט, שדוחפת יותר ויותר גופי השקעה (בעיקר אלו שמשקיעים בקרנות ההון סיכון שמממנות חברות הזנק) לפתוח את הארנק. ונכון, הסיכון בהשקעה בחברות מסוג זה הוא גבוה אך התשואה הפוטנציאלית עליה היא מאוד גבוהה כמעט באותה מידה. וזה מה שמשקיעי הון סיכון רוצים ומחפשים.
שנית, תעשיית ההון סיכון ותעשיית הטק התבגרה, והדבר נכון לא רק בתוך גבולות ישראל. הן משקיעי הון סיכון והן יזמי טק הבינו כי התועלת, כלכלית וחברתית, רבה יותר כאשר החברה נבנית - הרחק מהרדאר הציבורי שיכול להיות די אכזרי ומסיט תשומת לב ניהולית - לטווח הארוך יותר, מתוך רצון להפוך אותה לכמה שיותר גדולה, לכמה שיותר משמעותית לכלכלה ולחברה לפני שהיא נשפטת מדי רבעון על פספוס סנט בודד ברווח למניה.
והאמת היא, שאפילו שוק ההון האמריקאי, כבר לא ממש ממהר לקבל לזרועותיו חברות שלא הוכיחו את עצמן מספיק, דהיינו מגלגלות מחזור הכנסות של עשרות מיליוני דולרים בשנה ו/או קרובות לרווחיות. אפילו וול סטריט כנראה רעבה יותר לחברות בשלות יותר ממה שהייתה בעבר.
מרתון במקום ריצת ספרינט
ובכלל, את חלק מעשר החברות שכללנו ברשימה לעיל, כבר די קשה להגדיר כחברות הזנק. הן כבר זינקו, והן כבר החלו את המרתון שלהן - אחרי שוויתרו מראש על ריצת ספרינט - וזה אומר שיש להן מחזור הכנסות שנתי של עשרות מיליוני דולרים, שיעורי צמיחה דו או אפילו תלת ספרתיים מדי שנה, וקהל לקוחות וקהל משקיעים די נאמן. וול סטריט לא מחכה להן.
היציאה לריצת מרתון ולא לריצת ספרינט לא בהכרח מבטיחה שתגדל כאן ה"צ'ק פוינט הבאה". הפיתוי למכור גדול בהרבה מהתקופה שבה צ'ק פוינט יצאה לדרכה, אך לא צריך להיות צ'ק פוינט כדי לייצר כאן תעשיית טק בעלת מובילות עולמית, שחלקה בתל"ג גדל וחלקה בתרומה לשוק התעסוקה גדל - כי בנקודה זו היא צריכה להיבחן לא מעט: עד כמה יש לה את היכולת והרצון להגדיל את מספר המועסקים בה, ולא לחפש אחר מוחות מחוץ למדינת ישראל.
כמו כן, הוויתור על וול סטריט לא יימשך לנצח. חברות אלו, וחברות דוגמת Airbnb יונפקו בסופו של דבר, בין היתר כדי לאפשר למשקיעים בהן לגזור קופון דרך מכירת החזקות, ולא פחות מהותי - לאפשר לכל עובדיהן להמיר אופציות שקיבלו למניות, ולמכור את המניות בשוק. שהרווח "על הנייר" יהפוך למזומן.
וכן, ייתכן שהבליץ הנוכחי יירגע קמעה בגלל המחזוריות של שוקי ההון והכלכלות, אבל הצורך בחדשנות טכנולוגית לא ייפסק לרגע, ואת הצורך הזה יהיה תמיד מי שיממן. יש הרבה שממות טכנולוגיות, ובכל שממה יש הזדמנות ליצירת ערך - כלכלי וחברתי.
מי גייסה וכמה
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
