כצמן, תסתכל במראה

בחברת גזית גלוב זעמו השבוע על החלטת בית ההשקעות פסגות למכור את מניות קבוצת הנדל"ן דורי, שבבעלות עמיתיה, לידי אורי אדלסבורג, וטענו כי בפסגות לא נהגו ביושר. אולם מוטב היה שראשי גזית גלוב יסתכלו מקרוב במראה, שכן התנהלותם ביום שאחרי כישלון הצעת הרכש שהגישו למניות המיעוט בקבוצת דורי אינה מתקבלת על הדעת, ואינה עומדת בסטנדרטים המתבקשים מאנשי שוק הון מנוסים ומוערכים כמותם.

ההחלטה של פסגות היא החלטה נכונה ואמיצה כמתבקש מגוף מוסדי הדואג לרווחת העמיתים שלו. הטיעון של גזית גלוב לפיו הפער בין ההצעות של הצדדים עמד על מיליון שקל בלבד וכי על סכום כזה לא מטרפדים הצעת רכש הוא מקומם, שכן עבור העמיתים של פסגות דין פרוטה כדין מאה.

טרוניות רבות נשמעות במהלך השנים נגד גופים מוסדים המעדיפים את האינטרסים של איילי הון על חשבון האינטרסים של העמיתים שלהם. פסגות הוכיח הפעם בהתנהלותו כי טובת העמיתים היא זו שעומדת לנגד עיניו, שכן מבחינה עסקית אולי עדיף היה למנהלי בית ההשקעות לפעול במתכונת המוכרת של יד רוחצת יד ולשמור על מערכת יחסים תקינה עם גזית גלוב.

כמו בדלק נדל"ן

התרגיל העסקי שביצע יוסף אדלסבורג לבעלי השליטה המנוסים של גזית גלוב הוא אמנם "תרגיל מסריח", אבל הפעלת מנופי לחץ היא לא סוגיה חדשה בעולם העסקים. הטענות שנשמעות מכיוונה של גזית גלוב לפיהן דורי אנרגיה - החברה שבאמצעותה היא שותפה עם אדלסבורג בתחנת הכוח דוראד - הייתה קורבן לעוקץ מצד חלק מן השותפים, צריכות להתברר בבית המשפט. על גזית גלוב היה לעדכן את משקיעיה בזמן אמת על החשדות הללו ולא להוציא את הכביסה המלוכלכת החוצה רק כי משהו שיבש את תוכניתה למחוק את מניות קבוצת דורי מהמסחר.

ההחלטה של גזית גלוב למכור את מניותיה בקבוצת דורי זמן קצר לאחר שהיו מוכנים שם לשלם על החזקות המיעוט תג מחיר המשקף לחברה שווי של 150 מיליון שקל, נראית למתבונן מהצד תמוהה ביותר. לא מובן כיצד קורה שרגע אחד נלחמים כדי לרכוש פעילות עסקית בפרמיה עצומה על מחיר השוק, ובן לילה היא הופכת לפעילות לא רצויה שיש להפטר ממנה.

האם כל המאמץ למחיקת החברה ממסחר נועד כדי "לקבור את הגופה" של הביזיון ששמו דורי קבוצה? כי אם לא כך נשאלת השאלה ממה נובעת האובססיה למחוק את מניות החברה מהבורסה? אובססיה שיחד עם כשלון הצעת הרכש הביאה את בעלי המניות בגזית גלוב לפעול בשיטת "שברו את הכלים ולא משחקים".

זכותה ואולי אף חובתה של כל חברה למכור פעילות בהתאם לטובת בעלי המניות, אולם הסמיכות בין הידיעה על כוונתה של גזית גלוב לחסל החזקותיה בקבוצת דורי לבין תוצאת הקרב האמוציונלי עם יוסף אדלסבורג מעוררת תחושה לא נוחה שיש קשר הדוק בין הדברים. איילי הון מקומיים שהתנתקו במזיד מחברות בנות כושלות בעבר זכו לביקורת ציבורית קשה על הפקרת משקיעים, כמו למשל במקרה של יצחק תשובה ודלק נדל"ן. כעת גזית גלוב בוחרת לפעול באותה הדרך.

התפטרות כל חברי הדירקטוריון בקבוצת דורי היום, כפועל יוצא מכוונת גזית גלוב לחסל החזקתה בחברה, מטיבה לתאר את האנדרלמוסיה שיצרה ההודעה המפתיעה. ההתפטרות מלמדת כי דירקטוריון החברה הופתע מן המהלך של גזית גלוב והפנים במהירות את המשמעויות העסקיות של ההחלטה .

הכתם של גזית גלוב

בסופו של דבר, גזית גלוב הביאה את חברת דורי למצבה הקשה כפועל יוצא ממחדלים ניהוליים, ובמקום לנשוך שפתיים ולהמשיך הלאה בשיקום החברה - לאחר שהזרימה לה מאות מיליוני שקלים - היא מודיעה כי בכוונתה לחסל את החזקותיה בה ומכניסה את נושיה לסחרור מסוכן.

בגזית גלוב היו צריכים לבחון באורך רוח את האלטרנטיבות העומדות לרשותם ולא להעניש את מחזיקי איגרות החוב של קבוצת דורי ואת בעלי המניות מן הציבור - שהאמינו בשיקול הדעת של הנהלת גזית גלוב - בשליפה כואבת מן המותן, שהותירה את קבוצת דורי ללא דירקטוריון, אולי בדרך להסדר חוב.

במקום זאת, טוב היו עושים בגזית גלוב לו היו מבצעים הליך שקט למכירת השליטה בחברה, תוך שהם מבטיחים את מצבם של הנושים ולא שמים את מניות החברה למכירה באמצעות דיווח לבורסה תוך גרימת נזק עצום למשקיעים. ברור שכל בעל שליטה חדש בקבוצת דורי יבקש להסדיר את חובותיה של החברה, והצניחה של עשרות האחוזים במחיר המניות והאג"ח של החברה היום מבטאת תובנה זו היטב. נראה כי בגזית גלוב מחפשים גוי של שבת שיעשה עבורם את העבודה המלוכלכת של הסדר חוב כואב, ובכל זאת הכתם התדמיתי הזה ימשיך לדבוק בה.

הכותב הוא האסטרטג הראשי של קבוצת איילון