לוזון עולה על מנוף רעוע

עמוס לוזון, יזם נדל"ן בינוני שמוכר לציבור בעיקר מעסקי הספורט ושפעל עד היום בעיקר בעיר מגוריו פתח תקווה, קונה את חברת א. דורי, אחרי מו"מ שנמשך לדבריו פחות מיום אחד.

לוזון הוא לא הראשון שמתאהב בעוצמה של חברות הביצוע. חברות שמגלגלות מילארדים, מכרזי ענק, מאות פועלים, מנופים, מערבלי בטון - ושולי רווח מזעריים, שקוברים במרוצת השנים עוד ועוד חברות מפוארות (רשימה חלקית: ברנוביץ, מושקוביץ, צמנטכל, דרוקר, פריצקר, רמט, ליבר ועוד).

לא צריך ללכת רחוק. דורי עצמה נחשבה במשך שנים לאחת מאריות הנדל"ן המקומי, עד שהקלישאה היתה שקצב בניית מגדלים בישראל תלוי במספר המנופים שיש לדורי (החברה שבנתה את מגדלי אקירוב, מגדלי יו, מגדלי מנהטן, מגדל שופטים ועוד ועוד).

ואף על פי כן, כבר לפני יותר מ-20 שנה החברה כמעט והתמוטטה, כאשר ברבעון אחד בשנת 2003, בעיקר בגלל תקן חשבונאי חדש, היא נאלצה למחוק 35 מיליון שקל בדוחות, מה שהכניס אותה לסחרור, מחק לה 40% מההון, והותיר אותה עם הון עצמי שמימן 6% בלבד מכל המאזן. אורי דורי, מהקבלנים היותר מוערכים אז בשוק הנדל"ן, נאלץ למחול על כבודו והכניס לחברה קבוצת משקיעים זרה (בראשות רונן קריסטל), שרכשה 50% מההון. כמה שנים אח"כ ייכנסו בנעליה חיים כצמן וגזית גלוב, שבשנת 2011 ירגישו מספיק בטוחים להוציא לגמרי את מייסד החברה (תמורת 82 מיליון שקל) - ויפסידו בטווח קצר כל כך סכום בלתי נתפס של מיליארד שקל.

ועכשיו מגיע לוזון, שחושב משום מה שדווקא הוא יכול, בלי להבין שמדובר בענף הנמצא כבר שנים במסלול של התאבדות.

דניה סיבוס, למשל, נמחקה כמעט לחלוטין בשנת 2008. אלמלא הזרמת הון של הבעלים לב לבייב, שאז עוד היה גדול וחזק, היא כבר לא היתה איתנו. ומישהו ראה מנופים של סולל בונה, זרוע הבנייה של שיכון ובינוי הגדולה? גם אלקטרה ומנרב, גם הן קבלניות ותיקות, כמעט ולא בונות כיום פרויקטים למגורים עבור חברות אחרות, ומחפשות את הרווח ביזמות. אורי דורי עצמו, שעבר לשמש כיו"ר חברת אורתם סהר, לוקח את החברה בעיקר לתחום היזמות, על חשבון קבלנות הביצוע המסורתית.

מה שצריך להפחיד אותנו בכל הסיפור הזה הוא שדורי, דניה סיבוס, מנרב, אלקטרה ואחרות הן השלד האמיתי של הענף. כשהשר כחלון מדבר על הכפלת היקף הבנייה, אותם שמות מפוארים וצולעים, עם שולי רווח שמגרדים את ה-3%-4%, הם החיילים שלו.