היכונו לשוד הארנונה הגדול

בימים אלה, ראשית השנה האזרחית, מגיע אל כל בית ישראל חשבון הארנונה השנתי. רבים מתקוממים על גובהו, אגב גידוף ראש העיר הגזלן.

אל מחאת אזרחים מן השורה בנוגע למחיר, הצטרף באחרונה קול הממשלה מירושלים, התובע בשם ה"צדק החברתי" מעיריות שקופתן מלאה, למסור את כספי הארנונה שלהן, כדי לחלק ממנו לעיריות אחרות שקופתן מדולדלת.

לפני שנדון בצדק, נציג עובדות:
1. עובדה ראשונה היא שיותר מ-30 שנה לא העיריות אלא הממשלה היא הקובעת כמה ארנונה ישלם תושב בכל עיר בישראל.

2. עובדה שנייה, אין לראש עיר סמכות לתת הנחות בארנונה לכל עסק או אדם.

3. עובדה שלישית, ארנונה היא תקציב שוטף, לכיסוי הוצאות על תאורת רחוב, ניקיון, תיקון מדרכה וספסל, גיזום עצים ושכר לעובדי עירייה.

4. עובדה רביעית, הארנונה אינה אחידה: לא דומה תעריף המס העירוני הנגבה מתושבים ומעסקים בירושלים, לזה שנגבה בפתח תקווה, ושניהם שונים מבתל אביב ובדימונה.

העובדה האחרונה היא שכרגע יש פער בתקציבי עיריות, בין ערים משגשגות לערים בגירעון תמידי, והתכניות הן לסגור אותו באמצעות השתלטות השלטון המרכזי על הארנונה מעסקים וחלוקתה מחדש, בשם "צדק חברתי".

מס לא חברתי

נחזור לפיכך אל "הצדק". בניגוד למס הכנסה, ארנונה אינה מכשיר לתיקון פערים חברתיים ולא צריכה להיות כזו. ארנונה היא כמו ועד בית - תשלום מיידי לשירות: ניקיון, גינון וחשמל. כך, בבית משותף, המובטל בקומת הקרקע, עובד מדינה בקומה השלישית וזוג הייטקיסטים מהפנטהאוז בקומה חמישית, ישלמו לוועד סכום דומה.

לעומת זאת, רופא המפעיל קליניקה בדירה בקומה ב' בבניין, ישלם יותר, בגלל שהפציינטים שלו עולים ויורדים במדרגות כל היום, וכולם סובלים מהפקקים שהם עושים במעלית. הרופא גם יסכים לחדש על חשבונו את הגינה הקדמית, מסיבותיו העסקיות, ומכך ירוויחו כל הדיירים.

הרופא מהבניין המשותף שלנו, הוא ארנונת העסקים של הערים.

עזריאלי ינקה חדרי מדרגות

אם תושבי ערים מדשדשות סובלים, הממשלה צריכה לספק להם סעד דרך קצבאות, נקודות זיכוי במס הכנסה ותשלומי העברה שתכליתם גישור פערים בין עניים ועשירים.

אלא שבאגף התקציבים של משרד האוצר שוקלים כעת ליטול את כספי הארנונה העסקית בערים המצליחות, לאגור אותם אצל הממשלה, כדי שהיא תחלק אותם ותעביר חלק לערים הכושלות.

למה הדבר דומה? לכך שדמי ועד הבית שמשלם הרופא מהבניין שלנו יחזרו לעירייה, כדי לשלם בהם את ניקיון המדרגות של בניין משותף בשכונת התקווה. הכסף לא מספיק? לא נורא, לפחות כל חדרי המדרגות יהיו מלוכלכים באותה מידה, העיקר שהעירייה תהיה בשליטה.

אבל עיריות לא עושות את זה. אגף התקציבים - כן.

אגף התקציבים פוזל כעת אל קופות "ועד הבית" של ערים מצליחות, כדי להפוך אותן למקור תקציבי לקופת המדינה. כך העיריות יצטרכו ללחך את פנכת פקידיו כדי לקבל "עזרה", והנה עוד נדבך למונופול הכוח של הממשלה.

הדרך האחרת

יש עוד אפשרות לטיפול בפערים בין רשויות: לעודד עצמאות של ערים על ידי הסמכתן לנהל את הארנונה שלהן בעצמן: לשנות תעריפים ולתת הנחות, לחזק עסקים ולמשוך אוכלוסייה ומסחר לשכונות מזדקנות. רשות תוכל לתת הנחות לעסקים מקומיים ובכך לעודד תעשייה יחודית שהיא חפצה להתהדר בה (עסקי יין בראשל"צ, מלונאות במצפה רמון, חדשנות עירונית בירוחם, תיירות בצפת), לגבות מעסקים אלה יותר כשההצלחה תאיר פנים, ואז להוזיל ארנונה לתושבים, ולחילופין - לתת להם שירותים ציבוריים יותר טובים.

כך או כך, אם יקחו מהערים את השליטה בארנונה העסקית, ראש העיר ייאלץ לדרוש את הכסף שיחסר לו מאיתנו, התושבים. ואת המהלך הזה מתכוון אגף התקציבים של משרד האוצר למכור לנו כ"צדק חברתי".