נביאי הזעם נהנים מהתהילה בעקבות יום הדין בשווקים

קרוב ל-900 משקיעים מקצועיים גדשו בשבוע החולף אולם אירועים בכיכר גרוסווינור, במסגרת אחד האירועים המוזרים ביותר בלוח השנה הפיננסי הלונדוני. הם באו לשמוע את דבריו של האיש שחזה את יום הדין של שוק המניות ב-1996, ושהמשיך פחות או יותר לדבוק בנבואתו מאז ועד היום.

"אולי זו השנה היחידה מתוך עשר שנים שלגביה הוא צודק", אמר מנהל קרן גידור, שבדומה למרבית הנוכחים בחדר ידע מה לצפות מאלברט אדוארדס, הנושא בתואר אסטרטג אלטרנטיבי והמועסק בסוסייטה ז'נרל.

לבנק הצרפתי יש צוות של 80 עובדים שמפרסמים את הגיגיהם על סוגיות שצצות בתחום אסטרטגיית ההשקעות. אבל יש לבנק גם את מר אדוארדס ועמיתו, אנדרו לפתורן, מומחה לניתוח נתונים, שמספקים הגיגים הפוכים בתכלית, על טהרת הפסימיות השחורה משחור.

סוחרי מניות, רוכשי אג"ח של חברות שנקלעו למצוקה ומנהלי חשבונות שוויצריים סודיים שבהם מופקד הון תועפות - כולם באו לשמוע על הסיכויים לאסון רבתי. "זה קצת כמו לצפות בסרט אימה: אתה אחוז בעתה במשך שעתיים, ואז אתה חוזר לחיים האמיתיים", אמר אחד המשתתפים.

אבל לאחר ששוק המניות רשם השנה את הפתיחה הגרועה ביותר בעשרות השנים האחרונות, ולאחר שמחירי הנפט קרסו וממשלת סין נאלצה להתערב כדי לתמוך ביואן - הפכה פתאום הפסימיות לעיסוק מאוד פופולרי.

הבנק המלכותי של סקוטלנד (RBS), למשל, ייעץ ללקוחות "למכור הכול חוץ מאג"ח בעלות איכות גבוהה".

משקיעים ברחבי העולם נדחפו לשווקים המתעוררים, לשוקי האג"ח הקונצרניות ולשוקי המניות, לאחר ששבע שנים של שיעורי ריבית נמוכה לא הותירו להם ברירה רבה. "נלקח הימור רב-שנתי שמתבסס על התמונה הגדולה, ושעבד יופי - אבל שהפסיק לעבוד לפני 10 חודשים", לדברי אנדרו רוברטס, מנהל אסטרטגיית הריבית האירופית ב-RBS. צאו החוצה לפני ההשלה הגדולה, מייעץ רוברטס. "באולם מלא וגדוש, דלתות היציאה הן קטנות".

תרשימים והומור של בית קברות

מייקל הרטנט, אסטרטג השקעות ראשי בבנק אוף אמריקה מריל לינץ', מייעץ למשקיעים להחזיק מזומנים ונגזרים, שערכם עולה כשהשווקים נתקפים בטלטלות. מדד שמשקף את הלוך הרוחות בקרב היצרנים בארה"ב מתקרב לרמה שאליה הוא הגיע ב-11 מ-13 תקופות המיתון שנרשמו מאז מלחמת העולם השנייה, לדברי הרטנט. "הסיבה הטובה ביותר להיות אופטימי ברגע זה היא שיש כל כך מעט סיבות להיות אופטימי".

אדוארדס, שצפה מזמן את הקריסה בתשואות האג"ח הממשלתיות, הציג את טיעוניו באמצעות תרשימים והומור של בית קברות. האירועים שלנגדנו אינם אלא פסגה שאליה הגיעו הכוחות ומהלכים שנבנו במשך שנים - גאויות שמומנו באמצעות נטילת חובות; כישלון למנוע אותן; וגישה על טהרת האלתור להתמודדות עם התוצאות.

בסין, למשל, עודדו הרשויות תחילה את הבועה בשוק המניות, ולאחר מכן נכשלו במאמציהן למנוע את התפוצצותה, הדגיש אדוארדס, והתוצאה היא ירידה בפעילות הכלכלית. "הביקוש לאשראי קרס, וזה קורה כשאתה מאבד אמון שקובעי המדיניות יודעים מה הם עושים, וזה מה שיקרה גם בארה"ב ובגוש האירו. למה שמישהו יאמין שהבנקים המרכזיים מסוגלים להתמודד עם המצב? אין לי שמץ של מושג".

לפתורן יצא בהערכה ממוקדת יותר לגבי הצפי בשוקי המניות. "אנחנו במגמת מיתון בתחום הרווחים בארה"ב", וזאת גם אם לא נביא בחשבון את הפסדי חברות האנרגיה, טען לפתורן. מומנטום הרווחים הגרוע ביותר על כדור הארץ אינו באסיה, אינו בשווקים המתעוררים ואינו באירופה. הוא בארה"ב".

"תקנו מניה רק כשהמטבע זול"

ניתן לזהות לחץ גם על הפער הגובר בין האומדן הרשמי, או אומדן GAAP, של הרווחים - שאותו חייבות החברות לפרסם - לבין האומדנים המתואמים שבהם רוצות החברות שיתמקדו האנליסטים. דוגמה טובה היא אלקואה, היצרנית האמריקאית, שביום שני שעבר דיווחה על הפסדים כבדים על בסיס GAAP. "על פי אומדנים שאינם אומדן GAAP, היא עשתה בעצם המון כסף - ברגע שאתה מחריג את כל מה שהוא שלילי", אמר לפתורן.

לצמד מסוסייטה ז'נרל הצטרף אורח, האסטרטג והסופר ראסל נפייר, שהתמקד במערכת היחסים בין הסחר, המטבעות ותזרים ההון. במשך שנים זרם ההון לשווקים המתעוררים, אז השאלה הגדולה היא מה יקרה כשהזרם ייפסק, או יתחיל לזרום בכיוון ההפוך?

"אף פעם אל תקנו מניית שווקים מתעוררים כשהיא זולה. תקנו מניית שווקים מתעוררים רק כשהמטבע זול", אמר נפייר. הבעיה היא שבעוד שהמטבעות של ברזיל, טורקיה, דרום אמריקה ומדינות מתפתחות אחרות איבדו מערכן לעומת הדולר במשך שנים, לא גדל היצוא של מדינות אלה לנקודה שבה הן לא יזדקקו באופן קבוע לזרימות של הון זר.

כדי שהמטבעות יהיו זולים, עליהם לרשום ירידות נוספות, וזה עלול ליצור בעיות למדינות ולחברות שנטלו הלוואות נקובות דולר או אירו. משברי מטבע וחדלויות פירעון ריבוניות ממשיכים להיות בגדר אפשרות אמיתית, לדברי נפייר.