כמה רע עוד יכול להיות? אחרי שבועיים, השווקים חטפו את ההתחלה השנתית הגרועה ביותר בהיסטוריה המתועדת. המשך הירידות החדות במחירי הנפט, המתכות ומניות השווקים המתעוררים הגיע גם לשוקי המניות בעולם המפותח.
זה זמן שהמניות האמריקאיות נוטות לעבר שוק דובי. במונחים רחבים אפשר לטעון שארה"ב מעולם לא נחלצה מהשוק הדובי שהתחיל עם פקיעת בועת הדוט קום בשנת 2000, מפני שבמונחים ריאליים, מדד 500 S&P עדיין נמוך ממה שהיה אז. אבל ללא ספק היו כמה גאויות שוריות חזקות בשוק הדובי הזה.
כעת השאלה היא אם נראה הפעם שוק דובי בהגדרתו הרגילה, כלומר נפילה של 20% במדדים, וכמה מהר תיפסק המפולת הזו אם היא תתרחש?
כאן, גם אחרי הפחד של השבועיים האחרונים, יש קונצנזוס חיובי ומרגיע. שווקים דוביים לעולם לא גורמים נזק רב להון של משקיעים - אלא אם הם מלווים במיתון. מעטים צופים כעת מיתון בארה"ב. הפדרל ריזרב לא היה מתחיל להעלות ריביות אלמלא הוא האמין שהכלכלה איתנה. לכן, הסיכויים הם שהירידה במניות בארה"ב (כ-12% מהשיא עד יום ו' האחרון בניו יורק) צריכה להסתיים סביב ציון הדרך של 20%, ואחר כך להיות הזדמנות קנייה.
לטיעון הזה יש תימוכין היסטוריים: ב-30 השנים האחרונות היו רק שלוש ירידות של 20% במדד S&P שלא נלווה להן מיתון. כולן היו קשורות בתאונות פיננסיות. הראשונה הייתה "יום שישי השחור" באוקטובר 1987, שבו צנח מדד S&P ב-33%, וחזר לעצמו אחרי פחות משנתיים.
השנייה באה בסתיו 1998, כאשר משבר חדלות הפירעון של רוסיה, ואחריו התמוססות קרן הגידור לונג טרם קפיטל מנג'מנט, הורידו את S&P ב-22.5%. המדד חזר לעצמו לחלוטין כעבור שישה שבועות מהרצפה שלו.
בפעם האחרונה, ב-2011, מדד S&P ירד ב-21.6% במהלך המבוי הסתום הפוליטי סביב העלאת תקרת החוב של הממשל הפדרלי, ההחלטה של סוכנות S&P להוריד את דירוג החוב הריבוני האמריקאי ומשבר גוש האירו. גם כאן, כל ההפסד נמחק בתוך חמישה חודשים מהתחתית.
לכן, הטיעון שהנזק אינו קשה בלי מיתון הוא הגיוני. אבל למה בדיוק השווקים התאוששו?
בכל שלושת המקרים, הפדרל ריזרב הקל את המדיניות המוניטרית בתקופה שבה הוא התכוון להדק אותה. ב-1987 היו שלוש הפחתות ריבית, שנשארו בתוקף במשך כמעט שנה. הריביות סיימו את אותו מחזור בשתי נקודות אחוז גבוה יותר משהן היו ערב יום שישי השחור. גם קרן LTCM גררה שלוש הפחתות ריבית. ב-2011, עם ריביות שהיו כבר אפסיות, הפד הגיב ב"מבצע פיתול" של ניסיון להוריד את תשואות האג"ח.
לכן, הימור שהשוק יתאוששו שוב אחרי שהוא ייפול בעוד כה נקודות אחוז הוא גם הימור על כך שהירידות יניעו שוב את הפד לשנות כיוון ולהוריד את הריביות.
זה בהחלט אפשרי, אבל מבחינת הפד, אחרי שהוא רק התחיל להעלות את הריביות, זה יהיה ביג דיל להודות הוא טעה ולחזור בו. נגידי הבנק יזדקקו להרבה כושר שכנוע.
ואז נצטרך גם לבדוק שוב את ההנחה שארה"ב תוכל להימנע ממיתון. מחוץ למגזר היצרני, שנמצא במיתון עולמי, הכלכלה נראית איתנה, אבל סימנים כמו צמיחה איטית במכירות לצרכן, הידוק תנאי הלוואות או עלייה במרווחי הריבית על אשראי בתשואה גבוהה מאותתים כולם על חשש מסוים מפני היחלשות כלכלית.
ואחרון אחרון, בואו נבחן אפשרויות אחרות להבראה בשוק המניות. הסנטימנט של המשקיעים עבר הפצצה, כפי שמדגימה קבלת הפנים לחברות שמפרסמות את דוחותיהן.
הברוקרים מנמיכים את תחזיות הרווח שלהם לרבעון האחרון של 2015. זה יוצר רף נמוך שהחברות יכולות לעבור בנקל, והפתעות רווח חיוביות הובילו במקרים רבים בעבר לגאות בשוק. זה קרה באוקטובר האחרון, כאשר המניות התאוששו בצורה מרשימה על גבי רווחים שהיו נמוכים במקצת בהשוואה שנתית, אך טובים מהצפוי.
אבל אם לשפוט מקבלת הפנים לחברות הבודדות שכבר דיווחו עד כה, המשקיעים כה מזועזעים שהטריק הזה אולי לא יעבוד. רשימת החברות שהיכו את אומדני הרווח שלהן ברבעון הרביעי כוללת כעת את אלקואה, אינטל, סיטיגרופ ו-וולס פארגו. בכל המקרים, הן הוסיפו לדוחות הכספיים תחזיות פחות ורודות לשנה החדשה - ונענשו מיד בירידות חדשות במניות שלהן.
בלי ערבויות לכך שההכנסות יישארו חזקות בשנת 2016, המשקיעים רוצים החוצה.
איפה זה משאיר אותנו? אם ארה"ב תגלוש למיתון, שוק דובי רציני אפשרי. בהנחה שזה לא יקרה, נצטרך להמתין עד שהמשקיעים יאבדו את ביטחונם שהמיתון יימנע, ויורידו את המניות מספיק (כנראה כ-20%) כדי לאלץ את הפד לפעול בכיוון ההפוך.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
