מנכ"ל דלויט גלובל מציג: כך מבטלים מוטיבציה של עובדים

אחד הדברים הצפויים ביותר בחייו של שכיר בחודש ינואר הוא תזכיר השנה החדשה של המנכ"ל שנוחת בתיבת הדואר שלו.

לפעמים זהו מסר קצר, לפעמים ארוך. הנקודה היא תמיד אותה נקודה: אני נפלא, אתם קצת פחות, אנחנו נפלאים ביחד - אבל אם רק תוכלו לעבוד קצת יותר קשה, נהיה עוד יותר נפלאים.

למרות תפוצתם הרחבה, המיילים הללו הם חסרי תועלת. מעולם לא היה עובד שעבד טוב יותר או חש מחויב יותר על סמך תזכיר המוני שנשלח על ידי בוס. זה פשוט לא יכול לקרות.

למרות שהם לא יכולים לעורר מוטיבציה, המיילים הללו יכולים לעשות את ההיפך.

ביום ה' שעבר שיגר פוניט רנג'ן, מנכ"ל דלויט גלובל, את איחולי השנה החדשה לעובדיו תחת הכותרת הלא מבטיחה: "בואו נחליף החלטות; נקדם את המטרה שלנו #12". אחרי שהשגתי עותק של המסמך, קראתי אותו ותחילה צחקתי. אחר כך קראתי שוב ושוב. רנג'ן חיבר משהו כה מכוער, כה ריקני וכה טיפשי, שהיה קשה להמשיך לצחוק.

דלויט מעסיקה יותר מ-220,000 עובדים. היא מייעצת לחברות גדולות, שמשלמות סכומים גדולים עבור שירותיה. העובדה שהבוס שלה יכול להשמיע שטויות כאלה מדאיגה במקצת. רבים מהעובדים שלו הם אנשים מבריקים, אבל כל עובד עם מנת משכל ממוצעת אפילו לא יוכל שלא לקרוא את המסר שלו ולתהות למה בשם אלוהים הוא עובד בחברה כזו.

המזכר מתחיל בסגנון די מקובל אם כי מנופח: "אנחנו אומרים 'הלו 2016!' וזהו הזמן להחלטות חשובות". ההחלטה של רנג'ן עצמו היא "לספק חוויית טאלנט עולמית בלתי רגילה ועקבית לרוחב כל המערכת של דלויט".

יש כאן כבר שלוש טעויות. הראשונה, המסר כבר גדוש בכל המילים הכי גרועות - "חוויה", "לספק" ו"טאלנט". השנייה, זוהי הפרזה טהורה. אף אחד לא יכול להיות לא רגיל כל הזמן. כל הנקודה של להיות לא רגיל היא שזה קורה רק שלא כרגיל.

וגרוע מכך, רנג'ן אינו מגלה מה בדיוק הוא החליט לעשות בהחלטיות. מה זה "חוויית טאלנט עולמית"? מי אמור לעבור אותה? ה"טאלנטים" עצמם? האם כולנו אמורים לעבור חוויית טאלנט עולמית כשאנחנו הולכים לעבודה? אני ממש מקווה שלא.

אחרי הגדרת ההחלטיות שלו, הבוס של דלויט מכניס את העובדים שלו ליער כה סבוך ואפל של שטויות, שהם לא צפויים לצאת ממנו אי פעם.

"ההבטחה הזו", הוא כותב, "מנוסחת בארבעה נדבכים: 1. לסייע לכם להשיג אפקט 2. לתת לכם השראה כמקצוענים 3. להאיץ את השאפתנות שלכם 4. לחבר ולחגוג את נקודות החוזק הייחודיות שלכם".

לו הייתי עובדת של דלויט הייתי מתחננת, "בבקשה, לא יותר. אני לא רוצה להאיץ את השאיפות שלי".

רק בנדבך האחרון רנג'ן עלה על משהו אמיתי. אני תמיד מכורה לחגיגות של נקודות החוזק הייחודיות שלי. אבל אני חוששת שהוא לא מתכוון למשהו כזה.

הוא ממשיך וכותב ש"לכן, לא חשוב במה אתם עוסקים, יש לכם אותם כישורים ייחודיים כמו העמיתים שלכם". הוא כנראה מנסה לומר שכל עובד בדלויט בכל דרגה דומה מאוד לעמיתיו. יכול להיות שזה נכון אבל בוודאי לא ייחודי מאוד וגם לא בלתי רגיל.

בתמורה להעברת המסר של ארבעת הנדבכים המנוסחים היטב, רנג'ן מבקש מאנשיו שהם יגמלו לו בהתחייבות "לחיות את המטרה של דלויט ולהצטרף לנסיעה שלנו להנהגה בלתי מעורערת".

אני מניחה שמה שהוא רוצה הוא שכולם יעבדו קשה יותר. אני לא מבינה למה זה מחייב נסיעה, בייחוד נסיעה שמובילה ליעד של פנטזיה. לא צריך יכולות בלתי רגילות כדי לנחש שדלויט לעולם לא תשיג הנהגה בלתי מעורערת. היא מצויה בשוק תחרותי מאוד עם שלוש יריבות חזקות, שכל אחת מהן מגייסת בדיוק את אותו סוג של עובדים, שעושים את אותו סוג של עבודה.

במקום זאת, דלויט צריכה להשתדל להיות לפחות טובה כמו המתחרות שלה: אם היא יכולה לעשות את זה בעקביות, היא תהיה בלתי ניתנת לעצירה.

הדמיונית ביותר היא הדרך שבה רנג'ן חושב שהוא ישיג את מטרתו האבסורדית. הוא רוצה שכל עובד יחתום על "הצהרת הנסיעה של דלויט". עד כה, הוא כותב, יש לו יותר מ-7,400 חותמים - מה שנשמע כמו הרבה פראיירים, עד שאתה עושה את החשבון ומבין שעוד 213,000 עובדים לא חתמו.

אני חוששת שהם לא יתפתו לחתום על ידי המשפט המסכם: "ניקח את הנסיעה הזו כדי שנוכל להכריז בגאווה שקיימנו את ההבטחה לעצמנו, לכולנו ולאלו שאותם אנחנו משרתים".

המייל חתום במילים: My best, Punit.

אם זה המיטב שלך, פוניט, אני חוששת לך - ולחברה שלך.