נתניהו מטיל אימה על הציבור

"צי הצוללות שלנו משמש להרתעת אויבים ששואפים להשמידנו... הם לא ישיגו את מבוקשם. הם צריכים לדעת שישראל מסוגלת לפגוע בעוצמה רבה מאוד בכל מי שמנסה לפגוע בה". לא איש כראש-הממשלה בנימין נתניהו יפספס הזדמנות להטיל אימה על הציבור ("שואפים להשמידנו"), במטרה להסיט את האש מהבעיות האסטרטגיות האמיתיות. המציאות היא, שמצבה האסטרטגי של מדינת ישראל טוב מאוד, ולא נשקפת לה שום סכנה קיומית. למעשה, מעטות התקופות שבהן נהנתה ישראל מביטחון אזורי משמעותי כל-כך, בגלל הפיצול בעולם הערבי והאסלאמי, ובשל שותפות אינטרסים חריגה בינה ובין מספר שחקניות אזוריות.

בעזה, החמאס עדיין מנסה להתמודד עם השמדת נכסיו האסטרטגיים במבצע "צוק איתן". הארגון נעדר היום כל משענת פוליטית משמעותית, למעט טורקיה, ומצוי במצור שהטילו עליו ישראל ובעיקר מצרים. בגדה, האינטרס העליון של ממשלת אבו-מאזן הוא שמירה על יציבותה, ולכן לא תיזום התקוממות רחבת היקף, שתמיט עליה חורבן נוסח חומת-מגן. בדרום, המצרים מתמודדים עם איום דאע"ש; וכורכים באותה משוואה גם את האחים המוסלמים, שרוסקו, ואת חמאס. בצפון, חיזבאללה טרוד בהגנה על משטר אסד, הגובה מהארגון השיעי מחיר כבד, ומושך ביקורת פוליטית גוברת בזירה הפנימית.

ירדן מתמודדת בגבורה עם אתגרי הפנים - בעיקר לחץ גובר כתוצאה מזרם הפליטים מסוריה ומעיראק - הודות לסיוע בינלאומי וערבי, וממשיכה להגן על הגבול הישראלי הפרוץ. ובנוגע לאיראנים, הסכם הגרעין הוא הטוב ביותר שניתן לצפות לו בעת הנוכחית, כי הוא מטיל באופן רשמי על המעצמות את האחריות למניעת גרעיניות איראן, ושולל אופציה צבאית.

מכיוון אחר, החורף האסלאמי שהוריד גשמי ברכה על רטוריקת הפחד של ביבי, פינה את מקומו למציאות נוחה יותר. האסלאם הפוליטי ספג מהלומה קשה: קטאר, בלחץ סעודי, נסוגה מתמיכתה המאסיבית באחים המוסלמים בתפוצותיהם השונות (כולל בעזה). סעודיה, תחת מלך חדש, מגלה אמנם יותר אורך-רוח כלפי האחים, בעיקר משיקולים פרגמטיים הנוגעים לרצונה לייצר חזית אחידה נגד האיראנים, אך החשדנות הבסיסית נותרה בעינה.

במרוקו, מפלגת הצדק והפיתוח האסלאמית שולבה בהנהגה, ומפגינה מתינות פוליטית. ובתוניסיה, מפלגת אל-נהדה האסלאמית נאלצה לגלות מתינות מפתיעה, ולבסוף אף ויתרה על השלטון ותמכה בקואליציה חילונית. המשענת העיקרית של האסלאם הפוליטי במזרח-התיכון ובמערב כאחד, נותרה טורקיה, אך לארדואן יש בעיות דחופות יותר.

באשר לדאע"ש, הארגון הרצחני יוצר מפגש אינטרסים נדיר בין ישראל למדינות אזוריות משמעותיות. מצרים, ירדן, סעודיה ונסיכויות-המפרץ הן שותפות אינטרסים בהקשרים אלה; ובמידה מסוימת גם טורקיה וחמאס. טורקיה למדה שהעלמת העין מפעילותו הכלכלית הענפה של ארגון הטרור אינה משרתת אותה, ומציבה בפניה איום קשה; ותנועת חמאס חוששת מהפופולריות הגוברת של הארגון הבלתי-נשלט, העלולה לסבכה בהרפתקאות מיותרות. אין בכך לרמז, כי בקרוב נראה את תחיית הברית בין אנקרה לירושלים, אך קשה להתעלם מהאפקט הממתן של דאע"ש.

מה כן מאיים על חוסנה של המדינה? - בראש ובראשונה קריסתו של המרקם החברתי, הנובע, בין היתר, מנטישת המדינה את מחויבויותיה לאזרחיה, ביניהן: אספקת סעד ורווחה לכול, מערכת בריאות שוויונית ומתפקדת, מערכת חינוך המכשירה את ילדינו לאתגרי המאה ה-21, במקום לדחוס למוחם לאומנות מתלהמת וריקה מתוכן. אל אלה נצרף הסתה ושיסוי קבוצות אלו באלה (ימנים בשמאלנים, יהודים בערבים).

צוללות, מטוסים, תותחים ועוצבות משוריינות - לא יוכלו לטפל בכל השירותים האלה שמדינה חייבת לתת לאזרחיה. כלי-הנשק האלה הם עוד משאבים לאומיים מבוזבזים הנערכים למלחמה של אתמול ולמלחמות המדומיינות של העתיד.

הכותב מרצה בחוגים למדע המדינה באוניברסיטאות תל-אביב ובר-אילן