הזול של לוזון עוד יתברר כיקר

חברת נדל"ן בעלת עבר מפואר שנקלעה לקשיים, בעל שליטה עם כיסים עמוקים שהרים ידיים ונטש, מחזיקי אג"ח מבולבלים השוקלים את צעדיהם מול בעל בית חדש וחסר ניסיון - את כל אלו לא המציאו גזית גלוב וקבוצת א. דורי בשבוע האחרון.

"עד היום נמנעתי מלהיכנס לחברות ציבוריות כי העדפתי להיות מתחת לרדאר. עכשיו אני משנה פאזה. הייתה פה הזדמנות עסקית גדולה, אז החלטתי לא לוותר עליה ולקחת אותה בגדול. דורי היא חברה מצוינת, ואני מזהה בה פוטנציאל ענק", כך אמר השבוע עמוס לוזון, הרוכש המפתיע של מניות השליטה בקבוצת א. דורי, ל"גלובס". לוזון, שהשקיע סכום זניח של כ-10 מיליון שקל ברכישת מניות השליטה בחברה מידי גזית גלוב, הגדיר את הרכישה כ"קפיצת מדרגה עבורי. אני מקווה שהכל יהיה בסדר".

אלא שהזול לכאורה עוד עלול להתברר כיקר מאוד מבחינתו של לוזון. קשה לראות כיצד יוכל איש העסקים הססגוני, המוכר כפטרון מועדון הכדורגל של מכבי פ"ת, לתמוך בתשלום התחייבויות של מאות מיליוני שקלים הרובצות על קבוצת דורי אם יידרש לכך בעתיד. לא פלא שמחזיקי האג"ח של קבוצת דורי רחוקים מלהיות רגועים, וכנראה שיש להם סיבות טובות לכך. חלקם כבר חוו העברת שליטה מפתיעה בחברת נדל"ן מקומית גדולה שירדה מנכסיה, והם זוכרים היטב איך זה נגמר.

הגמול של גוילי

דברים דומים לאלה שאמר לוזון השבוע השמיע באוזנינו לפני כארבע שנים רו"ח יצחק גוילי, שהפך לבעל השליטה בחברת הנדל"ן גמול: "אני רואה בחברה פלטפורמה ותיקה ומוערכת, בעלת שם טוב והנהלה מצוינת, לפעילות בתחום הנדל"ן ובתחומים נוספים". גוילי היה השפן ששלף ליאון רקנאטי, שכמה שנים קודם רכש את מניות השליטה בגמול תמורת סכום מופקע של כ-400 מיליון שקל, במה שהוגדרה על ידו זמן קצר לאחר מכן כעסקה הגרועה שביצע בחייו.

שנה לאחר רכישתה נקלעה גמול למשבר חריף, בעיקר בשל חשיפתה למשבר הנדל"ן בחו"ל, וב-2009 גיבשה הסדר חוב בהיקף של כ-450 מיליון שקל. גם לאחר אותו הסדר החברה לא הצליחה להתאושש, וב-2011 מכר רקנאטי המיואש מחצית ממניות השליטה בחברה לידי גוילי האלמוני תמורת 6 מיליון שקל בלבד.

בשוק ההון ידעו לספר אז כי "גוילי הוא טיפוס צבעוני ולא שגרתי, שלא מדבר בשפה שלה רגילים בשוק - שפת עורכי הדין ורואי החשבון. אבל הוא אדם חכם ומבין עסקים". אלא שכל החוכמה וההבנה שלו לא הצליחו לחלץ את גמול ממצוקותיה, ובמהלך 2014 הוביל אותה גוילי להסדר חוב נוסף, הפעם בהיקף של כ-200 מיליון שקל, שכלל תספורת של כ-50% מהחוב, הקצאת מניות למחזיקים והזרמה של 10 מיליון שקל על ידי גוילי עצמו לתוך החברה.

גוילי טען אז כי "היו לגמול כמה השקעות לא נכונות במזרח אירופה, שגרמו לתקלות רבות. החברה ביצעה עסקאות ענק ולא נכנסה לרזולוציות לעומק... כעת, עם חוב של כ-75 מיליון שקל, מול נכסים בהיקף של כ-150 מיליון שקל, אני מקווה שנראה את פירות המהלכים שביצענו".

אבל דוחות גמול לרבעון השלישי של 2015 מלמדים כי דבר לא השתנה: גמול ממשיכה לייצר הפסדים כבדים מפעילותה, מייצרת תזרים מזומנים גירעוני ועדיין רובצת מעליה הערת "עסק חי". שווי החברה בבורסה עומד על פחות מ-6 מיליון שקל, והאג"ח שהנפיקה בהסדר החוב נסחרות כיום בתשואת זבל של 35%, המלמדת על חוסר האמון של המחזיקים ביכולתה לעמוד בהחייבויותיה, גם לאחר שני הסדרי החוב שעברה.