מחדל מחירי החשמל

כיצד קרה שהתרסקות מחירי הדלקים בעולם אינה מורגשת בכיסו של הצרכן הישראלי? המקרה הבולט ביותר הוא הבנזין, שמחירו בישראל יורד באגורות, בזמן שמחיר הבנזין הבינלאומי יורד בשקלים שלמים. הסיבה לכך היא מסי הבלו והמע"מ, שמהווים כיום שני-שלישים ממחירו הסופי של ליטר בנזין.

מחיר הבנזין הבינלאומי מהווה כיום רק 22.1% מהמחיר הסופי של הבנזין במשאבה הישראלית. זה אומר, שעל כל הורדה של דולר במחיר הנפט, הצרכן הישראלי יראה במקרה הטוב ירידה של 22 סנט במחיר שהוא משלם. בארה"ב, שבה המדינה לא גובה בלו על הדלק, הצרכנים משלמים קצת יותר משני שקלים לליטר בנזין.

את הדוגמה הכאובה של מחירי הבנזין כולנו מכירים, גם אם לא במספרים מדויקים. לעומת זאת, החשמל הוא סיפור אחר לגמרי. מעטים יודעים כי תעריף החשמל בישראל היה עשוי לרדת ב-25% לפחות, אילו מחיר הגז הטבעי היה צמוד במלואו למחיר הנפט, כך לפחות מראה חישוב גס שמסתמך על היקף צריכת הגז של חברת החשמל.

הצמדת מחיר הגז הטבעי לנפט היא השיטה המקובלת בעולם זה עשרות שנים. זו גם הייתה הצעתה המקורית של חברת נובל-אנרג'י המפעילה את מאגר "תמר", במו"מ עם חברת החשמל על הסכם הגז הגדול, שנחתם ב-2012. אבל אז החליט מישהו במשרד האוצר להתחכם, והורה להנהלת חברת החשמל לדרוש שמחיר הגז יהיה צמוד למדד המחירים לצרכן של ארה"ב, שעולה מדי שנה בקצב ממוצע של 2%.

באותה תקופה היו חזאים שהעריכו שמחיר הנפט יעלה ל-150 דולר לחבית, אבל מעבר לכך היה היגיון מסוים בהשקפה שעמדה מאחורי נוסחת ההצמדה המקורית: מדינה אחראית אינה צריכה לנהוג כספקולנטית ולהצמיד מחיר בהסכם כל-כך מרכזי וחשוב למשק, לרכבת ההרים המטורפת של מחיר חבית נפט.

אבל כאן אפשר גם לתמוה ולשאול - מה הקשר בין מחיר הגז שלנו למחיר ההמבורגר בניו-אינגלנד? ההיגיון מאחורי הבחירה במדד האמריקאי (CPI) היה, שארה"ב הוא יעד היצוא מספר אחת של ישראל, ולכן רצוי שמחיר הגז, כתשומת ייצור של יצואנים, יהיה מתואם עם המחירים שמשלם הצרכן האמריקאי.

יצוין, כי בהסכם של "תמר" עם חברת החשמל - נוסחת ההצמדה של מחיר הגז קבעה תקדים עולמי: אף הסכם גז משמעותי לא הוצמד למדד מחירים לצרכן קודם לכן. כשההסכם עם "תמר" הובא לאישור דירקטוריון חברת החשמל, היה רק צדיק אחד שהרים קול זעקה. שמעון אקהאוז, כנראה אחד הבודדים בדירקטוריון שהבין משהו בעסקים, ששאל - כיצד ייתכן שמחיר הגז יוצמד למדד שיכול רק לעלות, ומעולם לא ירד. "איפה ההיגיון הכלכלי?" זעק אקהאוז, והחליט להתפטר כשראה שאיש לא מקשיב לו.

אפשר לטעון, כי בחוכמה שבדיעבד אקהאוז צדק - נוסף לכך שההצמדה עלתה לצרכן הישראלי מיליארדים, הסיכויים שמחיר הנפט יחזור ויעלה לרמות של 110-120 דולר (שבהן היה בעת קביעת הנוסחה), נראים היום אפסיים. מצד שני, אפשר לומר שכבר ראינו מה קורה למי שחושב שהוא יכול לחזות מה יהיה מחיר הנפט. אנחנו עוד עשויים להתגעגע לגאון במשרד האוצר שמנע בגופו את הצמדת מחיר הגז הטבעי לנפט, אם נניח הנפט יזנק ב-2018 ל-200 דולר לחבית.

עובדה אחת כבר ברורה. מההחלטה להצמיד את מחיר הגז למדד המחירים האמריקאי, הרוויחו היזמים ובענק. מי שצריכה במיוחד להיות אסירת תודה על כך, היא חברת נובל-אנרג'י, שעד היום "לכלכה" בכל פה את התנהלות ממשלת ישראל כלפיה בעניינים אחרים, כמו הגבלת יצוא הגז, הטלת מס ששינסקי וכן מתווה הגז.

התרסקות מחירי הנפט יצרה משבר עמוק, קיומי, בענף הפקת הנפט בארה"ב. נובל הטקסנית, שהחליטה להיכנס להשקעות עתק בארה"ב, אינה צריכה לחשוש מקריסה, במידה רבה בזכות תזרים המזומנים החזק והיציב שהיא מקבלת מקידוח תמר המרוחק, אי שם באיסטרן-מידל-איסט. ייתכן מאוד שהחברה הייתה היום בדרך לפשיטת-רגל אילו חכמי האוצרבישראל היו מקשיבים למנהלי נובל, ומצמידים את מחיר הגז לנפט.

אז לא נורא אם פעם אחת יגידו ביוסטון גם מילה טובה על הרגולטורים הישראלים.