רות שטרית, אל תיתממי

רות שטרית היא אישה יפה. שטרית לא רק יפה, אלא גם אלגנטית, חריפה ומוכשרת. כל-כך מוכשרת, שדודי ויסמן, היו"ר הקודם של מגה, שילם לשירותיה המופלאים כיועצת תקשורת 18 מיליון שקל ב-4.5 שנים, לא כולל את שירותי הפרסום שהעניקה לחברה.

איך שטרית הגיבה לביקורת על סכומים שערורייתיים אלה? קודם כל, כמו אשת מקצוע טובה, שראויה לשכר גבוה כזה, הכחישה ואמרה שרוב הכסף עבר לספקי משנה - טיעון לא ממש משכנע כשמדובר בתחום שבו השכר לספקי משנה לא צריך להגיע לתקרה כזו. אבל בראיון שנתנה לגלי צה"ל הכניסה את השוס: "אם הייתי פחות יפה, אף אחד לא היה מצייץ".

אישה יפה מעוררת גם חוסר פרגון וצרות-עין, לצד מחמאות נעימות, כמו במקרה של בר רפאלי, שנחקרה אתמול שוב ברשות המסים בחשד למצג-שווא של מגוריה בחו"ל כדי לחמוק מתשלום מסים לישראל.

אין כמו שמחה לאיד לאישה מצליחה כמוה, שנופלת מרום מעמדה המיוחס לחדרי החקירות בקריית הממשלה. אבל במקרה של רפאלי, קיים הספק שהדבר נעשה בשגגה, שאולי זו טעות. אצל שטרית אין בכלל שאלה. הם נתנו - והיא לקחה. 

הקישור ששטרית עושה בין המראה החיצוני שלה לבין להתנפלות התקשורתית עליה, לא ממש תופס. הרי גם אביגדור קפלן, שחילץ מהחברה קורסת בונוס של 560 אלף שקל, לא מועמד להיות דוגמן השנה, ולמרות זאת חטף על הראש מכל הכיוונים, על סכום נמוך יותר. למה? כי העיקרון חשוב פה, ולא מדד הדרקונים של דורין אטיאס אצל גיא פינס. כשגובים סכומים כאלה מחברה בקריסה, יש ריח לא נעים באוויר. 

המבחן פשוט: האם קפלן היה משלם 560 אלף שקל לאדם מוכשר ככל שיהיה, אם מגה הייתה שייכת לו? והאם רות שטרית הייתה מעזה להוציא מהחברה שניהלה מיליונים, כדי שמישהו ייעץ לה? גם חברות ייעוץ גדולות כמו מקינזי לא גובות כל-כך הרבה מיליונים על שירותיהן. 

אני תוהה גם איפה הרשות לניירות ערך. האם חברה ציבורית יכולה לשלם סכומי-עתק לנותני שירות, שאינם עומדים בפרופורציות למה שנהוג בענף? הכול הפקרות? אין פיקוח? 

רות שטרית מותקפת מכל הכיוונים, לא כי היא יפה, אלא כי מתברר שיש לה תיאבון גדול מאוד, שהסתמך על קרבה לויסמן. ולראיה, עם יציאתו ממגה שטרית איבדה את התקציב ואת העצמאות העסקית  - וסגרה את המשרד.