הקמפיין מתחמם: הרפובליקנים מנסים להקיא את טראמפ וקרוז

הקבלן המיליארדר דונאלד טראמפ והאידיאולוג הימני קיצוני טד קרוז שורטים זה את זה כמו שני חתולים רגוזים במאבק קולני על מועמדות המפלגה הרפובליקנית לנשיאות. מתוך כמעט 20 פוליטיקאים שהחלו את המירוץ רק שניהם צברו מספיק תמיכה ורוח גבית כדי לזכות לפחות בשלושת הסבבים הראשונים החשובים של הבחירות המקדימות של הרפובליקנים - באייווה (בעוד פחות משבועיים), בניו-המפשיר ובקרוליינה הדרומית. האחרים נשרו או שהם משתרכים עם שיעורי תמיכה חד-ספרתיים אחרי שני המתמודדים המובילים, בתקווה ללקט פירורים - למשל, המקום השני או השלישי בסבב זה או אחר - כמו זומבים שמתעקשים לא לחזור לקבר הפוליטי. (עיינו ערך: 'ג'ב בוש').

הבעיה היא, שהמפלגה הרפובליקנית - או, לפחות, מה שמכונה ה"ממסד" שלה - מתעבת גם את טראמפ וגם את קרוז, שבונים את הקמפיינים שלהם כהתרסה נגד הממסד הזה. הם רואים - כל אחד מזווית הראיה שלו - בממסד הרפובליקני חלק בלתי נפרד מה"ממסד" בוושינגטון - אבי כל חטאת, תערובת מאוסה של פוליטיקאים מנותקים ותאבי בצע, עיתונאים מתנשאים ואינטלקטואלים ראשי ביצה שמדיפים ריח רע של תקינות פוליטית. השאלה שמתחבטים בה עתה הרפובליקנים היא: מי משניהם מסוכן יותר לעצם קיומה של המפלגה?

הבעיה של הרפובליקנים עם קרוז, סנטור מטקסאס, היא עתיקת יומין - הוא אידיאולוגי מדי, ימני מדי, עם ערכים טהרניים בלתי מתפשרים. הוא מתנגד להפלות. נקודה. לא חשוב אם ההריונות נובעים מאונס או גילוי עריות. כל תינוק חייב להיוולד. אם מדובר בהפלה כדי להציל את חיי האם - הוא יהיה מוכן לשקול. יש לו בעיה עם אמצעי מניעה. עקרונית הוא נגד פשרות. הוא היה הכוח המניע בכמה מאמצים לא לאשר את התקציב הפדרלי בקונגרס. ובכך לסגור למעשה את כל פעולות הממשל אם הבית הלבן לא יקבל את כל התביעות הרפובליקניות, שהוצגו כאולטימטום.

לרפובליקנים כבר היה ניסיון עם פוליטיקאי כזה - סנטור בארי גולדוואטר הארכי-שמרני, שזכה במועמדות מפלגתו לנשיאות ב-1964, רץ מול מול לינדון ג'ונסון וניגף לפניו במפלה מחפירה (הוא ניצח רק בשש מדינות). אבל התנגדות הרפובליקנים אינה רק פרגמטית. הם חוששים שבחירת קרוז למועמד לנשיאות - וממילא למנהיג המפלגה - תחולל בה פילוג. מעבר לזה - אומרים עליו שהוא טיפוס בלתי נסבל. עמיתיו הרפובליקנים בסנט לא אוהבים אותו. הוא אינו מקבל את דין התנועה ואינו משתף פעולה עימם. לדבריהם, הוא מקדם רק דבר אחד - טד קרוז. מושל אייווה ומנהיג המפלגה הרפובליקנית בה, טרי בראנסטאד, עשה השבוע צעד יוצא דופן וקרא לחברי המפלגה במדינתו לא להצביע בעד קרוז.

אבל, בעיני רבים בממסד הרפובליקני, המועמדות של טראמפ בעייתית אפילו יותר מזו של קרוז. אחרי כמה חודשים של פסטיבל טראמפ בתקשורת, החלו אינטלקטואלים שמרנים להשתכנע שטראמפ, עם המסר הפופוליסטי לאומני שלו, שטבול ברוטב סמיך של פולחן אישיות, מאיים לא רק על המפלגה אלא על השמרנות האמריקאית בכללה. בשבועות האחרונים פורסמו פה ושם כמה מאמרי ביקורת נגדו, חלקם מנוסחים בחריפות, אבל לא היה אפשר למצוא ביטוי למאמץ רפובליקני ממוסד נגד הקבלן הניו-יורק שמנסה לפרוץ לקודש הקודשים של המפלגה. עד עתה.

"נשנל ריוויו", אחד מהביטאונים השמרניים החשובים והמשפיעים ביותר בארה"ב, גייס 20 הוגי דעות שמרניים לקמפיין נגד המיליארדר. התוצאה היא גיליון שלם לנושא אחד: הזוועה האידיאולוגית ששמה טראמפ והסכנה שטמונה בו לימין השפוי בארה"ב ולתנועה השמרנית האמריקאית. הוא עלה אמש (ה') ברשת ובשבוע הבא תראה אור המההדורה המודפסת. הרעיון שעובר כחוט השני ברוב המאמרים הוא, שלטראמפ אין שום מחויבות לכווץ את תפקיד הממשלה - גורם מרכזי בחשיבה השמרנית - ושהוא נשלט ע"י אימפולסים רודניים, שמנוגדים לעקרונות החשיבה הזו. הוא מתואר כ"מיליארדר אופורטוניסטי נטול עוגן פוליטי".

טראמפ הוא רפובליקן בשם בלבד, ושמרן הוא בכלל לא, אומרים הכותבים. ידוע שהוא תמך באג'נדה הליברלית של הדמוקרטים - בהפלות, למשל - ותרם כספים לפוליטיקאים במשפחת קלינטון. הוא קורא לחזק את רשת הביטחון החברתית (ביטוח לאומי) במקום לקפל אותה, כפי שמתחייב מהאורתודוכסיה השמרנית. הקריאות שלו לאסור כניסת כל המוסלמים לארה"ב עשו לו כותרות וחיבבו אותו על פלחים כסנופוביים בימין הרפובליקני, אבל הן מנוגדות לחשיבה השמרנית, שלא לדבר על הנזק העצום שהן גורמות למדיניות החוץ של ארה"ב.

"הגיע הזמן להתגייס", אמר עורך "נשנל ריוויו", ריץ' לאורי. "הממסד (הרפובליקני) ערק מהמערכה. הגיע הזמן שאנשים שמאמינים בעקרונות השמרניים... יקבעו את אמות המידה הנאותות".

"דונאלד טראמפ הוא איום על התנועה השמרנית האמריקאית", קובע מאמר המערכת של ה"ריוויו". "הוא יטול את פירות עבודתם של דורות וירמוס אותה ברגליו בשם פופוליזם גס וחסר אחריות, שני תארים שמתאימים לטראמפ עצמו".

"אנו מזדהים עם רבות מהקובלנות של אוהדי טראמפ על המפלגה הרפובליקנית, אבל אין בכך כדי להפוך את המוגול הזה למכשיר לתיקון הקובלנות האלה", מציין מאמר המערכת.

קייט פאביץ', עורכת האתר השמרני townhal.com כתבה: "האם לעקרונות שלנו יש עדיין חשיבות?הצבעה למען טראמפ תרא שהתשובה היא לא".

אחד המאמרים, מאת ג'ים גראטי, מצביע על דמיון בין טראמפ לנשיא ארה"ב, ברק אובמה: "אובמה לא היה סתם סנטור שהתמודד על משרת הנשיא; הוא היה איקון תרבותי שצץ בכל מקום - בתכניות הבידור והאירוח של שעות הלילה המאוחרות, ברשת הספורט ESPN, בשירים, בסרטים הוליוודיים... זה לא נבע מהטיה של המדיה, ואך לא משותפות בין המדיה לטראמפ; זה היה פולחן אישיות לאומי".

"האם למדנו משהו מההיסטריה ההמונית הזו"? - שואל המאמר. "האם האכזבה מנשיאות אובמה לא הולידה אצל האליטות בחינה מחדש של הקריטריונים הנמוכים שלהן למנהיגות?.... כנראה שלא. יכולתו של טראמפ לחקות את השליטה המלאה של אובמה בכל צורות המדיה ב-2008 מצביעה בבירור על שאיפותיו הנשיאותיות. טד קרוז, מארקו רוביו ושאר המתמודדים רציים כסתם פוליטיקאים; טראמפ רץ כתופעה תרבותית שאי אפשר לעצור אותה".

"אמצעי התקשורת, שבנו את טראמפ כניגוד מוחלט למתמודדים הרפובליקניים האחרים המשעממים והצפויים, גרמו לכך שיריבים אלה יתקשו להתגבר עליו", מציין המאמר.

השדרן הימני גלן בק כתב: "כמובן, ניצחון של טראמפ בפריימריז יספק להילארי קלינטון את המסלול הקל ביותר שאפשר להעלות על הדעת לבית הלבן. אבל התוצאה תהיה גרועה הרבה יותר. אם טראמפ יזכה במינוי הרפובליקני, לא תהיה יותר שום אופוזיציה להרחבה המתמשכת של הממשלה. זה משבר לקונסרבטיזם".

מעניין לציין, שג'ורג' סורוס, המיליארדר הליברלי, מזדהה עם חלק מדברי בק. בנאום בפורום הכלכלי העולמי בדאבוס אמר סורוס, כי לטראמפ אין סיכוי להיבחר כנשיא. אם הוא יהיה המועמד הרפובליקני, קלינטון תזכה בניצחון מוחץ. לדבריו, קלינטון מנהלת קמפין לבחירות הכלליות, בעד שטראמפ רץ בפריימריז של מפלגתו. את התבטאויותיו של טראמפ על דאעש הגדיר סורוס כ"זריעת פחד".