לטפל במרווחי האשראי

1.

עיסוק בעמלות הבנקים זה כל כך המאה הקודמת. המשך האחיזה האובססיבית והנוחה, גם של בנק ישראל וגם של חברי הכנסת בנושא העמלות - היא גורם מרכזי בהסחת הדעת של הצרכן מהעלות, מהסכומים האדירים שהבנקים מושכים ממנו בסעיף הכבד באמת: המרווח הפיננסי - אותו פער מתמשך ובלתי נסבל בין הריבית האפסית שמשולמת על פיקדונות ובין הריבית המופרזת שנכפית על לוקחי אשראי למיניהם. כאן יושב הכסף הגדול באמת. זה הכסף של הציבור שמאפשר לבנקים, להנהלות ולעובדים, התנהלות פרועה של הוצאות כבדות מהגבוהות בעולם.

כך קרה שבעודנו מתעסקים, כבר כמעט 15 שנים, בעמלות ואחרי כן ברפורמה שתביא תחרות במחיר האשראי הצרכני, משקי בית ועסקים קטנים - נשארנו אילמים ועתידניים בכל הנוגע לצד השני של המשוואה: הגדלת הריבית על פיקדונות.

2.

גם היום עמדה המפקחת על הבנקים, הפעם חדווה בר, בדרישת ועדת הכלכלה ומסרה לח"כים דיווח חצי שנתי "אודות מחירי השירותים הבנקאיים הנפוצים למשקי בית". גם השבוע יתמוגגו הח"כים יחד עם הבנק המרכזי מהצלחתם להוריד את ההוצאה על מרבית העמלות - וזו באמת הצלחה. ההוצאה הממוצעת בגין עמלות מצויה בירידה מתמשכת והגיעה בעיקרון לרמה מקובלת בעולם. לא כולל אותם "חורים שחורים" שהמפקחת הודיעה היום כי תפתח השנה, 2016, בסריקה על עלותם במטרה להפחית או למחוק (מדובר בעמלה בגין הפקת דוחות סטנדרטיים לבקשת הלקוח ועמלה בגין שינוי מועד פרעון במשכנתאות, והפחתה של התעריף הרשמי המקסימלי בעמלות בגין פעולות במניות ואג"ח - שכן המצב היום, כאשר העמלה הממוצעת בפועל נמוכה באופן משמעותי מהעמלה התעריפית, הוא ניצול לרעה של לקוחות מוחלשים שאינם יכולים, לא מסוגלים, להתווכח ולהתמקח עם הבנקאים והם אלה שמשלמים את התעריף הגבוה).

3.

השיח על תאוות העמלות פרץ ב-2001, כאשר בנק הפועלים העלה בלי שום סיבה, כי ככה זה בבנקים, את "עמלת השורה", ויום אחריו עשה את זה לאומי והאחרים אחריו. קמה סערה ציבורית ודברים החלו להתגלגל. הממונה על ההגבלים דרור שטרום, זה שהיום עומד בראש ועדת שטרום להגברת התחרותיות בשירותי בנקאות קמעונאיים, פתח בחקירה בחשד של תיאום עמלות וחוקרי הרשות נכנסו להנהלות הבנקים וחקרו בכירים.

ב-2006 הוקמה ועדת חקירה פרלמנטרית שבראשה עמד יו"ר ועדת הכלכלה דאז משה כחלון. מסקנותיה, מיוני 2007, היו כי "העמלות הבסיסיות של הבנקים המושתות על מגזר משקי הבית בישראל גבוהות בכ-70% לעומת הממוצע במדינות המפותחות במונחי הכנסה לנפש". שנתיים אחרי כן פרסמה הממונה על ההגבלים דאז, רונית קן, את מסקנות החקירה המתמשכת והודיעה כי בין הבנקים התקיימו הסדרים כובלים שעניינם העברת מידע הנוגע לעמלות. החלק הזה נמרח והתמוסס עם השנים - אבל הציבור לא עזב את נושא העמלות. הפיקוח על הבנקים איחד את שמות העמלות, דרש להציג אותם מול פני כל לקוחות הבנקים ולחץ על הפחתה, ועדת הכלכלה המשיכה - והתוצאות אכן מראות שיפור ניכר.

4.

מחיאות כפיים סוערות, אבל הגיע הזמן להמשיך הלאה. זה הזמן של ארגונים חברתיים, אלה שעסקו במתווה הגז ובמחירי מצרכי המזון. זה הזמן של חברי הכנסת בוועדת הכלכלה שיפסיקו להתהדר בעמלות, כי על הדבר הזה אפשר, פחות או יותר, לסמן וי, ויחדשו את הלחץ על בנק ישראל, משרד האוצר ובעיקר על הבנקאים לטפל במרווחים. עכשיו. לא להמתין לעשור הבא.

5.

למפקחת בר יש תוכנית סדורה הכוללת מעבר מוגבר לבנקאות טכנולוגית, דרישה להתייעלות וצעדים להגברת התחרות. בר חזרה ואמרה שהיא מאמינה שזה מה שיפחית את עלויות הבנקים, יגביר את הלחץ לתחרות, ואז, מאליו, גם יפחת העול על הציבור, ובין היתר גם המרווחים יצומצמו. במקרה הטוב, גם אם ההערכות של בר ומסלול ההתקדמות של התוכנית יתקיימו במועדם - זה יקרה, כפי שבר מצפה, לקראת 2020. עם זאת, רוב הסיכויים הם שבמקביל לקצב השינויים האיטי משהו של בנק ישראל יפעילו הבנקאים וצוותיהם את כל כוחותיהם - בבנק ישראל, בממשלה ובכנסת - כדי שזה יקח הרבה יותר זמן, אם בכלל.

6.

בהמלצות ועדת שטרום יש סעיף שאמור, לאורך זמן ואם יתממש במלואו, לתת למערכות הפיננסיות אינטרס להתחרות על ריבית גבוהה יותר לפיקדונות קמעונאיים. לא צריך לעצור את הנשימה - אם זה יקרה, זה יקרה רק בעוד שנים, וגם אם לא - יהיה תיאום שקט בריביות. ההשפעה לא תהיה דרמטית, בטח לא בעשור הנוכחי.

פרק ט' בדוח מדבר על "אסדרת שירותי תשלום". על פי ההצעה, שלקבלתה צריכה לבוא חקיקה, יוכלו אנשים להשתמש ביתרות הזכות שיש להם בכל מיני מקומות, כלומר לא רק בבנקים אלא גם בקרן פנסיה, בחברת ביטוח, בקרן השתלמות ועוד, כדי לבצע תשלומים. המלצה זו נכתבה מתוך תקווה שבמקרה כזה, כאשר כל לקוח יכול להחליט בכל פעם מאיפה להוציא את הכסף עבור התשלומים שלו, יהיה עניין לכל הגופים הפיננסיים לשכנע את הלקוח להוציא את התשלום ממקור אחר ולהשאיר את הכסף אצלם - כך שהם יתחרו ביניהם על גובה הריבית ללקוח.

7.

יש כמובן אפשרות נוספת שיקום פה בנק חדש - אינטרנטי, או בנק הדואר, או בנק מוסדי מסחרי - שיתחרה על ריבית הפיקדונות. הסיכוי שזה יקרה - אפסי. בינתיים, גם התוכנית של בר וגם התוכנית של שטרום - הם עניין להרבה מזל, כוח עמידה, התנהלות זריזה, ועוד ועוד עניינים שספק גדול אם הם מצויים במקומותינו.

רק שבינתיים משיכת ההון הגדול מכיס הציבור לכיסי הבנקים נמשכת - ומדובר במיליארדים רבים בכל שנה. לכן, זה תפקידו של הציבור. זה תפקידם החדש של הגופים החברתיים שפנו בשנים האחרונות לתיקון עוולות כלכליות, גם בנקאיות. הטיפול בעמלות נגמר, הגיע זמן המרווחים.

 עלות פעולה