קריסת מחירי הנפט: יום הדין של תעשיית הפצלים האמריקאית

ברוב הערים בארה"ב, שלט בתחנת הדלק של קונוקו שמכריז על מחיר של 1.29 דולר לגלון מתקבל בברכה, ואילו בספרינג, טקסס, פרבר בקצה הצפוני של יוסטון, זהו שלט אזהרה.

בנזין זול נובע מקריסת מחיר הנפט הגולמי, שצנח לזמן קצר אל מתחת ל-28 דולר לחבית בשבוע שעבר, שפל של 13 שנים, מ-115 דולר לחבית נפט ברנט ביוני 2014. ביוסטון, בירת עסקי הנפט של ארה"ב, פירוש הדבר היה התפכחות קודרת מהתקווה שהמפנה המיוחל במחירי הנפט קרוב.

עשרות חברות נפט וגז פשטו רגל בשנה שעברה, ועשרות אלפי מקומות עבודה בסקטור הזה נמחקו, אבל זו הייתה רק ההתחלה. על הפרק עולה כעת התרחיש שלפיו המפולת תסחף אחריה עוד חברות חלשות רבות, ותכפה שינויים יסודיים בחברות האנרגיה החזקות. זה יהיה רגע אמת למהפכת הפצלים בצפון אמריקה, ששינתה את פני מגזר הנפט והגז בארה"ב.

במחיר של 40 דולר לחבית, אפשר היה להתווכח אם החברות יצטרכו לבצע קיצוצים עמוקים נוספים ופיטורים של עובדים, אומר דניס קסידי מחברת הייעוץ AlixPartners. במחיר נמוך מ-30 דולר, השאלה הזו היא כבר רטורית. "אנשים לא הולכים ללחוץ על הבלמים, אלא לעצור בבת אחת", הוא אומר.

אי אפשר כבר להרוג את מהפכת הפצלים. פריצת הדרך הטכנולוגית שאפשרה אותה אינה יכולה להימחק. הפקת הנפט צפויה לחזור בגדול כאשר המחירים יתאוששו. אבל חברות הנפט חיו בתקופה תמימה: התעשייה הזו מעולם לא עברה מפנה לרעה. כעת זה משתנה.

תעשיית הפצלים היום מזכירה את מהפכת טכנולוגיית המידע שהובילה לבועת הדוט קום בשנת 2000. ההתקדמות הטכנולוגית יצרה הזדמנויות שיעצבו את פני העולם למשך עשרות שנים. אבל המשקיעים שמיהרו לזנק על העגלה עתידים להפסיד סכומי כסף גדולים, וגם לכך יהיו השלכות של עשרות שנים.

ב-18 החודשים האחרונים, שוק הנפט העולמי רשם היצע יתר בגלל הגאות בתפוקה ממדינות כמו עיראק וסעודיה, שקיבלה החלטה אסטרטגית לוותר על תפקידה המסורתי כשומרת על יציבות שוק הנפט באמצעות שינויי תפוקה. עלי אל-נעימי, שר הנפט הסעודי, מכחיש שממלכתו מנסה לחסל את תעשיית הפצלים בארה"ב, אך אמר שסעודיה אינה מוכנה לוותר על נתח השוק שלה לטובת "סבסוד" של מפיקות נפט בעלויות גבוהות.

כעת, החששות מפני עודף היצע מתחזקים. בשבוע שעבר הזהירה סוכנות האנרגיה הבינלאומית שעם ההיצע הנוסף מאיראן שמתחיל להגיע לשוק לאחר שהעיצומים הבינלאומיים עליה הוסרו לפני שבועיים, שוק הנפט "עלול לטבוע בהיצע יתר".

הנפט התאושש אמנם בסוף השבוע ל-31 דולר לחבית, אבל הוא עדיין איבד 16% מתחילת 2016. המפולת הזו תרמה למימושים הברוטליים בשוקי המניות שמחקו שווי של 4 טריליון דולר מתחילת השנה, לפני שהמניות התאוששו ביום ה' שעבר. המשקיעים חוששים לא רק ממניות הנפט אלא גם ממניות הספקיות, מוצרי הצריכה והבנקים. יש גם סימני מתח פיננסי במדינות שמפיקות נפט.

במחיר של כ-30 דולר לחבית, רמה שיו"ר ארמקו הסעודית, חברת הנפט הגדולה בעולם, הגדיר כ"בלתי הגיונית" בכנס הפורום הכלכלי העולמי בדאבוס, אין הרבה דברים בתעשיית הפצלים האמריקאית שהם כדאיים מבחינה כלכלית. החברות בתחום רשמו הישגים מרשימים של פריון באמצעות אופטימיזציה של הפקה וקידוחים רק ב"בארות המתוקות" שמניבות את רוב הנפט. הן גם הורידו את המחירים שהן משלמות לספקיות ולקבלנים שלהן. ג'ים ברקהרד מחברת הייעוץ IHS אומר שעלות הקידוחים ומיצוי פצלים צנחה בשנה שעברה ב-35% עד 40%.

ואף על פי כן, מרבית קידוחי הפצלים מפסידים כספים ברמת המחיר הנוכחית. "עלות קידוח בארות חדשות צנחה בתעשיית הפצלים, אבל לא בקצב של ירידת מחירי הנפט", אומר ברקהרד. "מחיר של 30 דולר לחבית הוא מחניק".

האפקט הזה מעמיד בסימן שאלה את כל המודל העסקי שאפשר את פריחת תעשיית הפצלים בארה"ב. הפקת הנפט הגולמי בארה"ב עלתה מ-5.1 מיליון חביות ביום בתחילת 2009 ל-9.7 מיליון חביות ביום באפריל 2015, עלייה שאין לה הרבה תקדימים בהיסטוריה של תעשיית הנפט. זה נבע בחלקו מהטכניקות החדשות של ביקוע הידראולי וקידוחים אופקיים, אבל גם מהזמינות והקלות של המימון.

החברות הקטנות והבינוניות שהובילו את מהפת הפצלים גייסו 113 מיליארד דולר מהנפקת מניות ו-241 מיליארד דולר מהנפקת אג"ח בשנים 2007-2015, לפי חברת המחקר דיאלוג'יק.

זמן מה התעשייה נהנתה מצירוף נסיבות חיובי נדיר, אומר טרבור וולאס מחברת ההשקעות פטרומארק אנרג'י גרופ. פריצת הדרך הטכנולוגית באה כאשר הכסף היה זול והנפט היה יקר.

"כשנראה שסיפור הפצלים הוא הצלחה, ומדובר על מקור אנרגיה שטרם נוצל, תשומת הלב של המשקיעים התמקדה בהזדמנויות הללו", אומר וולאס. "זה היה מלהיב, דרגת היעילות השתפרה במהירות, אבל הכול התבסס על רמת מחירים מלאכותית".

החברות הזריזות שיכלו להשתלט על זיכיונות קידוחים באזורים הפוריים ביותר ישרדו, הוא אומר. לחברות האחרות, הפצלים יהיו שירת הסירנות. "אתה מתפתה להיכנס, ואחר כך אתה מתרסק על הסלעים" (כמו במיתולוגיה היוונית).

קולין פנטון מחברת בלקלייט ריסרץ' אומר שמדיניות הריבית האפסית של הפדרל ריזרב, שהתחילה בסוף 2008, "תמרצה בצורה מוגזמת השקעות ממונפות בהיצע אנרגיה". הריביות הנמוכות הניעו השקעה במיזמי פצלים שוליים "שהם לא תחרותיים בסביבת מחירים נמוכה, וכעת צריך לחסל אותם", הוא כתב בסקירה עדכנית.

שנות השפע הותירו את התעשייה עמוק בחובות. 60 חברות הנפט והגז העצמאיות הגדלות ביותר צברו יחד חוב נקי של 206 מיליארד דולר, לעומת 100 מיליארד דולר בסוף 2006. בספטמבר 2015, לכתריסר חברות היו חובות של יותר מפי 20 מרווחי ה-ebitda שלהן (רווחים לפני מס, ריבית, פחת ובלאי).

החששות ביחס לבריאות החברות הללו מתגברים. למדד אג"ח אנרגיה בתשואות גבוהות של בנק אוף אמריקה מריל לינץ', שכולל חברות נפט רבות, יש כעת תשואה של מעל 19%.

כמעט שליש מ-155 חברות נפט וגז בארה"ב שמסוקרות על ידי סוכנות הדירוג S&P הן בדירוג B מינוס או מתחת לו, מה שאומר הן בסיכון גבוה לחדלות פירעון. הסוכנות הזו הורידה החודש את ציפיותיה ממחירי הנפט, מה שאומר שהדירוג של רבות מהחברות הללו צפוי להיות מונמך עוד יותר. הפעם צפויים לרדת גם הדירוגים של החברות החזקות יותר מבחינה פיננסית.

כמה חברות שמצויות תחת לחץ פיננסי יוכלו לשרוד על ידי מכירת נכסים. קרנות הון פרטי (פרייבט אקוויטי) גייסו בשנה שעברה 57 מיליארד דולר להשקעות באנרגיה, לפי פרקין, חברת מחקר לנכסים חלופיים, ורוב הכסף הזה עדיין לא הושקע.

חברות בעלות נכסים באיכות נמוכה או חובות גבוהים לא יצליחו לשרוד. טום ווטרס מ-S&P צופה "הרבה יותר פשיטות רגל השנה".

פשיטות הרגל, מחנק המזומנים והתשואות הנמוכות על ההשקעות אומרים שהחברות ימשיכו לקצץ את השקעות ההון שלהן. מספר אסדות הקידוח על היבשה והים בארה"ב צנח ב-68% מהשיא של אוקטובר 2014, ל-510 אסדות פעילות בשבוע שעבר, והוא צפוי להמשיך לרדת.

עד כה, ההשלכה הכוללת על הפקת נפט בארה"ב הייתה מינימלית. ההפקה באוקטובר ירדה ב-4% מאפריל, אבל הרולד האם, מנכ"ל קונטיננטל ריסורסז, אחת מחלוצות מהפכת הפצלים, אומר שהירידה בפעילות צפויה להתחזק. "אנחנו רואים את הוצאות ההון מקוצצות לכמעט כלום. במחירים נמוכים, אנשים לא הולכים להמשיך להפיק", לדבריו. הוא צופה שההפקה תצנח השנה ואומר שאנשים יופתעו מקצב הירידה.

בסופו של דבר, הירידה בתפוקה האמריקאית תסייע לאזן מחדש את שוק הנפט העולמי. כשהמחיר יחזור ל-50-60 דולר, יחזרו קידוחים מחודשים בארה"ב בכמות שתספיק לעצור את ירידת ההפקה, לפי חברת הייעוץ ווד מקנזי.

מנגד, יש סיבות להאמין ששיעורי הצמיחה שנראו במהפכת הפצלים הראשונה לא יחזרו על עצמם בקרוב. ראשית, נזק מסוים לטווח הארוך ייגרם לתשתיות ולבסיס העובדים המיומנים של התעשייה. היא איבדה בשנה האחרונה 86,000 עובדים, כ-16% מכוח האדם הכולל שלה, ורבים מהם לעולם לא יחזרו. כאשר התעשייה תרצה לחזור להתרחב, היא תצטרך להציע שכר והכשרה אטרקטיביים, שיגדילו את העלויות שלה.

שנית, התעשייה מלמדת את המשקיעים שיעור יקר על האופי המחזורי הטבעי של עסקי הסחורות. "המלווים לא יחזרו בקצב שבו הם הגיעו בעבר", אומר אלן גילמר מחברת ניתוח הנתונים דרילינג אינפו. "ההנחה אז הייתה שאין סיכון דאונסייד כה גדול למלווים, ואילו כעת צריך להתחשב בסיכון הזה".

פירוש הדבר הוא שהמימון צפוי להיות יקר יותר וקשה יותר להשגה. האסטרטגיה של סעודיה, להניח למחירים לרדת כדי לרסן את התחרות על מקורות ההפקה, נראית מוצלחת. "הם הורידו את המזומנים שזמינים למימון מקורות חדשים. אם המטרה הייתה לשתק את תעשיית הפצלים האמריקאית, הסעודים עשו עבודה נהדרת", אומר גילמר.