מי מלכת הכביש?

כהולכת רגל, אני מצדיעה לתזכיר החוק שמקדם השר לביטחון פנים, גלעד ארדן, המסמיך פקחים עירוניים לקנוס ואף להחרים כלי רכב שנוסעים על מדרכות (אופניים, קורקינטים ואופניים חשמליים).

אמנם, גם כאשר חל זינוק של כ-50% בהרוגים בתאונות אופניים (15 הרוגים ב-2015 ובהם כמובן רוכבים שנפגעו ממכוניות), עדיין הם אחוזים בודדים מסך הנפגעים בתאונות הדרכים. אבל עם תחושת הפחד על המדרכות קשה להתווכח.

אף אחד לא רוצה ללכת על המדרכה, הצרה ממילא, כשבכל רגע עלול לחלוף על פניו רוכב/ת אגרביסי/ת במהירות שיא.

סיוט על המדרכות

אלא שכרוכבת אופניים (לא חשמליים), ובעיקר כמי שרוכבת על הכביש רוב הזמן, ההצעה של ארדן מקוממת.

נתחיל בעובדה אחת פשוטה, שאני בטוחה שאין רוכב/ת שלא יסכימו איתי לגביה: גם עבור הרוכבים, לפחות עבור הרוב הרגיש והדומם שבהם, נסיעה על המדרכה היא סיוט בדיוק כמו להולכי הרגל: הם צריכים לתמרן במדרכות הצרות מאוד, מעל מרצפות בולטות ומשטחים לא אחידים, בין עמודים, עצים, פחי אשפה, כלובי מיחזור, ספסלים, שלטים, ארונות חשמל - והולכי רגל שלא מרימים את הראש לשנייה מהסמארטפון, עד כדי כך שהם מהווים מכשול לא רק לרוכבים, אלא גם לבני עמם, הולכי הרגל האחרים.

חיזר על הכביש

אבל אז אנחנו יורדים לכביש. ושם מחכים לנו נהגים, המהווים סיכון ממשי לחיינו.

מרבית רוכבי האופניים בכבישים נזהרים, נוסעים באחריות, עוצרים ברמזורים, מתאמצים להתאים את המהירות האיטית יחסית שלהם על מנת שלא להפריע לכלי רכב, ומנסים ככל יכולתם לנסוע בשולי הנתיבים (ואגב כך, מסכנים את עצמם יותר כי כשהם נוסעים במרכז הנתיב הם יותר בולטים לנהגים ויש פחות סיכוי שיפגעו בהם).

אבל את הנהגים זה לא מעניין, בעיניהם המכונית היא מלכת הכביש ורק לה מותר לנסוע עליו: הם צופרים, מקללים, נצמדים, מאיצים, מוציאים את הרוכבים משיווי משקל.

במו עיניי ראיתי יותר מפעם אחת נהגים (וגם נהגות) שהיו יכולים לעקוף רוכב אופניים בנתיב הימיני, אך בחרו בכל זאת להישאר מאחורי הרוכב ולצפור ולהדוף אותו מהדרך - היישר אל המדרכה.

אנחנו לא באים להם טוב בעין. הם מתייחסים אל הרוכבים כמו לחייזרים.

אוטוסטרדות על הנייר

לזה, הממשלה עדיין לא מצאה פתרון. במשרד התחבורה מדברים גבוהה-גבוהה על "אוטוסטרדות אופניים בגוש דן" שאמורות להיות מושקות השנה (טרם רואים בשטח בדל ראיה לתחילת עבודות); ועל קמפיינים בעלות של מיליוני שקלים להעלאת המודעות.

איזו מודעות? של הורים לנערים פוחזים שרוכבים על אופניים חשמליים.

קמפיין הפונה לנהגים ומסביר להם שיש שותפים בכביש ושצריך להתחשב בהם? הלוואי.

אז תודה רבה לך, השר לביטחון פנים גלעד ארדן, על המלחמה האקטיבית נגד הרוכבים על המדרכות; ותודה רבה לך, שר התחבורה ישראל כץ, על הפעילות המועטה למען הרוכבים בכביש. ביחד, אתם אולי עוד תצליחו לחסל את הסיכוי היחיד לתחבורה ירוקה, מהירה ובריאה בארץ הזו.