הכול בגלל גרגיר של תירס

לא קשה להוסיף את התואר "גורליות" בעצם לכל בחירות לנשיאות בארה"ב. הן תמיד גורליות, מפני שהמנצח עומד להחזיק בכוח שאין לאיש זולתו עלי אדמות. יתרונה היחסי של ארה"ב בוודאי מצטמק, גם פוליטית/צבאית וגם כלכלית. אבל כפי שהזכיר ברק אובמה בנאומו על מצב האומה באמצע החודש, איש מיריביה של אמריקה אפילו אינו קרוב.

הבחירות לנשיאות הן אפוא משחק דרבי עם קהל צופים רב-לאומי, החוזר ונדהם מן האופי הטריוויאלי של ההחלטות הגורליות.

בעוד ארבעה ימים יצביעו בערך 5% מבעלי זכות הבחירה במדינת אייווה במשהו המזכיר אסיפת-כיתה יותר מאשר בחירות דמוקרטיות, בהצבעה גלויה, עם כללים משונים ולא תמיד מובנים. אייווה היא מן המדינות קטנות-האוכלוסים של ארה"ב, והחתך הדמוגרפי שלה אינו מתקרב אפילו להיות אופייני. אף על פי כן לתוצאות האסיפות שלה, ביום ג' לפנות בוקר (שעון ישראל), תיוודע השפעה לא מבוטלת, אולי ניכרת, על כל מה שיבוא בעקבותיה.

זו אחת המדינות החקלאיות ביותר בארה"ב, והיא מפורסמת בשדות התירס שלה. 90,000 החוות באייווה מגדלות כ-20% של התירס האמריקאי.

57 מיליארד ליטר

ב-40 השנה האחרונות, התירס חדל להיות סתם מזון, ונעשה מקור אנרגיה. כאשר האמריקאים חיפשו עד ייאוש חלופות לנפט של המזרח התיכון ושל ונצואלה, הם היו נוחים להתפתות לאתאנול, הדלק המופק מתירס.

חוק מ-2007 העמיד את מכסת האתאנול על 15 מיליארד גאלון (כ-57 מיליארד ליטר) בשנה. הדלק הנמכר בתחנות בארה"ב כולל 10% עד 15% של אתאנול, למורת רוחה של תעשיית הנפט. מבקרי הסידור הזה מטעימים את הבזבוז הכרוך בו (גאלון אחד של דלק רגיל שווה לגאלון וחצי של אתאנול).

חובת הערבוב עולה לצרכני הדלק בארה"ב עשרה מיליארד דולר נוספים. הוא אינו משתלם לאיש, חוץ מלמגדלי התירס באייווה, בברזיל, במקסיקו ובמקומות אחרים. "מנדט האתאנול", כפי שהוא מכונה, יצר מחסור חמור בתירס למאכל אדם ובהמות, וייקר מוצרי מזון בסיסיים בארצות עניות.

אהבתם לאתאנול

אייווה כשלעצמה אינה חשובה. אבל היא פיתחה לדרגת אמנות את מעמדה כמצביעה הראשונה בבחירות המקדימות לנשיאות. מאחר שהיא הראשונה, המועמדים נוטים להעניק לה משקל חסר כל יחס, ולבלות בה יותר זמן מאשר בכל מדינה אחרת. סדר יומם של מצביעיה מקבל חשיבות, שאין הוא ראוי לה, כמו למשל אהבתם לאתאנול.

זה שנים שטוענים לנשיאות, בשתי המפלגות הגדולות, רואים צורך קיומי להישבע אמונים למיץ התירס הזה, ולהבטיח לחוואים באייווה שהם יוסיפו לחייב את ערבובו בכל משאבת דלק. להגיד את ההיפך הוא מעשה של אומץ, או של הקנטה, או של טיפשות. מה הטעם בכלל להגיע לאייווה, אם אינך מוכן להגיד מה שמגדלי התירס רוצים לשמוע (61% מן הרפובליקאים ו-77% מן הדמוקרטים תומכים במנדט האתאנול).

ובכן, מועמד רפובליקאי אחד, שלפי דעת המשקיפים "מוכרח לנצח באייווה כדי להישאר במרוץ", החליט להגיד למגדלי התירס את ההיפך ממה שהם רוצים לשמוע. טד קרוז, סנאטור מתחיל ממדינת טקסס, יקירם של הרדיקלים הימניים מתנועת "מסיבת התה", הודיע שהוא ישים קץ למנדט. זה לא מפני שהוא שונא תירס, או מגדלי-תירס, אלא מפני שהוא שונא ממשלות, המרעיפות צווים של עשה ואל-תעשה על אזרחיהן.

המקום השני החזק

קרוז, אויב מושבע ומוצהר של הממסד הפוליטי, הוא יריבו העיקרי של דונלד טראמפ במאבק על מועמדות הרפובליקאים. "עיקרי" הוא עניין יחסי בעונת הבחירות הלא-שפויה הזו. ההפרש בין קרוז לטראמפ גדול פי שלושה או ארבעה מן ההפרש בין קרוז לבאים אחריו. אבל המאבק במפלגה אינו ניטש כרגע על המקום הראשון, אלא על "המקום השני החזק". כביכול, מי שיתבצר ב"מקום השני החזק", נניח בשלושת הסיבובים הראשונים של המקדימות, יהפוך למגנט של כל מתנגדי טראמפ בסיבובים הבאים.

כדי להיות שם, קרוז צריך לנצח באייווה. ההרכב הדמוגרפי של מצביעיה היה צריך להקל עליו, מפני שבין הרפובליקאים גדול מאוד חלקו של הימין הנוצרי, מקור תמיכה מרכזי של קרוז. כל מה שהיה עליו להגיד זה "אני אוהב את ישו - ואת האתאנול". תערובת כזאת בדיוק נמרץ העניקה לג'ורג' בוש הבן את אייווה בבחירות של 2000. קרוז לא עמד בציפיות.

הסקרים האחרונים מראים, שהקרקע התחילה להישמט מתחת לרגליו. טראמפ, כמעט ללא מאמץ, מוביל בסקרים באייווה; והוא מוביל בסקרים בסיבוב הבא, בניו המפשייר; ובסיבוב שאחריו, בדרום קרוליינה. סקר של סי.אן.אן מאתמול מעמיד את טראמפ בפעם הראשונה מעל 40% בין הרפובליקאים בזירה הארצית. האם עדיין אפשר לעצור אותו, או שכלה ונחרצה? מצביעי טראמפ הם הנחושים ביותר בתמיכתם, על פי הסקר האחרון. 70% "בטוחים" שיצביעו בעדו. רק 40% "בטוחים" בתמיכתם ביריביו.

קרוז נגד "פושעי הרחוב"

מושל מדינת אייווה, הרפובליקאי טרי ברנסטאד, הוא ארך-הכהונה ביותר בתולדות ארה"ב. הוא עומד עכשיו בשנתו ה-22, עם הפסקה של עשר שנים באמצע. הוא אסר מלחמה גלויה על קרוז. אם קרוז ינצח באייווה בלי אתאנול לא תהיה עוד לאיש סיבה לתמוך בחוק ערבוב.

מחנה קרוז מגיב בחריפות, המאשרת את המוניטין של הסנאטור בוושינגטון: פרא אדם. צפו-נא בתשדיר תגובה ביוטיוב, שבא לכאורה מגוף עצמאי, אבל טבוע בהחלט בחותמו של קרוז. רק את קרוז אי אפשר לקנות, אומר התשדיר. כל השאר הם "פושעי רחוב", הטמונים עמוק בכיסיהם של "השתדלנים" (http://tinyurl.com/yout-cruz-corn).

זו מלחמה על כל הקופה. קרוז לא היה זקוק למה שמכנים עכשיו "משבר התירס". לפני שפרץ המשבר, הסקרים באייווה העמידוהו בפעם הראשונה לפני טראמפ. מאז פרץ, הוא עומד בסימן ירידה. אבל אם יתעשת ברגע האחרון, וינצח באייווה, הוא יוכל לתבוע מייד את התווית של המועמד השמרני במיטבו: זה שאינו נכנע ל"אינטרסים המיוחדים" אפילו במחיר של אובדן תמיכה אלקטורלית. מעמד כזה יכול להניב גל תמיכה פתאומי, אשר יישא אותו אל מעבר לניו המפשייר, אל מדינות הדרום.

הרעיון שבשדות התירס של מדינת קטנה במערב התיכון האמריקאי תקום או תיפול נשיאות ארה"ב הוא כמעט מגוחך. אבל בהיסטוריה הארוכה של התמודדויות אלקטורליות באמריקה כבר ראינו דברים מגוחכים ממנו.

רשימות קודמות ב-yoavkarny.com. ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny