השכר ברמי לוי נמוך ביחס לרשתות? דווקא לא

לאחרונה נשמעות טענות, שלפיהן נאמני מגה מעדיפים למכור את הרשת כמקשה אחת, ולא בחלקים, וזאת מהטעמים הבאים: ההערכה שהתמורה שתתקבל תהיה גבוהה יותר - "השלם גדול מסכום חלקיו"; ההנחה שמכירה לרוכש יחיד תפשט את התהליך ותהפוך אותו מהיר וחלק יחסית; הרצון והצורך למזער את הפגיעה בעובדים - הן מבחינת כמות המפוטרים והן מבחינת תנאי השכר.

הטענות הללו כלליות, שלא לומר שטחיות, משום שמבנה השוק הנוכחי מוביל למסקנות הפוכות. יתרון לגודל? להפך: היום, בשונה מבעבר, מי שנהנות מיתרון הן דווקא הרשתות הקטנות - שכן הן רזות, גמישות ומהירות תגובה. גם היכולת ללחוץ על הספקים - שהייתה שייכת בעיקר לקמעונאים הגדולים - נעלמה כמעט לחלוטין. אם מתעלמים משאיפות ומשיקולים שאינם כלכליים, אזי בליעת מגה בביס אחד טומנת לרוכש הרבה סיכונים.

דיסקאונט במחיר: ההיסטוריה מלאה ברוכשים ששילמו מחירים גבוהים, שהרי הנטייה הרגשית להשתייך ל"מועדון הגדולים" אינה בטלה בשישים, ואם על זה נשענים הנאמנים, אזי הם יגלו מהר מאוד שהם טועים. מדוע? משום שהקונים הפוטנציאליים מאוד מנוסים, והם מכירים את שוק המזון לפני ולפנים, וגם אין להם כל סיבה לנקוט גישה נמהרת - שכן לקוחותיה של מגה ייפלו אל חיקם, כך או אחרת. לפיכך, אם מישהו מהם בכל זאת יחליט לקצר את הדרך, הוא יעשה זאת רק אם המחיר יהיה אטרקטיבי - כזה שיאפשר לו להציף ערך.

Retail is in the detail: רשת קמעונאית היא עסק תפעולי מייגע, המחייב הקפדה על הפרטים ורגישות מקסימלית לשינויים. המסקנה היא שהרוכש של מגה צריך להגיע מתוך התעשייה - מישהו שהיה מתחרה שלה. יש לא מעט מועמדים, אך מאחר שקצרה היריעה אתייחס רק לחברות הסחירות, כאלה שהן עצמן אופציה להשקעה - רמי לוי, ויקטורי וטיב טעם.

אתחיל מהאחרונה, שכן תגובתה הכנה ראויה למלוא ההערכה - "אנחנו לא יכולים לקנות את מגה כולה, קצת צניעות". אם כך, נשארנו עם הרשתות ויקטורי ורמי לוי שיווק השקמה. 

■ ויקטורי: אין חולק שמדובר בחברה מצוינת ומצליחה, וכבר דיברתי כאן רבות בשבחה, אבל קשה להשתחרר מהתחושה שרכישת מגה כולה היא מבחינתה קפיצת מדרגה גדולה מדי, וזאת למרות הודעת החברה האחרונה - בדבר ניהול מגעים ראשוניים עם קמעונאית מזון אירופית מובילה.

■ רמי לוי: גם על מניית רמי לוי כתבתי לא אחת, בעיקר דברים לשלילה - אבל הם הופנו כלפי המשקיעים ולא אל החברה, שכן חשבתי שהמניה הייתה פשוט יקרה. עם זאת, בכל הנוגע לצד העסקי, במיוחד לגבי השינוי התפיסתי בדרך החשיבה, אי-אפשר לקחת מרמי לוי את מה שהוא עשה - זו בפירוש מהפכה.

לגופו של עניין, כלומר לעצם הרכישה, הרי שלא מדובר רק בגודל הרשת, הניסיון והמקצועיות - זה גם עניין של איתנות. מבט מהיר על מאזני החברות מגלה שאם מתעקשים למכור את הרשת כמקשה אחת, אזי לרמי לוי היא הכי קלה לבליעה.

נכון, האיש והחברה מצויים כעת בעין הסערה, ויש כאלה שמנצלים את ההתנפלות וטוענים את הדבר הבא - "מבחינת העובדים, מכירה לרמי לוי זו עסקה גרועה". במילים אחרות, גם אם רמי לוי היא הרשת שהכי מתאימה לרכישה, הם אומרים שראוי להעדיף קונה אחר - כזה שידו פחות קפוצה.

אז צריך לשאול, על מה בדיוק מבוססת ההשמצה? ניתן לבדוק זאת בצורה פשוטה, שכן כל שנדרש לעשות הוא לחלק את הוצאות השכר במספר העובדים הממוצע - במהלך כל שנה.

מהי המסקנה? שהשכר ברשתות המזון הוא אכן מהנמוכים בשוק העבודה, וזו בהחלט בעיה כאובה, אבל רמי לוי אינה בולטת לרעה. אם לדייק, אזי רק בטיב טעם התמורה לעבודה יותר גבוהה.

יתרה מכך, בהיבט הכמותי רמי לוי בולטת באופן מובהק לטובה - מספר העובדים שהיא מעסיקה לשטח מכירה גבוה פי שלושה מהממוצע. זו תוצאה ישירה של היתרון הייחודי והחריג של הרשת - היקף מכירות פנומנלי לכל מטר מרובע.

בשורה התחתונה: תהיה זו טעות להתעקש על מכירת מגה בשלמותה, שכן לא זו הדרך למקסם את התמורה, אבל אם בסופו של דבר זו תהיה ההחלטה, הרי שרשת רמי לוי היא מהרוכשים היותר מתאימים - מכל ההיבטים.

 כמות מועסקים ושכר עבודה

■ הכותב הוא מנהל מחלקת מחקר מניות בלאומי שוקי הון, עובד בנק לאומי. הסקירה בוצעה על בסיס מידע ונתונים ציבוריים, המפורסמים לכלל המשקיעים, ועליהם בלבד.