החיים הפכו אותה, בעל כורחה, לאישה לוחמנית. אם הייתה חיה באנגליה במאה ה-19, אולי הייתה הופכת לסופרג'יסטית ונלחמת למען זכות הצבעה לנשים. ואולי לא, כי את המאבק שלה עשתה ענאן פלאח, 48, בשקט ובצנעה. כבת לעדה הדרוזית היה עליה לחצוב את דרכה רק כדי שתוכל ללמוד רפואה. "הייתי צריכה לשכנע את אבא שלי למה הבחירה בזה ולא, נגיד, בהוראה, מוצדקת.
"ישבתי שנה שלמה בבית, הייתי כמו גנדי, לא אכלתי, לא שתיתי. אני זוכרת שאבא שלי אמר לי, 'נו, אז תלכי, תלמדי באוניברסיטה, אני לא אומר לך לא' - שזה היה אז חריג, לא היו הרבה בנות שלמדו באוניברסיטה - אבל היה קשה לו להבין למה דווקא רפואה. בעלי צריך ללמוד רפואה, לא אני. אני צריכה להיות אשתו של מישהו, לעבוד עד אחת בצהריים ולגדל ילדים. לא הבנתי למה אני אמורה לחשוב ככה, כשאח שלי, שתמיד היה מודל לחיקוי בשבילי, לומד מקצוע עם כריזמה, שבו הוא יוכל לבטא את עצמו, ואני צריכה להיות שייכת למישהו".
- מאיפה היה לך כוח להתנגד לכללים?
"ניסיתי, הלכתי ללמוד הוראה, ואחרי שני שיעורים חזרתי ואמרתי לאבא שלי, 'שילמת, כל הכבוד, אני לא הולכת יותר. אני לא בנויה לזה. אני כל החיים שלי חולמת להיות רופאת ילדים, אז אני רוצה להיות רופאת ילדים'. בסוף התפשרנו על רפואת שיניים. פחות שעות, ואני לא צריכה להיות כל היום בבתי חולים".
- התקבלת ללימודי רפואה בלי בעיות?
"התקבלתי להדסה עין כרם. היה לי פסיכומטרי גבוה, מעל 700, ויכולתי ללמוד מה שאני רוצה. סיימתי תיכון עם ציונים גבוהים מאוד, באמת הייתי חרשנית. בראיון שאלו אותי מה אני אעשה אחרי שאסיים ללמוד, ואמרתי להם, 'אני אלך לעבוד בכפרים שלנו'. ובאמת כשסיימתי ללמוד פתחתי מרפאה בעכו, אבל רוב הימים הייתי בכפרים - ביארכה, בסאג'ור, ביאנוח ובדליית אל כרמל".
פלאח היא בוגרת תוכנית "ניהול מתקדם" של עמותת כ"ן לקידום מנהיגות נשים, המנוהלת על ידי עו"ד ליאל אבן-זהר.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.