עמליה דואק ויונה לייבזון יוצאות נגד הריקבון בבנקים

אחרי אותו יום שישי נורא של הפיגוע ברחוב דיזנגוף בתל-אביב, נרשם באולפני חדשות ערוץ 2 בנווה אילן רגע נדיר של הצפה רגשית. בישיבת הדסק לסיכום השידור שליווה את האירוע זכתה עמליה דואק למחיאות כפיים סוערות. מה שנקרא בז'רגון עולם הבידור Standing Ovations.

במיקרוקוסמוס התחרותי, התזזיתי והציני של עולם החדשות, אין זה עניין שבשגרה להריע לקולגות שמסיימים משמרת. אבל באותו רגע זה היה משהו אחר. דואק, 25, הכתבת הכלכלית, נקראה להחליף מבזקנית שלא יכלה להגיע. 'עניין של כמה דקות, נתקענו, תעשי טובה ותבואי', אמרו לה. למרות שהיא לא מגישה חדשות, ואחרי התלבטות האם לוותר על שישי רגוע אחרי שבוע עבודה מטורף, היא הסכימה.

היא מצאה את עצמה נשאבת מיד אחרי המבזק לשידור חי ומורכב של יותר מארבע שעות. המחבל הסתובב ברחבי תל-אביב, אווירת כאוס, כוחות משטרה ברחובות, כתבים וצלמים רצים אחריהם. ובתוך המהומה דואק מנסה לתווך את המציאות לצופים בבית, ועושה זאת בדריכות נונשלנטית, מנהלת את השידור מבלי שאיש יכול להבחין בדרמה שהתחוללה אצלה רגע לפני שעלתה לאוויר: בן זוגה היה אמור להיות במסיבה בפאב הסימטא בדיוק באותו זמן.

בהיסטוריה הקצרה של השידור המסחרי קיימת מיתולוגיה שלפיה כתב או מבזקן שמצא את עצמו באחד השידורים הראשונים מוביל שידור חי מהסוג הגרוע ביותר, ימצא את עצמו בעתיד על הכיסא היוקרתי של מגיש המהדורה המרכזית. כך קרה ליונית לוי, שדיווחה באחד השידורים הראשונים שלה על הפיצוץ באוניברסיטה בהר הצופים בירושלים, שם עובדת אמה, וכך קרה גם לדני קושמרו, שבמבזק הראשון שלו נאלץ לדווח על פיגוע טרור, מספר ימים לאחר מכן על אסון ורסאי, ובמהדורה המרכזית הראשונה שלו על הפיגוע במלון פארק. הוא כינה זאת "מזל רע", אבל לפי הכרוניקה הזאת, לא מן הנמנע שבעוד כמה שנים נראה את דואק מדי ערב בשמונה.

התזה הזו לא תפתיע אי אילו גורמים בתעשייה. דואק כבר מסומנת כהבטחה גדולה, וכיורשת של לוי. בתה של עיתונאית 'ידיעות אחרונות' נחמה דואק, החלה את הקריירה התקשורתית שלה כבר בגיל 12 בתוכנית החדשות 'חמש וחצי' של ערוץ הילדים, לצד ירון לונדון. בצבא שירתה בגל"צ ככתבת תחבורה ומשפט, וב-2011 הצטרפה לחברת החדשות של ערוץ 2 ככתבת 'תוכנית חיסכון'. לפני כשנתיים מונתה לכתבת הכלכלית של חדשות 2.