הצעירים האמריקאים מעדיפים להישאר לגור אצל ההורים

אחרי לימודיו באוניברסיטה ב-2005, ריק ספייז חשב שהוא ילך בעקבות הוריו ויקנה דירת קונדו בעיבורי אלכסנדריה, וירג'יניה, שהיא למעשה פרבר אמיד של וושינגטון הבירה. בעידן הסאב-פריים, משכנתא של פי עשרה ממשכורתו השנתית, שהייתה 30,000 דולר, לא הייתה בעיה, ומחירי הדירות עלו ועלו.

עשר שנים אחר כך, ספייז הוא בן 35 עם שלושה ילדים שהחליף את עבודתו במכון מחקר בשיווק משכנתאות. אבל במקום להתגורר בדירתו, המשפחה מתגוררת בנכס של הוריו בקולורדו. קניית דירה כעת נראית לו "עיסוק מסוכן להחריד למי שלא זוכה בלוטו ומשלם עליה במזומן".

הוא לא לבד. הבעלות על נכסי דיור בקרב בני 18-34 - דור המילניום שהוא כעת קבוצת הגיל הגדולה ביותר בארה"ב - נמצאת ברמתה הנמוכה ביותר מאז 1982. כמעט שליש מבני הדור הזה חיים עם הוריהם, יותר מהשיעור שנרשם בעיצומו של המשבר הכלכלי לפני שבע שנים, ושיא מאז תחילת המעקב אחרי נתון זה במרשם האוכלוסייה האמריקאי ב-1968.

כמו רבים מבני דורו, ספייז הוא ילד של משבר משכנתאות הסאב-פריים. אחרי נטישת מקום עבודתו ופיגור בהחזרי המשכנתא שלו, הוא מכר את דירתו בינואר 2008, והתחמק בכך מהחלק הקשה של קריסת שוק הדיור.

ספייז אומר שדירוג האשראי שלו כה נמוך כעת, שהוא יתקשה להשיג משכנתה היום, למרות שהוא כמה לבית "שיהיה קבוע יותר מאשר להתגורר בנכס של הוריי".

המיעוט של רוכשי דירות ובתים בקרב בני המילניום הוא חידה לכלכלנים. מבוגרים צעירים היו אמנם בין הנפגעים קשות מהאבטלה בשנות המיתון, אך כלכלת ארה"ב שעטה מאז קדימה. שיעור האבטלה בקרב בני דור המילניום צנח בכמעט 5 נקודות אחוז, בערך כמו שיעור האבטלה הכללי, ל-7.7% בשנה שעברה.

הון של 30 טריליון דולר

"חשבנו שמפני ששוק העבודה השתפר, פחות צעירים כאלו יתגוררו יחד עם הוריהם, אבל זה לא קרה", אומר ריצ'רד פריי, כלכלן במכון המחקר Pew. "מתרחש כאן משהו אחר".

כלכלנים אינם היחידים שדור המילניום מבלבל אותם. במשך שנים, חברות מנסות לפענח את ההעדפות של קבוצה זו, שאמורה לרשת 30 טריליון דולר בעשורים הבאים. המחקרים מתארים אותם כמפונקים וצמודים לסמארטפונים שלהם, אבל גם מודעים לנושאי בריאות, פגיעים ובו זמנית אופטימיים.

מאחורי התיאורים הללו, התחזית הכלכלית לבני דור המילניום מטושטשת יותר, כמו הבריאות של המשק האמריקאי כולו.

קודם כול, ההבראה הכלכלית בארה"ב אינה מאוזנת. שוק העבודה אכן התאושש היטב ושוק המניות גאה עד לאחרונה, אך מנגד פערי ההכנסה מתרחבים ומעמד הביניים מתכווץ.

"המצב של אנשים לא כזה טוב כפי שנתוני התעסוקה מאותתים", אומר כריס מאייר, פרופסור באוניברסיטת קולומביה. "בני דור המילניום קיוו לערובה אחרת של תואר אקדמי".

עליית כלכלת עבודות הפרילאנס והמשרות החלקיות הפכה את אופי העבודה לפחות יציב. ג'וש, מתכנת מחשבים בן 24, אומר שהוא בר מזל מפני שיש ביקוש גבוה לעבודה שלו, אבל חבריו "לוקחים כל עבודה שהם יכולים לקבל". הוא מפחד להתחייב למגורים באזור מסוים שהוא לא יוכל למצוא בו עבודה.

על רבים מבני דור המילניום רובץ גם נטל חובות הסטודנטים, וההחזרים החודשיים הללו מקשים עליהם לחסוך לדיור או לבנות אשראי. ל-70% מבוגרי המכללות בשנה שעברה היו הלוואות סטודנטים, בסך ממוצע של 30,000 לסטודנט.

"קח הלוואה כעת, קבל משכורת של שש ספרות (בשנה) בעתיד, זו הגישה המקובלת", אומר ארי לאון, בן 24 מקליפורניה, שחבריו מתקשים עתה לפרוע הלוואות של שש ספרות ללימודים באוניברסיטאות, ולא חושבים על קניית נכסי דיור.

גם בני המילניום שיכולים להרשות לעצמם לקנות דירה הם בוגרי המיתון הגדול והם זהירים בהרבה מהדור שלא ידע את פרעה. הם נרתעים יותר ממעבר בין מקומות עבודה ביחס לבייבי בומרס (ההורים, ילידי 1946-1964), לפי מכון Pew. גרג פארל, יועץ בן 24 מאטלנטה, אומר שהניסיון של אחרים שאיבדו את בתיהם במפולת גרם לו לחשוב ש"זו לא הבחירה הטובה ביותר" (קניית נכס).

מחירי הנכסים, שחזרו לעלות עם שוק העבודה החזק והריביות הנמוכות, הרחיקו דירות מהישג היד של בני מילניום בכמה ערים בארה"ב. וכאשר יותר אנשים מעדיפים לשכור ולא לקנות, דמי השכירות גואים בכמה אזורים עירוניים, ואינם מאפשרים חיסכון לקניית דיור.

"הנורמלי החדש"

הכלכלנים תוהים כעת אם ההתרחקות של בני המילניום מבעלות על דירות יכולה להפוך לתופעה מבנית ולא רק מחזורית. זה בולט באירופה, אומרים כלכלנים בגולדמן זאקס. באירופה מקובלת תופעה של צעירים שחיים עם הוריהם והיא יצרה מפנה ארוך טווח. מתכנת המחשבים ג'וש אומר שמגורים עם ההורים הופכים להיות "הנורמלי החדש" גם בארה"ב.

תעשיית מתווכי הנדל"ן ממשיכה, לעומת זאת, להמר על כך שבני דור המילניום יסתערו ברבות הימים על שוק הדיור, למרות שהתחזיות הקודמות על כך "לא ענו על הציפיות", כפי שאומר קייל היסוק, סוכן נדל"ן מניו יורק. בכירי הענף מצביעים על סקרים שמראים שרוב המבוגרים הצעירים אומרים שהם מתכננים לקנות דירה בשנים הבאות.

גם ספייז חולם על דירה משלו. הוא "עדיין מסמיק" בכל פעם שמישהו שואל אותו איפה הוא מתגורר, ומתכוון לעבור לנכס משלו בשנים הבאות: "נחיה ונראה".

 יותר צעירים אירופים