עשרות עורכי דין מטעם העותרים, חברות הגז והמדינה הגיעו היום (ד') לאולם המרכזי בבית המשפט העליון בירושלים בשבתו כבג"ץ, לדון במתווה הגז אותו גיבשו המדינה וחברות הגז, ושעליו חתם ראש הממשלה ושר הכלכלה בנימין נתניהו לפני כחודש וחצי.
הדיון נפתח בעתירה שהגישו התנועה לאיכות השלטון, אדם טבע ודין והפורום הישראלי לאנרגיה.
בהמשך הקצה בג"ץ 20 דקות לטענות כל אחת מקבוצות העותרים הנוספות. על-פי הודעת בית המשפט, למדינה יינתן פרק זמן של 45 דקות להצגת הטענות, לכנסת - 15 דקות, ולכל אחת מחברות הגז - 15 דקות גם כן.
השופטים הם אליקים רובינשטיין, סלים ג'ובראן, אסתר חיות, עוזי פוגלמן ונעם סולברג. השופט רובינשטיין הציע לנהל את הדיון כאילו ניתן צו על-תנאי, אך עורך הדין מטעם המדינה, ענר הלמן, התנגד, וכעת מנהלת המדינה התייעצות.
רובינשטיין ביקש את חוות-הדעת החסויות שהוגשו לקבינט מדיני-ביטחוני ואת פרוטוקול ועדת הכלכלה שלא פורסם בישיבות הסגורות. "אנחנו מכירים את העמדה, אבל דברים שרואים משם לא רואים מכאן", טען. עוד ביקש השופט לקבל את חוות-הדעת הפנימית שהוגשה בנוגע לתביעת הבוררות הבינלאומית עם מצרים.
עו"ד הלמן ביקש מבית המשפט לאפשר לראש הממשלה נתניהו להגיע להשמיע את דבריו. המדינה חזרה לאולם בית המשפט עם מספר דרישות: תוספת זמן ל-45 דקות שניתנה למדינה, השר יובל שטייניץ ידבר 6-7 דקות, זכות להשלים מספר דברים בכתב ולאפשר לראש הממשלה להגיע לבג"ץ ולהשמיע את דבריו.
לבסוף קבע בג"ץ כי נתניהו יגיש קודם תצהיר מטעמו - ואז יוכל להגיע לדיון. בעקבות זאת ראש הממשלה לא יגיע היום לדיון בבג"ץ.
בתום הדיון השופטים ביקשו שנתניהו יגיש תצהיר תוך 48 שעות ועוד מספר חוות-דעת, בהן חוות-הדעת של משרד הביטחון מיוני 2015, של צה"ל ממארס 2015, 3 חוות-דעת של המלל והחלטת הקבינט המדיני-ביטחוני על הגנה על תגליות ים ב-2013.
שטייניץ: "משבר חמור"
שר האנרגיה יובל שטייניץ אמר בדיון: "האחריות על ביטחון אנרגטי על אספקת אנרגיה זמינה גם במצבי חירום מונחת על כתפי הממשלה ועל כתפיי אישית. אני עומד גם כשר האנרגיה וגם כשר שעוסק בכל המגעים המדיניים, חלק גדול מהם חשאיים בתחום הזה.
"אני קודם כל רוצה לומר בצורה ברורה וחדה שאנחנו נמצאים בנושא הזה של גז וביטחון אנרגטי במשבר חמור. לא משבר אלא משבר חמור. זה שהוא לא מורגש, יש לזה סיבות.
"אני, כשר האנרגיה של מדינת ישראל, לא יכול להיות אחראי לביטחון האנרגיה של מדינת ישראל כל עוד יש שדה גז אחד בעומק הים. במקרה של תקלה צריך לרדת לעומק שתקלות לא מגיעות אליו. במקרה של פגיעה בגלל מקרה טבע או במקרה של ירי טילים מלבנון או עזה".
לדברי שטייניץ, "אני עסקתי בנושא הזה כשר אוצר, וגיליתי כי הכנסות המדינה מגז הן מהנמוכות ב-OECD. עמדתי בראש מערכה קשה ולעתים לא הוגנת שנוהלה כלפיי להעלות את הכנסות המדינה. כשמוניתי לשר אנרגיה לפני 9 חודשים, חשכו עיניי. אני אומר את זה בעדינות - גיליתי שאנחנו עומדים בפני שוקת שבורה.
"כדי להסביר את העניין הזה, ראיתי בקלות מצב בו אנחנו לא מפתחים את 'לוויתן', לא את 'כריש'-'תנין'. אנחנו בלי ביטחון אנרגטי, בלי הכנסות אדירות ועם הפסדים כלכליים קשים למדינה. אם יש משהו שמדיר שינה מעיניי, זה הביטחון האנרגטי של מדינת ישראל. אנחנו מתחת לקו האדום, אפילו מתחת לקו השחור".
שטייניץ דיבר על היתרונות המדיניים של המתווה, וטען כי "זה לא מקרי שראש ממשלת יוון ביקר פה מעל אישור מתווה הגז פעמיים, זה לא מקרי שהטורקים מודיעים שטורקיה גם צריכה את ישראל מאז אישור מתווה הגז. אני מוכן להציג בפני בית הדין את הפגישות החשאיות שניהלנו עם הצדדים בחודשים האחרונים".
שטייניץ הוסיף כי המתווה הוא קשה עבור חברות הגז, וכי ישראל מטילה עליהן מגבלות שלא קיימות בשום מדינה מערבית אחרת - הגבלה על מחיר הגז ועל יצואו.
השר הזכיר לשופטים כי המתווה אושר בממשלה ובכנסת, וכך גם קיבל את תמיכת שני הגופים הכלכליים שמייעצים לו ומבקרים אותו - בנק ישראל וה-OECD. "שניהם הביעו תמיכה חד-משמעית במתווה", אמר.
שטייניץ דיבר גם על סעיף היציבות, וטען כי "לאחר מספר מהפכות של ממשלת ישראל במשק הגז, הגיע הזמן ליציבות". לטענתו, "כל מהפכה גוררת לזעזוע, ולכל זעזוע יש מחיר. לאחר שעשינו מהפכה בכל תחומי הרגולצייה לטובת מדינת ישראל ונגד חברות האנרגיה, אנחנו חייבים יציבות. אני אומר לשופטים באחריות - אין סיכוי לפיתוח שדות הגז, בוודאי לא למשיכת חברות חדשות, ללא הבטחת יציבות ממשלתית".
השר הוסיף כי בשנה האחרונה נוצר משבר אמון בישראל מצד חברות הגז הבינלאומיות והמדינות השכנות, אך "מאז שאושר המתווה, נדמה שהאמון חוזר".
שוורץ נגד גילה
עו"ד אורי שוורץ, הממונה על ההגבלים העסקיים בפועל, תקף את הממונה על ההגבלים העסקיים לשעבר, דיויד גילה, וטען כי "זה לא נכון שיבוא רגולטור, יטיל וטו, ויגיד 'אם אין תחרות אני לא מאשר'. ברגע שיש שיקולי חוץ וביטחון - חובתה של הממשלה לעשות שימוש בסמכות שניתנה לה בחוק".
עוד הוסיף שוורץ: "זה לא מתווה, אלא הסדרה רגולטורית כמעט מאפס של משק הגז הטבעי על היבטיו השונים".
חברות הגז חושפות: נקבע מועד לחתימת ההסכם עם ירדן בבית הלבן
עו"ד רובי בכר, שמייצג את דלק קידוחים ואבנר, טען בבג"ץ כי "חברות הגז אינן הבעיה אלא הפתרון". לטענתו, אלמלא חברות הגז, הגז היה נשאר בבטן האדמה לעוד שנים רבות, והציבור לא היה נהנה ממנו: "לאחר שהובטח חלקו של הציבור, הגיע העת לאפשר ליזמים לפתח את שדות הגז, הגיע הזמן שהממשלה תפעל בעקביות, שיובהרו כללי הפעולה של היזמים, וזו השאלה האמיתית שניצבת בפניכם היום - האם נוכל לפתח את המאגרים, או נמשיך לדהור באותה רכבת הרים רגולטורית? יש פה הסדרות למכביר, אבל אסדות אין".
מכאן עבר עורך הדין לדבר על סעיף 52, וטען כי "אין ספק שגז טבעי הוא משאב שונה עם השפעות גיאו-פוליטיות", ולפיכך "קיימת הצדקה להפעלת סעיף 52 כפי שהחליטה הממשלה".
כמו הלמן, גם בכר דיבר על כך שהיציבות במתווה חלה רק על אותם נושאים שהוסדרו בשנים האחרונות על-ידי המדינה. השופטת חיות שאלה את בכר האם חברות הגז רואות את המתווה בתור חוזה או הבטחה מינהלית, והוא ענה לה כי מדובר בהבטחה מינהלית.
עו"ד צבי אגמון, שמייצג גם הוא את שתי החברות, חשף כי נקבע כבר תאריך לחתימה על חוזה יצוא הגז לירדן בבית הלבן. "לולא ההתהפכות הבלתי ברורה של הממונה על ההגבלים העסקיים בדצמבר 2014, 9 חודשים אחרי שהצו המוסכם כבר נחתם, ב-22 בינואר, היה נחתם הסכם לאספקת הגז לירדן. הפסדנו את ההסכם הזה, ועכשיו אנחנו צריכים להתמודד עם מדינות אחרות".
העותרים: הליך אישור המתווה פגום
נזכיר כי לבג"ץ הוגשו 5 עתירות נגד מתווה הגז, ביניהן של התנועה לאיכות השלטון והפורום הישראלי לאנרגיה, המרכז האקדמי למשפט ועסקים והעמותה לכלכה בת-קיימא, עמותת אדם טבע ודין, סיעת מרצ ואוניברסיטת חיפה בשם האגודה לצדק חלוקתי.
העתירות הוגשו נגד המדינה ונגד שותפות "לוויתן" (דלק קידוחים, אבנר, נובל אנרג'י ורציו). הדיונים בעתירות ינוהלו, כאמור, על-ידי הרכב של 5 שופטים בראשות המשנה לנשיאה, השופט אליקים רובינשטיין.
העותרים מאשימים את המדינה בכך שהליך אישור מתווה הגז באמצעות שימוש בסעיף 52 לחוק ההגבלים העסקיים נעשה באופן פגום, משום שלא נמצאה הצדקה מדינית-ביטחונית להפעלתו. עוד הם תוקפים מספר סעיפים במתווה, כמו למשל סעיף היציבות השנוי במחלוקת האוסר על הממשלה לשנות את הרגולציה במשק הגז למשך 10-15 שנה, ואת הסעיף המאפשר למאגר "תמר" לייצא גז למצרים עוד לפני שמאגר "לוויתן" מחובר לחוף.
מטעם המדינה יגיעו לדיון שר האנרגיה יובל שטייניץ, מנכ"ל משרד החוץ דורי גולד וראש המוסד יוסי כהן.
בתגובת המדינה לבג"ץ טענה המדינה כי "מהותה האמיתית של העתירה - ניסיונן של העותרות לגבש עבור הממשלה, ובמקומה, את מדיניותה באשר לאופן שבו יש לקדם את משק הגז הטבעי בישראל"; וכי מבין כלל החלופות שעמדו על הפרק, מתווה הגז מהווה את "החלופה האפקטיבית היחידה שיכולה להביא בהסתברות גבוהה למיצוי הפוטנציאל הטמון בתגליות הגז המצויות במימיה הכלכליים של מדינת ישראל". בנוגע לחתימה על סעיף 52, המדינה טענה כי היא נעשתה לאחר "הליך מעמיק ויסודי".
איכות השלטון נגד השימוש בסעיף 52
עו"ד דרור שטרום, לשעבר הממונה על ההגבלים העסקיים ומי שמייצג בבג"ץ את התנועה לאיכות השלטון, תקף את השימוש בסעיף 52, וטען כי חתימה על סעיף כזה מוחקת עשרות שנים של מודל הגנה מיוחד לתחרות.
"המדינה מתעלמת לגמרי מהמודל שבחרו בחוק. המעקף הוא לא של הממונה אלא של בית הדין. סעיף 52 נועד למקרים בהם המסלול השיפוטי לא הולם את ההסדר הכובל בו מדובר, ולפיכך יש לפנות להליך מינהלי".
עו"ד שטרום הוסיף כי רק הממונה על ההגבלים העסקיים רשאי לקבוע אם קיימת תחרות או לא, וכי אין זו זכותה של המדינה לקבוע זאת. "לא כל אדם שמבין מהן מוסכמות התחרות יכול לקבוע שקיימת תחרות. במתווה הגז אין תחרות. בלי שתהיה תחרות בין שני גורמים בתוך 'לוויתן' ובין 'לוויתן' ל'תמר' - לא תהיה תחרות".
עו"ד לי-היא גולדברג, המייצגת את ארגון אדם טבע ודין, טענה כי מתווה הגז "מנציח את ההפקרה הסביביתית", זאת לאור סעיף היציבות במתווה. לטענתה, הסעיף מונע כל חקיקה עתידית בתחום. עוד טענה עורכת הדין כי כבר היום ניתן לשים לב למחדלים שיוצרים מתווה הגז. כך למשל היא הזכירה את מיכל האמוניה, שהעתקתו ממפרץ חיפה לדרום מתעכבת עקב מחיר הגז הטבעי הגבוה לטענתה, ואת מפעל פניציה, שעקב נפילת מחיר הנפט ו"מחיר הגז המונופוליסטי" חוזר לייצר חשמל ממזוט ולא מגז טבעי.
אליעד שרגא, מייסד התנועה לאיכות השלטון, תקף גם הוא את סעיף היציבות במתווה, וטען כי מדובר ב"כבילה משולשת של ממשלת ישראל, של הרשות המחוקקת, הרשות המבצעת והרשות השופטת".
לטענתו, לא ניתן לקבל את הקיום של סעיף כזה במדינה דמוקרטית. "סעיפי יציבות נמצאים לרוב במדינות מתפתחות ולא דמוקרטיות. יש קשר בין סעיף היציבות לשחיתות שלטונית", אמר.
עוד המשיך שרגא לבקר את הסעיף וטען כי "סעיף היציבות הוא סעיף הרפיסות. המדינה מספרת את הסיפור הנפלא איך היא מתכופפת בפני נובל אנרג'י שעוזבים את שולחן המשא-ומתן, והמדינה חוזרת למשא-ומתן, כי מפחדים מהאיומים של החברה. מדינה נורמלית ב-OECD לא הייתה מקבלת זאת".
עו"ד יעל קריב מהתנועה לאיכות השלטון תקפה את הסעיף במתווה המאפשר יצוא מ"תמר" לפני ש"לוויתן" מחובר לחוף, והוסיפה כי המתווה גם סותר את חוק מיסוי רווחי הנפט - חוק ששינסקי, זאת משום שהוא מכיר בהוצאות של חברות הגז שיעשו גם אחרי 2017.
"ניסיון להטיל מורא"
עו"ד אפי מיכאלי מהמרכז האקדמי למשפט ועסקים טען כי בעוד שהמדינה טוענת כי תוכל לחזור בה מסעיפים שונים במתווה הגז אם תרצה, למעשה היא לא תוכל לעשות זאת. זאת משום שלפי המשפט הבינלאומי, מתווה הגז הוא התחייבות חוזית.
עוד הוא הוסיף כי "המדינה מרדדת את המשפט המינהלי עד דק עם שורה של הסכמים חוזיים מול פרטים. היעלה על הדעת שנגידת בנק ישראל תקבע שיעור ריבית ספציפית לפרט אחד? זה בדיוק מה שהמדינה עושה במקרה הזה".
עו"ד דפנה הולץ-לכנר, שמייצגת את סיעת מרצ, התנגדה להופעתו של ראש הממשלה בדיון וטענה כי "מדובר בבקשה שנועדה לצרכים תקשורתיים ובניסיון להטיל מורא".
היא התנגדה גם היא לסעיף 52, וטענה כי מאז קום המדינה לא נעשה שימוש סעיף כזה: "דווקא פתאום כשמדברים על גז מחליטים להפעיל את הסעיף? בגלל ביטחון של גז?".
עו"ד גלעד ברנע, שמייצג את המחנה הציוני, תקף את המדינה על כך שהיא מסתירה מבג"ץ עמדות של רגולטורים שמתנגדים למתווה הגז, כמו למשל של רשות החשמל ורשות ההגבלים העסקיים: "במצב שיש מחלוקת רגולטורית כל-כך חדה בין רגולטורים, מן הראוי להביא את עמדתם של כל הרגולטורים ולא רק של חלקם. רשות החשמל הציגה מסמכים משמעותיים כולל נתונים על מחיר הגז. היא משיבה בעתירה, אז למה משתיקים את הרגולטורים? למה מונעים מהם לדבר?".
לטענתו, "המדינה בוחרת להציג את עמדתה של רשות שפועלת תחת משרד האנרגיה ופועלת תחת השר".
עוד דיבר ברנע על כך שבמשך שנים מעכבת המדינה את פרסום המלצותיה על מחיר הגז הרצוי למשק. עו"ד ברנע למעשה מדבר על המלצות ועדת המחירים של האוצר, הבודקת אם יש מקום לפקח על מחיר הגז. למרות שהוועדה החלה לפעול כבר ב-2011, היא לא פרסמה עדיין את המלצותיה.
"מתווה לא אידאלי"
עו"ד הלמן, המייצג את המדינה, הגיב לעותרים נגד סעיף היציבות, וטען כי למדינה קיימת סמכות להעניק סעיף כזה. "הממשלה מוסמכת לנהל את תחומי הכלכלה שלה. זו הליבה שלה. המדינה מסמיכה אותה כדי שתוכל לקבל החלטות ארוכות-טווח כאלה, בדיוק כפי שהיא עושה כעת עם התכנית שלה למגזר הערבי".
עו"ד הלמן הוסיף וטען כי המתווה איננו חוזה בין הממשלה לחברות הגז - אלא "הבטחה מינהלית שיותר קל לצאת ממנה מאשר מחוזה".
עוד חידד הלמן כי סעיף היציבות חל על 3 נושאים בלבד, והם סוגיית מיסוי הגז שנידונה כבר בוועדת ששינסקי, סוגיית יצוא הגז שנידונה בוועדת צמח והשינוי המבני במאגרי הגז.
"הטענות על יצוא מסיבי לא נכונות. ההבטחה שבישראל יישארו 540 BCM של גז לא תשתנה", טען עו"ד הלמן, והוסיף כי צריכת הגז ב-2015 הייתה נמוכה בכ-16% ממה שצפתה ועדת צמח, כך שהגז יספיק ליותר שנים.
עו"ד הלמן טען כי המתווה מקדם את התחרות לעומת המצב הקודם. "זה לא אומר שהוא המתווה האידיאלי, כי בסופו של דבר צריך להגיע לאיזונים, אך זה המתווה הכי טוב שהממשלה הצליחה להגיע אליו אחרי חודשים של עבודה".
כתבות
ני"ע
